"נוריתי מן העיר כמו קליע מאקדח. 34 שנה חייתי בנוה צדק, ואם הייתי חרד פחות הייתי נשאר שם בדמי מפתח"

אילן שיינפלד עזב את תל אביב לטובת היישוב תובל שבגליל. בדרך הוא השיל מעצמו "שכבות של סטרס" ובית הקפה הוחלף במכונת כתיבה בחצר ■ אז מה בכל זאת לא מרפה, ומהי התובנה המרכזית מהמעבר?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילן שיינפלד
אילן שיינפלד
קינן ראובני
קינן ראובני

למה החלטת לעזוב את העיר ולעבור לגליל?

"נוריתי מן העיר כמו קליע מאקדח כתוצאה מקונפליקט קשה עם הגננת שטיפלה בילדיי במערכת הגנים העירונית. לו הייתי שקול יותר וחרד פחות, אולי הייתי מעביר אותם לגן אחר ונשאר עמם בדירת דמי המפתח שהיתה לי בתל אביב. אבל אז אני מניח שבניי, כיום הם כבר בני תשע, היו משתגעים בתוכה. זו היתה דירת 3 חדרים בצורת לופט, עם שני כיווני אוויר בלבד וחצר מרוצפת פצפונת. כדי לחוש מרחב היינו יוצאים למרכז סוזן דלל או לרחבה החדשה בכיכר רוטשילד. לתובל עברנו לפני ארבע שנים, וכאן אנחנו חיים ביישוב קהילתי חם ומגונן, בבית רחב ידיים, שרובו חלונות, ולכל ילד יש בו חדר משלו, חדר משחקים, מרפסת גג וחצר של חצי דונם. בחצר יש מתקן כדורסל, בריכה לקיץ וטרמפולינה, הנוף פתוח וירוק ולכל שכבת גיל יש 'זוּלה', שבנו במו־ידיהם בין עצים וסלעים. זה אושר שאין לו תחליף".

תגיות:

תגובות