המודדים נשארו בחוץ, והבניין לא נרשם

סירוב של בעלי הדירות להכניס את מודדי חברת עמידר גרם לעיכוב של עשרות שנים ברישום בית משותף בירושלים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריק מירובסקי
אריק מירובסקי

>> רישום בית כמשותף בפנקס הבתים המשותפים הוא פעולה שגרתית, שמעגנת למעשה את זכויותיהם של בעלי הדירות לא רק בדירות שלהם (שנרשמו בטאבו), אלא גם ברכוש המשותף, שכולל את הגג, החצר, הלובי ויתר הבית. על סמך הרישום, ניתן גם לנהל את ועד בית. השאלה היא מה קורה כשרישום בית משותף מבוצע באיחור של עשרות שנים, ובבית בוצעו מאז לא מעט שינויים.

בית המשפט המחוזי בירושלים דן בעתירה בנושא, שהגישו בני זוג מרחוב יהואש בירושלים. מדובר במבנה ישן, בן שש דירות, שהיה שייך לחברת עמידר, ששיכנה בו דיירים מוגנים. ב-1983 מכרה עמידר חמש דירות לדיירים המוגנים, בהם הוריו של בעל הדירה שהגיש את העתירה.

העותרים ביקשו מבית המשפט להורות על רישום הבית כבית משותף, ובין היתר לקבוע מהו הרכוש המשותף, ומהן זכויות הבנייה הקיימות והעתידיות על הבניין, שאותן יחלקו בעלי הדירות ביניהם. חלוקת הזכויות אמורה להתבצע על סמך שטח הרצפה היחסי של כל דירה מהבניין (אם שטח הדירה הוא 100 מ"ר ושטח הרצפות של כלל הבניין הוא 1,000 מ"ר, הזכויות היחסיות הן 10%). את הבסיס לחלוקה ביקשו התובעים לקבוע על סמך השטחים היחסיים של כל אחת מהדירות, כפי שנקנו מחברת עמידר.

בעת המכירה, עמידר התחייבה בפני הדיירים לדאוג לרישום הבית כבית משותף, אך מסיבות שונות לא עשתה כן. בין היתר, הוברר כי חלק מהדיירים סירבו לאפשר למודדים מטעם החברה להיכנס לדירות ולמדוד אותן. מכיוון שמדובר בצעד הכרחי לצורך רישום הבית כבית משותף, החליטה ב-2004 עמידר להרים ידיים, והודיעה לבעלי הדירות כי "מעתה, אתם האחראים הבלעדיים לעניין הרישום".

העותרים טענו כי משלא בוצע רישום, קיימת אי בהירות בנוגע לזכויות הבנייה הקיימות על הבניין וחלוקתן בין הדיירים, והתוצאה היא סכסוך שכנים וקיום הליכים משפטיים ביניהם. הסכמים פנימיים בין הדיירים לא עלו יפה, וניתן להבין שחלקם ביצעו שינויים והרחבות בדירות שלהם, ולא רצו שהדבר יתגלה לאנשים אחרים.

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

לטענת העותרים, יש לממש את הסכמי הדיירים עם עמידר מ-1983, ולהטיל על עמידר את רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים. עמידר ובעלי דירות אחרים טוענים כי רישום הבית צריך לכלול גם את הבנייה שבוצעה בדירות השונות מאז 1983, ולשקף את המצב העכשווי.

עמידר שבה וטענה כי דיירים מסוימים, שמנעו מהמודדים שלה להיכנס לדירותיהם, הם שנושאים באחריות לאי רישום הבית עד היום. השכנים טענו בנוסף כי העותרים ביצעו בנייה בלתי חוקית בדירה שלהם. הם ביקשו מבית המשפט לקבוע את רישום הבית המשותף לפי המצב כיום, ולחלק את זכויות הבנייה שנותרו בו - כ-280 מ"ר - בין הדירות, לפי חלקן היחסי משטח המבנה כיום.

אנשי עמידר הגו מתווה לפתרון המצב. לפיו, תבוצע מדידה עדכנית בבית, תוך שיתוף פעולה של הדיירים; תבוצע בדיקה של זכויות הבנייה שנותרו על הבניין; עמידר תבדוק אפשרות למכור את זכויות הבנייה לעותרים ולבסוף ייבדקו התשריטים של הבניין מ-1983 ומהיום, וכך ייקבע אם בעלי הדירות חרגו בהרחבות שביצעו בדירות שלהם מזכויות הבנייה שהיו מוקנות להם.

"בעיני, נראה כי פתרון זה יביא בשלב הראשון לרישום הבית כבית משותף, ובהמשך לרישום פרטני", סיכם השופט יוסף שפירא, שדן בתיק. ואולם, בהתחשב בהיסטוריה של הבניין ובחוסר רצונם של חלק מהשכנים לגלות מה שינו בדירותיהם - לא בטוח שהתקווה הזו תתממש.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker