"אני סוגר עכשיו ומוסיף לך דמי תיווך של מאה אלף שקל" - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני סוגר עכשיו ומוסיף לך דמי תיווך של מאה אלף שקל"

מדוע קבלן ישראלי קנה לאניטה מאוקרינה דירה עם נוף לים מהיום למחר?

תגובות

בשעה 13:00 פחות חמש דקות עצרה המרצדס השחורה מול משרד המכירות עטור הדגלונים, שהציע דירות מפוארות הניבטות אל תכול מימי הים התיכון. שמיל, מנהל המכירות שכיפה קטנה עוטרת את ראשו המקריח, אסף את המחשב הנייד, סידר את עמדת הברושורים, השקה את העציצים, הפעיל את מערכת האזעקה, נישק המזוזה הגדולה ועמד לנעול את המשרד לשבת.

דלת המרצדס נפתחה ורגל ארוכה גרובה בשחור נשלחה, עקב סיכה נגע באספלט ואחריו הגיחה בלונדינית מהז'ורנאלים מאפלת המושב האחורי. מהדלת השנייה נשלף בכבדות גבר שמנמן, שערו הדליל צבוע שחור בעליל, וסימן בתנועות ידיים לשמיל, שעמד לעזוב את המשרד, שיפתח לו.

"אני רוצה דירה לאניטה, לא פחות מ-100 מ"ר, בסטנדרט הגבוה ביותר", פלט הגבר. אניטה ניצבה מעליו, ידה האחת על כתפו והאחרת מחליקה את שמלתה ההדוקה.

"נשארו לנו רק שתי דירות בגודל הזה", אמר שמיל, "מדובר במיליון וחצי דולר, ושתיהן מוזמנות על ידי תושבי חוץ שיגיעו בשבוע הבא לסגור עסקה. השמנמן הניח את כף ידו על כפו של שמיל ואמר לו: "אני סוגר עכשיו, ומוסיף לך דמי תיווך של מאה אלף שקל".

מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי

"אני לא יכול", אמר לו שמיל, "אני עובד כאן עבור הקבלן לפי מחירון".

"אל תבלבל המוח", כך השמנמן, תוך שהוא חולץ פנקס צ'קים מקומט מכיס פנימי של מקטורן משובץ, "סמן את דירה מספר 23 כמכורה לגברת, וקח צ'ק על שמך כמו שאמרתי".

הם נפרדו בלחיצת יד. שמיל ההמום התעשת, סגר את המשרד ורץ כחץ וקשת לביתו.

ביום א' בשעה שמונה ועשרים כבר ניצב שמיל לפני סניף הבנק. כשנפתח הסניף הוא הפקיד את הצ'ק בחשבונו. מהסניף הוא דהר אל משרד המכירות. כשהגיע והכין לעצמו את כוס הקפה בחלב פרווה הראשון של הבוקר, הבחין במרצדס השחורה מעבר לכביש. שוב נשלפו הרגליים הארוכות של אניטה, והשמנמן התגלגל אחריה. שמיל העמיד פני עסוק והשמנמן קרא מהפתח "נו אפשר להתקדם?"

שמיל שלף מהמחשב מסמכי הרשמה, וביקש מהגברת להציג תעודת זיהוי לשם רישומה כקונה לדירת הפאר. הגברת שלפה פספורט אוקראיני, שמיל רשם הפרטים על גבי הטפסים, ובתוך עשר דקות נחתם הסכם הזמנת דירה 23, והגברת יצאה ונכנסה למרצדס השחורה, שהאיצה ונעלמה.

השמנמן מחה זיעה ממצחו ונאנח אנחת רווחה. "אולי תסביר לי מי היא הגברת ולמה ברשותך אתה משלם עבור הדירה?" ביקש שמיל לדעת בסקרנות.

"תשמע", אמר השמנמן והתיישב שוב, "לפני שנים מספר התפתיתי כמו קבלנים ישראלים אחרים להשקיע באוקראינה. התקשרתי עם יזם מקומי והשקעתי 3 מיליון דולר בקרקעות חסרות ערך. חזרתי לארץ חסר כל ופגשתי במקרה את אניטה בלובי של מלון באילת. היא גדלה באוקראינה, שוהה בישראל ועושה חייל בכל מיני עסקים שלא צריך לדבר עליהם. סיפרתי לה מה קרה, והיא השיבה בקור רוח: 'אני עושה רק עסקות פיפטי פיפטי. אני אחלץ לך את הכסף תמורת 50%. בתוך שבועיים צילצל אלי השותף מאוקראינה והתחנן שאבוא לקחת את הכסף שלי. הודעתי לאניטה, והיא הכניסה אותי למרצדס ובדרך לכאן אמרה לי: 'דירה 100 מ"ר עם נוף לים, זה הפיפטי שלי'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#