הסוחר שמכר בתים שאינם שייכים לו

המעפיל גרשון חתם על מזרן ומיטה לישון עליה ביפו ■ ערב אחד הגיעו זוג ערבים שביקשו לקנות את הבית בו ישן

אבי גולדברג

בין חופה הצר של יפו לחוף הרחב של תל אביב, ומזרחה עד כרם התימנים ושוק הכרמל של היום התקיימה השכונה התוססת מנשייה, ובה התגוררו אלפי מוסלמים לצד מיעוט יהודי. אירועי מלחמת השחרור הביאו לריקונה המוחלט של השכונה ולהרס של חלק מהבתים שנשקו לבתי תל אביב. ב-1948 אוכלסו חלק מבתי השכונה, שהיו עדיין ראויים למגורים, על ידי עולים חדשים, שהגיעו בהמוניהם אל חופי הארץ.

עם השנים, התרוקנו גם בתים אלה ותושביהם עברו למשכן הולם יותר עד להרס הסופי של השכונה ב-1960. הרס הבתים שעוד עמדו על תילם יצר חיץ מוחלט בין תל אביב ליפו. רק ברבות השנים נבנו במקומם בית הטקסטיל ושכניו לקומפלקס - בתי מלון אינטרקונטיננטל ודן פנורמה - המשקיפים על גן צ'רלס קלור ומגרשי חנייה גדולים. מעט עדויות קיימות על אותן 12 שנים אבודות שבהן עמדה השכונה בשיממונה.

בין העולים החדשים ששוכנו בבתים הקטנים וחסרי החן התגורר גרשון, שהגיע באוניית מעפילים, ולאחר שעוכב חודשים מספר במחנה מעצר בקפריסין עלה לארץ, חתם בסוכנות היהודית על מיטה ומזרון ותפס לו בית קטן במנשייה הנטושה. גרשון גידל תרנגולים ואווזים, ששוטטו במרחבי השכונה הנטושה ועל חוף הים הקרוב בחיפוש אחר מזון.

ביום יצא גרשון לעבודה בבניין ברחוב התבור ליד שוק הכרמל, ובערב ישב על כיסא נדנדה רעוע שמצא בבית הנטוש שבו התגורר ועישן סיגריות נובלס. כלב כנעני מגודל שאותו אימץ נבח בעוז על כל דמות שהתקרבה אל הבית האפור נטול הטיח, והקנה לגרשון תחושת ביטחון בשכונת הרפאים.

בערב הסתגרו תושבי השכונה החדשים מאימת הערבים, תושביה הקודמים של השכונה, שנותרו בפרדסים ממזרח ליפו והתגנבו כדי לראות את בתיהם, שעל פי חוק הוקנו על ידי ממשלת המדינה הצעירה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. הם היו מה שנקרא לאחר מכן "נוכחים נפקדים" שהתעלמו מהם לחלוטין. אותם ערבים נחשבו לנטולי זכויות ברכוש שאותו נטשו במהלך כיבוש השכונה במלחמת העצמאות. הם לא סיכנו את התושבים החדשים, וכל שרצו היה לראות במו עיניהם את ביתם ואולי להשיבו לעצמם בעתיד.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

ערב אחד, מוקדם מהרגיל, הגיעו שני ערבים לבושי גלבייה אל מול ביתו של גרשון וסימנו לו בידיהם שפניהם לשלום. גרשון, שלא פחד, הכניס אותם לחצר וכיבד אותם בקפה. מפה לשם נקשרו ביניהם יחסי ידידות, ולאחר כמה ביקורים ליליים התברר שברצון השניים, עלי ועיסא שמם, לפדות את הבית שבו התגורר גרשון, ואם אפשר גם בתים נוספים.

ללא היסוס, תוך שהוא מבין את ההזדמנות הכלכלית הטמונה במכירת בתים לא לו, הבטיח להם גרשון כי יכין מסמכי העברת בעלות, ואם ישובו בעוד כמה ימים יהיו בידיו מסמכי העברה תקפים.

לא ארכו הימים וגרשון החל לנהל לשכת טאבו פרטית בחצר ביתו. עם חשיכה היו מגיעים אליו ערבים שסימנו בידיהם אילו נכסים הם רוצים לרכוש בשכונה הנטושה, וגרשון שירבט להם מסמכים ביידיש בכתב עברי, וחתם באגודלו לאחר שטבל אותה בקסת דיו.

עם הגיע החורף של 1949, אסף גרשון את הכסף שקיבל מעסקות הרכוש הנטוש ונעלם בעיר הגדולה שמצפון. כמובן שהמסמכים שחתם היו חסרי ערך, ומי שטרח וקרא בהם היה יכול לזהות את הנוסח הבא: "אני גרשון ש. שנולדתי בכפר הקטן ז' באוקראינה מעניק בזה את כל זכויותיי באותו בית שממנו נאלצתי לברוח למחזיק מסמך זה החתום על ידי. בעזרת השם יוכל מחזיק הכתב לקבל לידיו את ביתי בכפר ז'". במסמכים אחרים שניסח גרשון הוא העביר לידי ה"קונים" בתים נוספים באותו כפר רחוק בגולה, שתושביהם היהודים גורשו מהם.

הכותב הוא בעל משרד התיווך "נדל"ן הים התיכון" ביפו

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker