אוצרות המלך שלמה החדשים - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אוצרות המלך שלמה החדשים

החול הצורני הזך, ה"זיפזיף" והכורכר נהפכו לאוצר המועמס בלילות על גבי משאיות

2תגובות

אם האדם הוא תבנית נוף ילדותו, הרי שאנו השוכנים בציון נהפכנו לחסרי פנים. מי שגדל על דיונות, משטחי חמרה וגבעות כורכר, לא יכול עוד לזהות אותם באשר הן נעלמו היו כלא היו. בין ששימשו כשטחי בנייה לשיכונים, אכסניה לשכונות וילות מפוארות על מצוקי כורכר מתפוררים, או שטח מרמס לטרקטורונים ולאימוני צבא שזחלי טנקים וכלי משחית אחרים פוררו עד דק.

בארץ נטולת מכרות זהב או יהלומים, המחצבים הם מהסוג האפור יותר, אך עדיין אוצר שהתגלגל ברובו לנבחרת טייקונים, ועל המעט שנותר נאבקים ספקי חומרי הבנייה. החול הצורני הזך, ה"זיפזיף" והכורכר נהפכו לאוצר שנכרה בלילות ומועמס על גבי משאיות כאילו היו אלה אוצרות המלך שלמה.

עובדיה, שחברת התשתיות הקטנה שלו נזקקת למצעי כורכר וחול כדי לפרנס אותו, מצא שתוך זמן קצר יוכל להשבית את עובדיו באם לא ימצא לו כר לחציבת מכמני הקרקע. בדק עובדיה וחיטט בין מסמכים הפזורים באי סדר על שולחנו - פעולה שאותה שנא מתמיד, כמו כל דבר הקשור לקריאה וכתיבה, ומצא ביניהם נסח רישום של קרקע שבה הוא מחזיק 1:300, דהיינו החלק ה-300 משטח קרקע של 40 דונם המשתרעים לאורך כביש שלו העובר בין מושבי השרון.

ההחזקה בקרקע, כך זכר, היא ב"מושע", דהיינו משותפת לאינספור בעלים. מתווך זריז שיכנע אותו פעם לרכוש אותה פיסת קרקע בעשרות אלפי שקלים וליהפך לעשיר: החלום שאוטוטו תיהפך הקרקע ממשטח כורכר שומם בקיץ ושדה אירוסים וכלניות בחורף לקרקע לבניית יישוב יוקרתי - הוא עניין קצר. "בינגו", אורו עיניו של עובדיה. "פעם ראשונה שמתווך דיבר אמת - אני הולך להתעשר מהקרקע".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

עוד באותו לילה נערך צי הרכב הקטן של עובדיה בשולי הכביש השליו. שיני השופל, שאורותיו נחו על המשטחים הלבנים אפרפרים של הכורכר, ננעצו בקרקע והחלו לנגוס בה ללא רחם. שלוש משאיות הרכינה של עובדיה הועמסו בקצב מהיר, יצאו לאתרי הבנייה ושבו לאחר שפרקו את תכולתן, וחוזר חלילה. אור השחר החורפי נח על פצע הכורכר בעומק 4 מטרים, שנפער לאורך עשרות מטרים הנושקים לכביש. מטחי הגשם של הבוקר מילאו את הבור הענק במים, ועמודי החשמל שהיו נטועים בשולי הדרך קרסו לתוך הבור יחד עם שולי הכביש. תוך שעות נסגר הכביש לתנועה, ולאחר כמה חודשים נתבע עובדיה לדין על ידי אינספור שותפיו לקרקע, לאחר שחוקר זריז גילה את השותף העבריין.

לא עזרו לעובדיה טענות פרקליטו המצוחצח כי זכותו כבעלים לעשות בקרקע כרצונו, וכי בעלותו משתרעת על כל השטח מכיוון שהוא בעלים המשותף ועוד כהנה וכהנה. פסק הדין חייב אותו לפצות את שותפיו בשווי הכורכר שכרה, ושעל פי מומחה שמינה כבוד השופט הגיע ל-1.5 מיליון שקל, ועוד חצי מיליון שקל פיצוי על הפגיעה בכביש ובעמודי החשמל. אם עובדיה היה משלם את כל הסכום שנפסק נגדו, לא רק שתעלול הכורכר הלילי לא היה מעשיר אותו - אלא היה הופך אותו לדלפון.

אלא שפסקי דין לחוד וגבייתם לחוד - חלפו שנים ועובדיה המשיך לנהל עסקיו בשמות בדויים ותחת חברות קש, עד שקצה נפשו של המוציא לפועל. הוא החליט לשים ידיו על הקדילק המפואר שחנה ליד השופל, שאותו הפעיל באותו יום מר ונמהר עובדיה עצמו. המוציא לפועל ניפנף לעובדיה שישב בתא מפעיל השופל בצו התפיסה שבידו לקדילק. "עוד רגע אתה יכול לקחת אותה", צעק עובדיה למוציא לפועל כדי להתגבר על רעש השופל. הוא סובב את השופל, הרים את הכף המתכתית האימתנית, התקרב לקאדילק שלו והנחית את הכף על הגג הנוצץ. תוך רגע נהפך הכלי המפואר לפיסת מתכת שטוחה שגלגלי השופל רמסו עד דק.

עובדיה ירד מהמכונה הרועשת וניגש למוציא לפועל. "איפה לחתום?", שאל.

---

ספרו של אבי גולדברג, "חוף ללא ים", התפרסם בימים אלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#