חשבתם שדופקים אתכם? 600 שקל ללילה ומחצית מהצימרים לא מרוויחים

אלפי חדרי אירוח פועלים בישראל, והמדינה מעודדת את פתיחתם בדרכים שונות במטרה לצמצם את שיעור האבטלה בפריפריה. ואולם מחקר חדש של חברת הייעוץ פארטו מראה כי מדובר בתחום מסוכן עם שולי רווח גבוליים

נתן שבע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים147
נתן שבע

חדר בארמון עתיק בעמק הלואר בצרפת, שלצדו 500 דונם של מדשאות, נחל ויער, מושכר במחיר של 115 יורו (550 שקל) ללילה. אמנם מדובר בחדר אחד בארמון עם חמישה חדרים, והמחיר לא כולל ארוחת בוקר, אבל הנוף הנשקף מהטירה מפצה על כך. אם המחיר גבוה מדי לטעמכם, אתם רוצים יותר פרטיות ומעדיפים את הים, אז בעיירה הקסומה מונמבאסיה שבחצי האי פלופונז ביוון, תוכלו לשכור בית אבן בן ארבע קומות, במחיר של 50 יורו (240 שקל) ללילה. אמנם אין בבית ג'קוזי, אבל מי צריך ג'קוזי כשהעיירה ממוקמת על סלע צוק היוצא מהים. להבדיל, חופשה רומנטית בצימר בארץ תעלה בדרך כלל יותר מ-600 שקל, וכבר בכניסה לחדר עולה השאלה: למה התענוג הזה עולה לנו כל כך הרבה וכמה בעל הצימר מרוויח על חשבוננו? התשובה, באופן מפתיע, היא לא הרבה.

מבדיקה שערכה באחרונה חברת הייעוץ הכלכלי פארטו, המייעצת בין היתר למשרדי ממשלה ולגופים ציבוריים, עולה כי כמחצית מקומפלקסי הצימרים וחדרי ההארחה כלל אינם רווחיים. מדובר בענף שחצה, כנראה, את נקודת הרוויה שלו, ולכן כל מי שפותח צימר חדש נוטל על עצמו סיכון לא מבוטל.

צימרים באזור הצפוןצילום: דרור ארצי / ג'יני

הנופשים בצימרים, שלא פעם תמהים מדוע הם עולים כך כך הרבה, אינם מודעים למודל הכלכלי שעומד מאחריהם, לאחוזי התפוסה הנמוכים, לעונתיות שמאפיינת את רובם ולעלויות הפעלתם. מבחוץ זה נראה פשוט מאוד - מקימים כמה חדרים ליד בית מגורים שנמצא על קרקע פתוחה באזור כפרי, ומארחים בהם נופשים ללילה או שניים. רבים מתושבי המושבים בגליל, שאליהם הצטרפו אנשים מאזור המרכז שרצו להחליף אווירה ותחומי עיסוק, נשבו על ידי אותה פשטות לכאורה והקימו צימרים, רק כדי להיווכח שהדברים הרבה יותר מורכבים ממה שנראה מבחוץ.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מרמזים שתמורות מסוימות עוברות על הענף הזה, ויש לבחון אותן לעומק: מנתונים אלה אפשר ללמוד כי מספר חדרי האירוח הכפרי (כולל אירוח בקיבוצים) הגיע לשיא של כ-8,100 יחידות ב-2008. ואולם בשנים האחרונות הענף החל להתכווץ מבחינת מספר החדרים, צימרים נסגרו, עד שבסוף 2011 ירד מספר חדרי האירוח ל-7,500. עם זאת, המחירים של הצימרים הנותרים המשיכו לעלות, ולכן הפדיון ב-2009-2011 עלה בכ-20%, וחצה את רף החצי מיליארד שקל.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

עוד מתברר מנתוני הלמ"ס כי התפוסה באירוח הכפרי (צימרים ובתי הארחה) מסתכמת בכ-25%. במלים אחרות, רק שמונה ימים בחודש החדר מאוכלס בנופשים. שאלה מתבקשת היא מה עושים ביתר הזמן, כשהחדרים ריקים. די ברור שלחלק גדול מהמשפחות המפעילות צימרים יש צורך בערוצי פרנסה אחרים.

