המראה הטבעי: אדריכלי הנוף לא שומרים על הנוף הקיים - הם משפרים אותו - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המראה הטבעי: אדריכלי הנוף לא שומרים על הנוף הקיים - הם משפרים אותו

בכנס התשיעי של אדריכלות הנוף דנו על הקונפליקט בין אקולוגים הרוצים לשמר את המצב הקיים לאדריכלים הרוצים לעצב את הנוף מחדש

2תגובות

עצרו רגע ובחנו את עצמכם. האם אתם יודעים מה עושים אדריכלי נוף? מה תפקידם בפועל? אם ילדכם יודיע לכם שהחליט ללמוד בשנה הבא אדריכלות נוף בטכניון, האם תתמלאו באושר?

עבור רובנו, מקצוע אדריכלות הנוף הוא מקצוע שקוף. מי שמודע לקיומו, חושב לעתים קרובות שמדובר בגננות משודרגת. בפועל, תחום אדריכלות הנוף עוסק בשנים האחרונות בסוגיות המרכזיות של התכנון - מה הם שטחים פתוחים, איך מתכננים מרחבים ציבוריים בערים, איך ייראו השטחים הירוקים בקרבת הבית ואפילו מה הנוף שתראו כשתדהרו בכבישים.

ברחבי העולם יש אדריכלי נוף שנהפכו ל"סטארכיטקטים", כמו מרתה שוורץ, אך בישראל המקצוע סובל מקשיים, שחלקם דומים לאלה של שאר מקצועות התכנון - הרי אין לנו חיבה לעיסוק בתחומים שדורשים תכנון לטווח זמן ארוך, מעבר לזמן קדנציה ממוצעת של ממשלה. בהתאם לכך, אדריכלי הנוף הישראלים עדיין לא הצליחו ליהפך לחלק מרכזי בשיח התכנוני.

עם הסוגיות השונות שעולות בהקשר לעיסוק בתחום ניסו להתמודד בכנס השנתי התשיעי לאדריכלות נוף, "חתך רוחב", שנערך בבית חיל האוויר בהרצליה בחודש שעבר. צוות ההיגוי של הכנס, שכלל את אדריכליות הנוף טלי וקסלר, מיכל בן-שושן, ליאת הדר ויעל בר-מאור, ביקש לבחון את השאלה "מהי אדריכלות נוף?".

את הכנס פתח אדריכל הנוף שחר צור ממשרד 8 West ההולנדי, שטען בהרצאתו שאדריכלות הנוף נהפכה למקומית מדי. לדבריו, הפרויקטים מטפלים כל פעם באתר מסוים, אבל בלי להתייחס לקונטקסט המרחבי הכללי - וכך נוצרים נופים המנותקים אחד מהשני.

צור מאמין שאדריכלות נוף צריכה להתמודד עם מה שהוא מכנה "טבע שני" - נופים שהם מעשה ידי אדם, כמו תשתיות ונופים עירוניים. כדוגמה הוא הביא פרויקט של המשרד שלו, שמתמודד עם החזרה לטבע של אזור שבו שכן בעבר בסיס חיל האוויר ההולנדי.

אקולוגיה במקום תכנון

בשנים האחרונות נהפכו פרויקטים של נוף עירוני לאופנתיים במיוחד. לאופנתיות תורמת הגישה של שימור שטחים פתוחים והמשיכה לאזורים אורבניים. פרויקטים מסקרנים של פארקים עירוניים ומרחבים ציבוריים בתוך ערים זוכים לתשומת לב רבה. אפילו בישראל אפשר כבר לראות ניצנים של עניין גובר בתחום, כפי שהוכיחו המבקרים הרבים בביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים, שהתקיימה בפעם השנייה ב-2010, ותתקיים שוב בשנה הבאה.

למרבה הפליאה, המגמה האקולוגית, שעל פניו נראה שאמורה היתה לתרום לעיסוק באדריכלות נוף - מתגלה כבעייתית, כפי שהציג האדריכל זאב מרגלית מרשות הטבע והגנים. מרגלית טען בהרצאתו ש"את מקום התכנון, תופסת האקולוגיה. הניתוח הנופי נהפך לתחליף לתכנון נופי". על פי מרגלית, האקולוגים מכתיבים את ההחלטות, ובסוף אדריכלי הנוף יוצאים ועושים את עבודה בשטח, אבל מפספסים את המעורבות בהחלטות הראשוניות והחשובות.

מרגלית הראה בהרצאה צילומים מגנים לאומיים כמו גן השלושה (הסחנה), עין חמד, בית שערים ופארק אשכול - כולם גנים שנדמים כנוף טבעי, אף שאין בהם אזור שלא טופל ותוכנן, וכולם תוכננו על ידי משרד אדריכלי הנוף הוותיק ליפא יהלום-דן צור, אדריכלי הנוף היחידים שזכו בפרס ישראל על עבודתם. דוגמאות אלה מראות כי ניתן להשיג מראה טבעי ויפה גם באמצעות תכנון, שלא רק משמר את הקיים.

הטיפול האינטנסיבי בגנים הוותיקים כנראה לא יכול להתקיים במציאות של היום, המקדשת את המצב הקיים מטיעונים אקולוגיים. לפי מרגלית, הרצון של האקולוגים שלא לשנות את הקיים מעלה אפשרות ש"תם עידן עיצוב הנוף בגנים הלאומיים".

את רמת האבסורד הדגים מרגלית בסיפור על אקולוגית, שטענה שהאשפה שהצטברה במחצבה ליד תל אפק המוזנח במשך כ-60 שנה, גם היא חלק מהמערכת האקולוגית - ובהתאם, צריך לא לפנות אותה.

מרגלית העלה בעיה נוספת, והיא הניתוק של המתכננים מהצרכים של הציבור. לדעתו, חלק מהבעיה טמון בכך שהמתכננים אוהבים לתכנן שבילי אופניים, צירי טיול וכן הלאה, בזמן שרוב הנופשים והמטיילים מחפשים מקום לעשות בו על האש. לכן, המתכננים נתפשים כמנותקים ואליטיסטים, ובדרך מפספסים את ציבור המבקרים. "איפה השירות שנתפש כעממי להמוני בית ישראל? דואגים לאוכלוסיות מסוימות ולא לאחרות", טען מרגלית.

התמודדות עם סוגיות ירוקות היתה גם הבסיס להרצאה של אדריכלית הנוף טלי טוך, ממשרד אדריכלות נוף טוך-סרגוסטי. טוך דיברה על תכנון של פרויקטים של תשתיות ירוקות, כמו טורבינות הרוח ברמת הגולן. כיום, אנרגיית הרוח מספקת באירופה חשמל ל-40 מיליון צרכנים, והתחזיות מדברות על יותר מ-100 מיליון צרכנים ב-20 השנים הקרובות. טוך הציגה תחזית של משרד התשתיות לפיה מקורות אנרגיה מתחדשים יספקו 10% מתצרוכת החשמל בישראל עד 2020.

המשרד היה חלק מצוות שבחר היכן יוצבו הטורבינות. במסגרת הפרויקט שעליו עבדה טוך עם שותפים נוספים, אמורות להיות מוצבות בצפון רמת הגולן 62-75 טורבינות. טוך הסבירה שהפרישה של הטורבינות משפיע על מה שהיא כינתה "הנעימות הנופית".

מקטן עד גדול

אדריכלות הנוף נעה בין פרויקטים בקנה מידה גדול לבין תכנון של גינות בעיר. את הנגיעות הקטנות שטמונות במקצוע, נגיעות שיכולות להביא שינוי, הדגימה אדריכלית נוף חווי ליבנה בהרצאתה: "להשאיר בעיר - חשיבה חדשה על ניהול חומרים במרחב הציבורי".

ליבנה ביחד עם צוות משרדה, רקמה עירונית - אדריכלות נוף ותכנון אורבני, ניסתה לקדם רעיון של שימוש מחודש בחומרים שפורקו בזמן שיפוץ של גינת משחקים והחזרתם לשימוש במקום. את הרעיון, שהחל כהברקה מקומית, ניסו ליבנה ושותפתה, אדריכלית הנוף חלי אלול-צלניקר, להפוך למיזם שיקודם על ידי הרשויות המקומיות, שיוכלו באופן זה גם לחסוך בעלויות החומרים והיטל ההטמנה.

