וילה בקיסריה בתמורה למזוודת מזומנים

"תספרו אחרי שנלך - יש מספיק, דוד אברמשווילי ישר סרגל" ■ "מה יש לנו להפסיד? מחר ממילא יגיעו המעקלים מהבנק", לחש מר שורש לגברת שורש, שהסכימה

אבי גולדברג

הימים היו ימי העלייה הגדולה מחבר העמים - ימים טובים שבהם עסקות נדל"ן ננקבו בדולרים ולפעמים במזומן. באותה העת עמדה הווילה הגדולה של משפחת שורש בשכונת הציפורים בקיסריה למכירה. הווילה נבנתה בעמל רב ובמיטב כספם של בני הזוג, והשאירה אותם מרוקנים מכל שקל חדש.

הרגיעה בענף המכבסות האוטומטיות גרמה לקריסת העסק שבבעלותם. לזוג שורש לא נותרו כספים להזרים אליו, וכרגיל בעתות מצוקת אשראי, הפעיל הבנקאי המקריח את המכבש, ודרש מהם למכור במהירות את רכושם ולהחזיר את חובם לבנק. הטלפונים היומיים מנפתלי, מנהל האשראי, הביאו להחלטה הקשה: יש למכור את בית חלומותיהם בחצי מיליון דולר. שלוש שנים חלפו מאז שסיימו את בניית הבית, וכבר נאלצו להיפרד מחלומם שמומש ונהפך לסיוט.

אלא שמלכתחילה לא היה שוק הבתים בקיסריה אתר מכירות לוהט, והקונה תמיד יכול לבחור לעצמו בית כשהוא חולף בשכונות המטופחות של היישוב, ששלטי "למכירה" רבים מעטרים את חזיתות בתיהן. ואם בחרו הקונים לבנות את ביתם ביישוב הנאה במקום לקנות מן המוכן, מעמידה לרשותם החברה לפיתוח קיסריה מגרשים במחירים הוגנים, שגרמו למכירת הבתים מיד שנייה לתהליך ארוך ומייגע. אמנם בימי שבת האביביים הציפו את הבית רוכשים פוטנציאלים שנענו למודעת המכירה ב"לוח הכפול" שהתפרסמה מדי סופשבוע. "המתעניינים" ניצלו את מזג האוויר הנעים כדי לסייר בנמל הרומי ובעתיקות "שיכון ותיקים", שבהן שכנו עשירי קיסריה כבר לפני 2,000 שנה ונהנו מסגנון הבנייה האיטלקי, שכלל מרחצאות ג'קוזי, תצוגת פסלים ברחוב הראשי, תיאטרון, מוסיקה וקרבות גלדיאטורים באמפיתיאטרון תחת כיפת השמים.

לאחר שסיימו את הסיור, הגיעו המטיילים לבית משפחת שורש, פשטו על הבית, ירדו לקומת המרתף ועלו לחדרי השינה, השתמשו בשירותים ולבסוף זרקו את שאלות המחץ: "בכמה אפשר לגמור?", "מתי הפינוי?" ו"אפשר כוס מים קרים", מבלי שלאיש מהם היתה כוונה לרכוש את הבית. כי זו דרכם של בני ישראל לבלות את שבתותיהם ומועדיהם - בשיטוט במיצובישי לנסר עמוסת צאצאים וביקור בבתים שהכניסה אליהם חופשית. בערבי החול לא פסק הטלפון מלצלצל - מתווכים, משרדי מכירות, נוכלים, אנשי שיווק וסתם טרדנים שעתותיהם בידם, ניצלו את מספר הטלפון שפורסם בעיתון כדי להציע מחירי סרק או עסקות חליפין: "יש לי שתי יחידות בקלאב הוטל טבריה ובית ביבנאל, מוכן לברטר?".

הזוג שורש כמעט נואש ממכירת ביתו. החוב תפח מדי יום כולל שבתות ומועדים - דרכה של ריבית לפעול 365 יום בשנה ללא לאות.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

בבוקר ראשון, כשישבו לסכם את תלאות השבת, הגיעה כדרכה נתניה, העוזרת מאור עקיבא, ובחנה את פניהם הנפולות של בני הזוג.

"למה אתם לדאוג", שאלה במבטא זר שלא נפטרה ממנו מאז הגיעה לישראל. "נתניה לקנות בית שלכם, אברמשווילי קונה בית לנתניה". בירור קצר העלה שדודה של נתניה מסייע לבני המשפחה שהשתקעו בישראל. עסקיו עם השלטונות פורחים והוא נוחת בישראל מדי שלושה חודשים ומשקיע במדינה. הפגישה נקבעה לערב. נתניה אמנם ניסתה להסביר כיצד מנהל דודה משא ומתן אבל לא ממש הצליחה. ב-19:00 נעצרה מכונית רחבת מידות בחזית הבית, וממנה הגיח גבר נמוך קומה חבוש קסקט ומקטורן משובץ, ומאחוריו צעדה נתניה. נתניה הציגה את הדוד אברמשווילי ש"לא דבר עברית". נמוך הקומה סייר נמרצות בבית והתיישב ליד השולחן.

הוא הניח עליו מזוודת ג'יימס בונד. לאחר שפלט כמה מלים באוזנה של נתניה, אמרה נתניה: "אני לקנות הבית". הזוג שורש המתין להצעה, שממילא נראתה להם עוד הטרדה ובזבוז זמן. הגוץ טפח על המזוודה ואמר משהו. בני הזוג שורש רק הבינו "דולרים". נתניה הסבירה שהמזוודה גדושה דולרים, ושזו התמורה לבית - אם הם מסכימים, העסקה מתבצעת מיד, ובתנאי שאין משא ומתן נוסף. "כמה יש במזוודה?", שאלו ביחד השורשים. "לא יודעת. תספרו אחרי שנלך. יש מספיק, דוד אברמשווילי ישר סרגל".

"מה יש לנו להפסיד. מחר ממילא יגיעו המעקלים מהבנק", לחש מר שורש לגברת שורש, שהסכימה. הם לחצו ידיים עם הקסקט. המזוודה הכילה בדיוק חצי מליון דולר.

ספרו של אבי גולדברג, "חוף בלי ים", התפרסם בימים אלה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker