פרשת פאואר סנטר ירקונים: מי הרוויח מהבלבול מיליוני שקלים?

יו"ר הוועדה המקומית וראש עיריית פתח תקוה לשעבר, גיורא לב, ומהנדסת העיר לשעבר, מדלן אונגיל, הודו אתמול בבית המשפט השלום בכפר סבא בסיוע להקמת מתחם פאואר סנטר ירקונים באמצעות מתן היתרים בלתי חוקיים. השניים הודו במסגרת עסקת טיעון עם פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). בעלי הקרקע במתחם, עמוס לוזון, אפרים מאיר ולוי שטרית, הורשעו בעבירות בנייה, והמדינה הודיעה כי תבקש להטיל עליהם קנס של 15 מיליון שקל. עוד הודיעה המדינה שתפסיק את השימוש במתחם ותוציא צו הריסה למבנה חורג בשטח של 2,000 מ"ר.

בכך, לאחר 14 שנה שבהן נהנו היזמים מהכנסות של מיליוני שקלים, מגיעה פרשת פאואר סנטר ירקונים לסופה. ואולם, כתבי האישום חושפים את האיטיות שבה פעלו שלטונות אכיפת החוק, ואף שהפרקליטות יכולה לזקוף לזכותה הישג בלתי מבוטל, נראה כי הדרך למינהל תקין עדיין ארוכה.

מתחם ירקונים הוא חטיבת קרקע של 2,000 דונם הגובלת בכביש 5 בצפון, במסילת הרכבת לכפר סבא בדרום ובנחל הירקון במזרח. בשנות ה-90 אישרה הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים במועצה הארצית (הולקחש"פ) באופן עקרוני תוכנית להפשרת 516 דונם במתחם לשימוש מסחרי, אך כדי לאשר סופית את התוכנית, הציבה תנאים (שלא פורטו בכתב האישום).

ואולם, התנאים לא התקיימו והתוכנית לא אושרה. יו"ר הולקחש"פ דאז, דוד בריל, הזהיר כי האישור העקרוני אינו תקף ללא עמידה בתנאים, אך עיריית פתח תקוה קבעה כי ניתן להוציא למתחם היתרי בנייה לשימושים לא חקלאיים על סמך האישור העקרוני.

בספטמבר 1997 הגישו חברות הנדל"ן ע. לוזון נכסים והשקעות שבבעלות לוזון, הילת השרון השקעות שבבעלות מאיר ול.א. שטרית נכסים שבבעלות שטרית בקשה להיתר בנייה ולשימושי מסחר במבנה בשטח של 24 אלף מ"ר על הקרקע. כעבור כחודש העניקה הוועדה המקומית את ההיתרים. בנובמבר 1997 שלח הממונה על הפיקוח בוועדה המחוזית מכתב ללב, שבו נאמר כי ההחלטה שקיבלה הוועדה המקומית אינה חוקית - אך העירייה לא מנעה את המשך הקמת המרכז.

בינואר 1998 חתמו לב ואונגיל על היתר להקמת המבנה המסחרי, אף שהמחלוקת המשפטית עם הוועדה המחוזית ומשרד הפנים לא הוסדרה. במקביל להתכתבות ענפה בין הוועדה המחוזית ומשרד הפנים לעיריית פתח תקוה, הושלמה הקמתו מבנה מסחרי ששטחו 10,500 מ"ר על חלק מהקרקע, אף שתוכניות המתאר המחוזית והמקומית קבעו כי הקרקע מיועדת לחקלאות.

מסיבות שונות הגיעה גם עיריית פתח תקוה למסקנה שהיתר הבנייה שהיא עצמה הוציאה היה לקוי. לפיכך הוצא היתר מחודש להקמת 8,800 מ"ר. הוועדה המחוזית החליטה לתת היתר לשימושים חורגים למבנים שיוקמו, אך התנתה זאת באישור הולקחש"פ. ב-1999 הוציאה עיריית פתח תקוה היתר בנייה שלישי למתחם, אך באוגוסט באותה שנה הודיעה הולקחש"פ כי לא תיתן אישור לשימושים החורגים.

התנהלות הוועדה המקומית, בראשות ראש העירייה והמהנדסת דאז, הצליחה לבלבל גם גופים מקצועיים: רכבת ישראל, שכאמור מסילת ברזל שלה גובלת במתחם, הודיעה לוועדה המקומית כי היתר הבנייה הראשון אינו חוקי מבחינתה, ודרשה ממנה לעצור את הבנייה; הוועדה המחוזית לא ידעה על קיומו של ההיתר הראשון, והגישה תביעה משפטית נגד לוזון על הפרת תנאי היתר הבנייה השני שהוצא למתחם. גם אנשי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה לא ידעו דבר על הוצאת ההיתר הראשון.

במסגרת ההליך המשפטי שנערך בעקבות בקשת הוועדה המחוזית להוציא צו הפסקת עבודה במתחם, קבע שופט בית משפט השלום בפתח תקוה, ישעיהו שנלר, כי ההיתר הראשון הוצא שלא כדין, מאחר שלא אושר על ידי הולקחש"פ. ההיתרים הבלתי חוקיים איפשרו את הפעלת המתחם עד 2004, ואכן פעילות מסחרית התקיימה במקום ובעלי הנכסים והעסקים שפעלו בו גרפו רווחים בסך מיליוני שקלים. ואולם, כשפקעו ההיתרים, החליטו הוועדה המחוזית והפרקליטות לשים קץ לחגיגות. הוועדה המחוזית הודיעה כי לא תאריך את תוקף ההיתרים והפרקליטות הודיעה שתבחן אפשרות להגיש כתבי אישום נגד כל המעורבים בפרשה. היזמים ועיריית פתח תקוה הגישו לבתי המשפט עתירות נגד החלטת הוועדה המחוזית, אך נדחו בכל הערכאות, וב-2006 הוגשו כאמור כתבי האישום, שכאמור הגיעו שלשום להכרעה.

האם הקנס אכן תואם את הרווחים הגדולים של היזמים בשנות הפעלת המתחם? לא בטוח; האם הרשויות פעלו כראוי נגד מה שמתברר מכתבי האישום כהתנהלות עבריינית ושלומיאלית של הוועדה המקומית, ועשו הכל כדי להפסיק את פעילותם של המבנים הלא חוקיים כבר בשלבים מוקדמים? כנראה שלא. עם זאת, ייתכן שלאור כישלונות אחרים של הפרקליטות בימים האחרונים, פרשה זו יכולה להיחשב כהישג.