עם זאת, לגבי נתוני הלמ"ס צריך לזכור כי מדובר בנתונים רשמיים, וסביר להניח כי חלק מהפדיון אינו מדווח. לפי הסקר של פארטו, אחוזי התפוסה גבוהים בהרבה מאלה שמצוינים אצל הלמ"ס, והם מגיעים ל-37%. לפי הסקר, צימרים תפוסים בממוצע במחצית מסופי השבוע וכ-30% מהזמן באמצע השבוע.

הרפתקה מסוכנת

פארטו בדקה כ-150 צימרים ואירוח בחדרים משותפים בקיבוצים ברחבי הארץ, ומצאה כי הפעלת צימר בודד או שניים, שכוללים ג'קוזי וארוחת בוקר, במחיר ממוצע של 600 שקל ללילה, היא עסק לא רווחי כלל. כדי שעסק של צימר אחד או שניים יתחיל להרוויח אמורה להיות תפוסה של 190 יום בשנה, מה שרחוק מהמציאות. לטענת פארטו, היא עצמה יזמה את המחקר בין היתר "למטרות פרסומיות שיווקיות".

על פי המודל, הפעלת צימרים כאלה דורשת העסקת עובד שיתפעל אותם וידאג לניקיונם, או שבעל הצימר "יעסיק" את עצמו. עלות זו מגיעה בממוצע, על סמך הסקר, לכ-5,000 שקל בחודש לעובד שיועסק בשלושת רבעי משרה במקרה של הפעלת צימר אחד. לפי המודל, עלות כוח האדם בהפעלת שישה צימרים מגיעה ל-17.2 אלף שקל בחודש.

"אין להתעלם מהעובדה כי בעל הצימר יכול בזמן הזה לעבוד במקום אחר ולהרוויח", אומרת שלומית נרדיה, ראש תחום אסטרטגיה בקבוצת פארטו. "מפעילי הצימרים נשאבים להרפתקה שנראית רווחית מאוד, אבל אינם צופים כי ייאלצו להשקיע זמן יקר בתפעולם".

כך, כאשר מביאים בחשבון אפשרויות הכנסה אלטרנטיביות של בעל הצימר (או עלויות כוח אדם שנשכר), הפעלת צימר אחד מובילה להפסד של 24 אלף שקל לשנה. נקודת האיזון, כלומר הנקודה שבה הפעלת הצימרים נהפכת לרווחית, מתקיימת רק כאשר בעלי הצימר מפעילים לפחות שלושה חדרים, ורק בהפעלת ארבעה חדרים מתחיל הרווח לצמוח ל-31 אלף שקל בשנה.

אם עלות הקמת צימר יחיד מסתכמת ב-200 אלף שקל, אזי מדובר בתשואה שנתית של 3.8% על הפעלת ארבעה צימרים, שבהקמתם הושקעו 800 אלף שקל. לתשואות נאות של 5%-6% אפשר להגיע רק אחרי שמקימים שישה צימרים בהשקעה גדולה של 1.2 מיליון שקל. כמחצית מהקומפלקסים בארץ מכילים עד שלוש יחידות אירוח, ולפי נתונים אלה לא ברורה מידת רווחיותם.

המדינה דוחפת

שאלת הכדאיות הכלכלית מתחדדת לאור העובדה כי המדינה נכנסה לתחום, באמצעות תמריצים והטבות למגזר זה, בתור סיוע ליזמות ולתעסוקה לאזורי פריפריה מרוחקים, שהתבססו עד לתקופה האחרונה בעיקר על חקלאות שכבר אינה יכולה לשמש כענף פרנסה עיקרי.

כך, הרשות לפיתוח הגליל מקצה כ-6.5 מיליון שקל לטובת מיזמים תיירותיים ובהם צימרים, פסטיבלים ואירועים תיירותיים; המדינה מעניקה סבסוד של 75% בקבלת ייעוץ מקצועי ליזמים שמקימים צימרים; המדינה משווקת מגרשים בצפון עם זכויות לבניית וילה ועוד שניים-שלושה צימרים; בנוסף להטבות אלה יש הטבות מס והשקעה בקמפיינים פרסומיים שנועדו לדחוף את התושבים לפריפריה. האם לנוכח הממצאים מוצדק להפעיל אמצעים כה רבים כדי להכניס משקיעים להשקעה שנראית מסוכנת למדי?

סהר גוטמכר הוא הבעלים של שני צימרים בשם "קסם חרמון" בנמרוד, אל מול החרמון. לדבריו, מה שמכביד על הענף הוא התחרות הקשה בענף, שהחריפה בעקבות שיווק קרקעות רבות על ידי המדינה עם אפשרות להקמת צימר. "בעבר, כשרק התחילו עם הצימרים, כל מי שהיה לו אחד הרוויח. לאחר מכן שודרגו הצימרים והוספו ג'קוזי ומסכי LCD, ומי שהיה לו את זה עשה יותר כסף, עד שכולם הוסיפו כאלה. כיום כבר יש הכל לכולם, התחרות קשה מאוד והעלויות גבוהות יותר. שמעתי על מקרים בצפון של צימרים שנסגרו לאחר השקעה של כסף רב.

"היו תקופות שחתכתי במחירים, כדי לנסות להביא יותר אנשים", אומר גוטמכר, שכיום גובה 600-700 שקל ללילה בצימר, כולל ארוחות בוקר, "בשנה שעברה היה חורף מת, וכשאין שלג אנחנו נפגעים".

"אם בעבר הצימר היווה תחליף זול יותר לבתי המלון, ובתי המלון היו ריקים בשנות ה-2000, כיום בתי המלון מלאים ומהווים אלטרנטיווה לצימרים שנהפכו ליקרים", אומר יובל משה, מנכ"ל מט"י צפון הגליל, שמסייע ליזמים בתחום התיירות. משה מספר כי בתקופה האחרונה כבר אין הרבה פניות בנוגע לפתיחת צימרים חדשים.

"בשנים האחרונות נהפך הצימר למרכז הבילוי. הלקוח לא בא לטייל, אלא בא להיות בצימר 24 שעות. אם ממלאים את הג'קוזי שלוש פעמים ביום ומתקינים בכל חדר טלוויזיות LCD גדולות, יש לכך עלויות של תחזוקה ובלאי, שמגולגלות על המחיר, מה שמקשה על המבקרים. יתרה מזו, תשתיות הכבישים, כמו כביש 6, קיצרו את זמן הנסיעה למרכז, ויש משפחות שמעדיפות לחסוף לינה בעלות של 1,000-1,500 שקל, ולחזור הביתה באותו יום. הרבה אנשים משקיעים בתחום רק מפני שהשכנה ליד מגלגלת כסף מזה, אבל לא כולם מצליחים".

הסבה לדירות סטודנטים

הירידה במספר הצימרים בשנים האחרונות באה לא רק על רקע סגירתם של חלק מהם, אלא גם על רקע העובדה כי חלק מבעלי הצימרים הסבו אותם לדירות לסטודנטים, במיוחד באזורים הקרובים למכללות האזוריות, כמו בצפת, בחיפה, בקצרין ובעמק יזרעאל. אייל גינת, זכיין אנגלו סכסון נהריה, מסביר את התופעה בגידול המהיר במספר הצימרים בצפון אבל גם ברצון של בעלי הצימרים לחסוך זמן וכספים שנועדו לשיווק.

לדברי גינת, "מדובר בצימרים פשוטים של 400-600 שקל ללילה באזורים הסמוכים למכללות. התופעה מוכרת ביישובים כמו בוסתן הגליל שבין עכו לנהריה וקרוב למכללת הגליל המערבי. שם אפשר לשכור חדרים במחירים של 1,800-2,000 שקל לחודש, ובעל הצימר שוכח מכאב הראש של הטלפונים של האורחים. ביישוב מעיין ברוך בעמק החולה שיווקו בעבר בתים פרטיים עם אפשרות להקים שני צימרים. גם שם הוסבו חלק מהצימרים לדירות סטודנטים".

אביטל חורף, מנכ"ל איגוד הצימרים, לא חושב כי יש משבר בענף: "המקומות שבהם מרבית הצימרים נסגרים הם אלה שמרכזים ביקוש מצד סטודנטים", הוא אומר. "מרבית הצימרים עובדים, ועומדים על הרגליים, ועבור רובם לא מדובר במקור הפרנסה העיקרי. בשנים האחרונות היתה מגמה של צימרים יוקרתיים במחירים של 1,500-2,000 שקל ללילה, אבל כיום זה פחות מעניין את הציבור הישראלי. מי שיפנה לפלח השוק העממי יצליח יותר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker