ממדינת ת"א לעיר עולם: תכנון כל המדינה ביחס למרכז יענה על דרישות מחאת הדיור - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממדינת ת"א לעיר עולם: תכנון כל המדינה ביחס למרכז יענה על דרישות מחאת הדיור

חיבור של חיפה ובאר שבע עם "עיר העולם" המתהווה בתל אביב, יוכל לתת מענה לדרישות בני המעמד היצירתי, המובילים את המאבק החברתי

34תגובות

רק כמה שבועות חלפו מאז החלו נושבות רוחות חדשות בארץ. העוצמות והטמפרטורות שלהן משתנות ומתחלפות מדי יום - משאלות נוקבות על סוגיית הדיור והבנייה, דרך תהיות על תפקוד המשק וחלוקות הנטל במנגנון קפיטליסטי-דמוקרטי לא פשוט, ועד הרהורים על המערכות האידיאולוגיות העומדות בבסיס הפוליטיקה הכלכלית-חברתית הישראלית. הסופה עדיין לא שכחה, ובכדי שלא להרגיז אותה יותר, ניצבת הממשלה בפני הצורך להביא פתרונות: לעשות או לא להיות. אבל מה צריך לעשות?

שני דיונים משמעותיים מתקיימים כיום במקביל בשיח הציבורי: כיצד לארגן את המרחב הבנוי הפיסי וכיצד לנהל את הכלכלה; המצע האידיאולוגי מתחיל להתבהר כזהה בשניהם - חשיבה מתוך מודעות חברתית השואפת להגינות וצדק (equity). שני הדיונים החשובים הללו מחוברים אחד לשני בקשר בלתי ניתן להפרדה, ועל הקשר הזה ראוי לומר כמה מלים.

דניאל בר און

מדינת ישראל היא צפופה וקטנה - בעיה מרחבית שלה השלכות כלכליות ברורות. בתנאים אלה, תל אביב נהפכת להיות "עיר עולם" בקצב מסחרר. ערי העולם (global cities) הן הכוחות המניעים את הכלכלה הגלובלית, כפי שמסבירה הסוציולוגית ססקיה סאסן, שטבעה את המונח בתחילת שנות ה-90.

בעשורים האחרונים מתברר כי כוחן הכלכלי של מדינות במערכות הגלובליות פוחת, ואילו כוחן של הערים הגדולות, "ערי העולם", עולה. אלה מחוברות אחת לשנייה דרך אנטנות דמיוניות בדמות מגדלי משרדים ובורסות. גם תל אביב מצמיחה אנטנות, ומתחברת עם מוקדי כוח כלכלי בעולם, בעידודה של הממשלה ושל מיטב מוחותיהם של תושבי המדינה.

המעמד היצירתי

בתוך ערי העולם מתפתחת הכלכלה היצירתית, זו שמחפשת לשעוט קדימה, בזכות אותם אנשים המחפשים ליצור, להשפיע, ולהטביע חותם - ולא רק להתפרנס. לערי העולם נוהרים אנשי ה"מעמד היצירתי" אותו הגדיר ריצ'רד פלורידה בספרו החשוב "the rise of the creative class". מדובר בקבוצה של אנשים שאינם בהכרח מאותו מעמד סוציו-אקונומי, המאוחדים בהעדפות התרבותיות-ערכיות שלהם: חיים אורבאניים, מרחב ליברלי ומעשיר, סלידה מקיבעון אישי ומקצועי והעדפת אתגרים והתפתחות תמידית.

פלורידה מעריך כי כיום המעמד היצירתי בארה"ב כולל כ-30 מיליון איש. לקבוצה זו שייכים אנשים הפועלים בתחומים כמו אמנות ועיצוב וגם תקשורת, חינוך ומשפט. האנשים בקבוצה זו נדרשים שלא ללכת בתלם. במקרים רבים הם מחליפים עבודות בקצב תכוף.

אנשי הכלכלה היצירתית יוצרים לא רק לעצמם ולביתם - הם גם יוצרים מקומות תעסוקה לרבים אחרים שאינם נחשבים חלק טבעי מאותה קבוצה. לשיטתו של פלורידה, אנשי המעמד היצירתי הם אולי ספקי עבודה משמעותיים יותר מבעלי ההון.

ערי עולם המבקשות להשפיע על הכלכלה חייבות לאכלס אנשים יוצרים, שיתרמו לדחיפתה של הכלכלה קדימה. אנשי מעמד זה מתאפיינים באינדבדואליזם וחיפוש אחר ביטוי אישי. הם מבקשים לגור בסביבה מגוונת והטרוגנית, ולכן חיים עירוניים מלאים ועשירים הם עניין מהותי עבורם. כיום אין עבור בני מעמד זה חלופות בישראל מלבד תל אביב, ואם מדינת ישראל מבקשת לקדם את כלכלתה עליה לדאוג לחלופות כאלה.

רשת עולמית

ערי עולם נמדדות על פי השפעתן על ענייני העולם - הכלכלי, התרבותי והפוליטי. תל אביב נחשבת עיר עולם בהתהוות. היא לא היתה וכנראה גם לא תהיה עיר ממדרג ראשון. למרות זאת, תהליך השינוי שהיא עוברת משליך במידה רבה על אופיה, תכנונה, מבניה, האוכלוסייה שתגור בה, ולא פחות - סביבותיה הקרובות והרחוקות.

ערי העולם ממדרג ראשון בעולם מאכלסות מיליוני תושבים (ניו יורק - 8 מיליון, לונדון - 8 מיליון, טוקיו - 13 מיליון) ועוד כמה מיליונים במטרופולינים (לונדון רבתי - 13 מיליון, ניו יורק רבתי - 18 מיליון, טוקיו רבתי - 36 מיליון). ישנן ערי עולם ממדרג שני בהן כמות האוכלוסייה אף גדולה יותר.

מספרים אלה מציבים בפרופורציה את הסיטואציה המקומית. כל תושבי מדינת ישראל (7.7 מיליון) מרכיבים בקושי עיר עולם לא גדולה אחת. אם משווים את גודלה של כל מדינת ישראל עם ערי עולם, מגלים שהיא אינה גדולה משמעותית מרשויות מוניציפאליות עצומות ממדים. מדינת ישראל, כולל הנגב, גדולה רק ב-20% משטחו של מטרופולין ניו יורק. מדינת ישראל בלי הנגב מהווה 70% בלבד משטח מטרופולין לוס אנג'לס. בהתחשב בכך כדאי אולי להפסיק לדבר על מדינת תל אביב ולהתחיל לדבר על ישראל כעיר עולם, שתל אביב היא מרכז העסקים שלה. עם זאת, על מנת לממש חזון זה נחוצות עדיין התפתחויות דרמטיות בתשתיות השונות במדינה.

ערי עולם הן ערים של מצבי קיצון: של עושר גדול ועוני מרוד, לעתים באותו רחוב. של חיי תרבות גבוהה ושל אובדן זהות פוליטית מוחלטת, של פאר ושל הזנחה. אחד המאפיינים המרחביים של ערי עולם הוא המרכז העסקי העירוני הדחוס והגבוה, העומד בניגוד גמור לפרברים הרגועים, הדלילים והנמוכים. הקשר בין מרכזי עסקים של ערי עולם מרוחקות, הנמצאות לעתים אף ביבשות שונות, יכול להיות חזק ומשמעותי יותר מהקשר שבין מרכז העיר לפריפריה שלה עצמה.

ההתמודדות של ערי העולם עם הקשיים החברתיים-כלכליים המצויים בתוכן מתאפשרת הודות לכמה מערכות המבטיחות נוחות ויעילות, בלעדיהן לא יהיה קיום לערים אלה: מערכות המגורים; המרחב הציבורי הרציף המשרת את בני האדם (ולא את כלי הרכב); ומערכת הסעת המונים. אם הראשון עונה על הצרכים הסטטיים של חיי היום-יום שלנו, השניים האחרונים מספקים את המרחב הדינמי, ומאפשרים לתושבים לנוע בקלות וביעילות לאותם איברי עיר פנימיים בהם ומהם צומחת הכלכלה.

גם בערי עולם ממדרג שני או שלישי ניתן למצוא מרחבים ציבוריים איכותיים ומערכות תחבורה יעילות, כי בלעדיהם ה"דם" לא יזרום ויגיע ליעדו. ערי עולם דורשות מערכת הובלת חמצן, קרי, הון אנושי.

בשנים האחרונות נהפכת תל אביב להיות עיר עולם מבלי שיש לה את התשתיות התומכות: היצע מגורים, מרחב ציבורי ומערכת הסעת המונים יעילה ונוחה, היכולים לשרת מיליוני אנשים. תשתיות הן אחד התנאים להיכנס אל השדה של הגדולים. על מנת שעיר העולם המתהווה לא תקשה על תושביה ואף תגדל ותביא לפריחה של עצמה ושל סביבותיה, לא תספיק מערכת תחבורה רק בתוך מדינת תל אביב. יהיה צורך גם בתחבורה, מגורים ומרחב ציבורי איכותי מהמרכז ועד הפריפריות במרחב הארצי כולו. במלים אחרות, על התכנון הפיסי להתקדם כמה עשרות שנים כדי להדביק את הפערים שנוצרו.

הנרטיב של חיפה

מהן השלכות התהוותה של ישראל-עיר-עולם בעלת מע"ר בדמות תל אביב על ערים אחרות בארץ, ובמיוחד על חיפה ובאר שבע? האם עיר עולם שמרכזה תל אביב יכולה להשאיר מקום לכלכלה בריאה ויוצרת גם במטרופוליני הצפון והדרום של מדינת ישראל כפי שיעדה תמ"א 35? במסגרת תכנון תשתיות עיר העולם הישראלית, מן הראוי לתת את הדעת על תפקיד הערים הפריפריאליות הנמצאות לעתים במרחק נסיעה קצר ביותר מהמרכז.

כחיפאית, אבקש לומר כמה מלים על עירי: חיפה נמצאת כבר שנים רבות בדעיכה, גם בכוחה הכלכלי וגם במצבה הדמוגרפי. חיפה מאבדת הון כלכלי ואנושי רב לטובת מדינת תל אביב. העיר נופלת בין הכיסאות - היא לא מצליחה להיות מטרופולין הצפון, כי האנרגיות השואבות של תל אביב מגיעות עד מעבר לה ומחלישות אותה, אבל גם לא מצליחה להתחבר כראוי למטרופולין המרכז.

לחיפה יש מרכז היסטורי רב ממדים בעל איכויות אדריכליות נדירות ובו פוטנציאל לחיים עירוניים טובים לא פחות מאשר בתל אביב. אלא שגם בחיפה עסוקים, כמו בכל המדינה, לפתח שכונות חדשות מרוחקות - שכונות שינה שאינן עומדות בדרישות אותם אנשים יצירתיים.

ישראל היא לא המדינה הקטנה היחידה בעולם הלוקחת חלק בכלכלה הגלובלית. בשווייץ למשל, ציריך מתפקדת כעיר כלכלה עולמית בעוד ז'נבה שמרה על כוחה כמוקד בינלאומי פוליטי. התמחות ערים היא עניין רגיל: ניו יורק היא עיר עולם במדרג ראשון, ויחד עם זאת וושינגטון עקפה אותה כעיר עולם פוליטית. גם אצלנו, לצד תל אביב שנכנסת לרשת הכלכלית עולמית, ירושלים שומרת על תפקיד ראשון במדרג הפוליטי והדתי. כל עיר וההתמחות שלה, התפקיד שלה, היתרונות שלה, ההיסטוריה שלה והנרטיב שלה.

אבל מהו הנרטיב החיפאי? מהו הנרטיב של באר שבע? האם יכול להיות להן תפקיד במערכת הישראלית הצפופה והדחוסה? האם גורלן הוא ליהפך לערי שינה במקרה הטוב או ערי פריפריה במקרה הפחות טוב?

לחבר את הפריפריה

במדינות קטנות, ההשפעות של ערים חזקות על חלשות הוא גדול, ויכול להיות קטלני בהעדר תכנון. מאידך, ערים פריפריאליות שילמדו לנצל את משאביהן הייחודיים יחזקו לא רק את עצמן אלא גם את המערכת כולה. כך למעשה, בנוסף לצורך בתכנון תשתית פיסית למגורים ולמרחב ציבורי איכותי, ובנוסף לצורך בתכנון מערכות הסעת המונים יעילות כיאה לעיר עולם צפופה - מן הראוי לתת את הדעת גם על יצירת חזון למוקדים העירוניים הפרושים במרחב הארצי, מתוך הכרת היתרונות היחסיים של כל עיר בנפרד, ושל כולן יחד. מדובר ביצירת חזון כלכלי ופיסי גם יחד - מפגש נוסף של שני המרחבים העומדים בשיח הציבורי.

יוזמי המאבק הם ללא ספק חלק מהחברה היצירתית עליה מדבר פלורידה. המאבק שלהם יצירתי, השלטים משופעים בחוש הומור וחשיבה מקורית, ודרישותיהם הבלתי מנוסחות מאפיינות את המעמד אותו פלורידה הגדיר: הם מבקשים תעסוקה מאתגרת המשולבת באורח חיים אורבני עשיר.

כן כן, הם רוצים משרה מכניסה, אירועי תרבות ומסעדות טובות, שאיפה שאינה רק ישראלית אלא ניכרת במדינות העולם המפותח כולו. יוזמי המאבק דורשים לחיות בעיר עולם אנושית ויעילה, כי רק שם ימצאו כלכלה בריאה, אפשרויות לקידום וחלון לחיים יצירתיים. לשם כך יש לתכנן עבורם את עיר העולם הישראלית.

זה הזמן לעשות חשיבה מחודשת על תכנון המרחב הישראלי, על תל אביב ותפקידה, ועל הקשר שבין כלכלת המדינה ועריה לפרדיגמות התכנון המצויות בקרב משרדי הממשלה. זה הזמן לרענן כמה תוכניות מתאר ארציות, ולחשוב על תפקידן של מי שהיום נחשבות ערי הפריפריה, שאולי יוכלו בעתיד להציע איכות חיים החסרה כל כך במרכזים הצפופים של ערי העולם.

ערים אלה יכולות וצריכות ליהפך בעתיד הקרוב להיות חלק בלתי נפרד מעיר העולם הישראלית. זה הזמן לחשוב על מרכזי ערים ותיקות במונחים של התחדשות עירונית אמיתית (לא רק פינוי בינוי, לא רק תמ"א 38) על מנת ליצור חלופות לחיים התל-אביביים עבור אותה קבוצת אנשים יצירתיים שרוצה ויכולה לקחת את החברה ואת הכלכלה הישראלית קדימה.

הכותבת היא אדריכלית, בעלת תואר דוקטור בתכנון ערים ומרחב ציבורי, ויו"ר עמותת האדריכלים חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#