הפרויקט התגלגל בין המשרדים השונים, ובמשרד הבינו שקשה לבצע מהפכות גדולות ברמה המוניציפלית - או כפי שליבנה בחרה לצטט את אחד ממיודעיה: "עיריות עסוקות בעיקר בהישרדות, הן לא פנויות לקדם רעיונות מהסוג הזה".

בסופו של דבר, בעזרתו של ראש עיריית גבעתיים ראובן בן שחר, נפגש הצוות עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, וכיום רעיון השימוש המחודש מיושם בעיריית גבעתיים.

מצילים את ים המלח

כשמדברים על פרויקטים בקנה מידה גדול, חשוב להזכיר על אחד האזורים שזוכים כיום לתשומת לב תכנונית רבה - אזור ים המלח. אדריכלית הנוף מיכל בן שושן, ממשרד לרמן אדריכלים ומתכנני ערים, דיברה בהרצאתה על האתגר במציאת חזון משותף לאזור ים המלח במסגרת תמ"א 13, המתייחסת לאזור. במקום יש מורכבות מיוחדת שכן אזור ים המלח מושפע מהתנהלותן של כמה מדינות, פרט לישראל.

בן שושן סיפרה שהבעיות שעמן צריך להתמודד באגן הצפוני של ים המלח שונות מהבעיות באגן הדרומי. האגן הצפוני סובל מהתייבשות וירידת מפלס המים, ואילו הדרומי סובל דווקא מבעיה של עלייה במפלס המים. כיום, המפלס הדרומי הוא בעצם בריכה תעשייתית גדולה שמשמשת בין השאר נוף של בתי המלון. הבעיה היא ששקיעת מלחים בבריכה התעשייתית מעלה את המפלס ב-20 ס"מ בשנה - עלייה שמאיימת על בתי המלון לאורך החוף.

אדריכלית הנוף עליזה ברוידא, ממשרד ברוידא מעוז אדריכלות נוף, סיפרה שבמסגרת העבודה על אזור בריכה חמש, שלחופה נמצאים המלונות, עלתה במשרד השאלה "מה תפקידם של אדריכלי הנוף?"

במשרד החליטו שמכיוון שצוות התוכנית הוא רב-תחומי, אז כאדריכלי נוף עליהם להבין את ההשלכות הנופיות של כל חלופה שהוצעה. החלופות המרכזיות הן העתקת המלונות לנקודה אחרת, קציר מלח שיעצור את עליית המפלס ובניית סוללות עפר שימנעו את הצפת אזור המלונות.

בפרויקט של בריכה 5 בחנו בברוידא מעוז את האפשרויות השונות על ידי יצירת הדמיות מדויקות בעזרת תוכנה מיוחדת. התוכנה עזרה להבין את המניפולציות השונות שניתן לבצע במרחב כדי להימנע מפגיעה נופית קשה.

ברוידא סיפרה בהרצאה שבמשרד התלבטו איזה נקודת מבט היא הקובעת לבחירת החלופה: "זו של הנופשים במלונות, של המטיילים במדבר יהודה, או אולי של הנוסעים בכביש 90?".

התשובה מורכבת וחלקה טמון בתמ"א 13 שהציגה בן שושן, שבה הוחלט להתייחס לכביש 90 כדרך נופית. בן שושן הדגישה ש"אזור ים המלח הוא זירה שאדריכלי הנוף צריכים להיות נוכחים בה, ולא להשאיר אותה לגיאוגרפים והאקולוגים".

בכל מקרה, ברור שבפני אדריכלי הנוף ניצבת המשימה הלא פשוטה של שיווק המקצוע ושימור הרלוונטיות שלו - עשייה לא קלה שדורשת התאמות, כפי שניתן היה ללמוד מדברי אדריכל הנוף ליאור וולף. הוא סיפר על פערי הדורות במשרדי אדריכלות הנוף, ונזכר בחיוך שכשהוא רצה לפתוח אתר אינטרנט למשרד וולף צור אדריכלות נוף (הדור הנוכחי של משרד ליפא צור), אמר לו השותף הוותיק, דן צור, ש"אתר אינטרנט זה לא מכובד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#