סוף העולם שמאלה: האנשים שנמלטו לחורים הכי נידחים בישראל, ולא מתחרטים לרגע

רחוק מהציוויליזציה, בלי פקקי תנועה, אך עם קשיים ביורוקרטיים מורכבים — יש מי שמעדיף לגור בשממה או בקהילה זעירה על פני דירה קטנה וחיים אינטנסיביים בעיר ■ חמש משפחות מספרות על החיים מתחת לרדאר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מצפה יהודה
מצפה יהודהצילום: עופר וקנין
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

רחוק מהציוויליזציה, כמעט מחוץ למפה, בלי פקקי תנועה ביציאה מהיישוב, ועם קשיים בירוקרטיים ורגולטוריים - עשרות משפחות בישראל מעדיפות לגור על גבול מצרים או עם נוף לשממת מדבר יהודה. מבחינתן זה עדיף על מגורים בדירות צפופות בערים גדולות, שבהן הן עלולות להיקלע, לא עלינו, לשיחת מסדרון עם שכן בלובי. 

עבור חלקן, קהילת היישוב נהפכה להיות הרבה יותר מהמשפחה המורחבת, בעוד אחרים - מבקשים לשמר בקנאות את הניתוק והמרחק. כמה מהם ויתרו על חיים נוחים בשביל האידיאולוגיה, בעוד אחרים חיפשו סגנון חיים ייחודי ומרוחק. המשותף לכולם הוא הבחירה השונה שדורשת מאמץ ויצירתיות, ומערכת היחסים המורכבת שהם מנהלים עם הטבע והסביבה: בין הרצון לטפח אותם ולהיות חלק מהם, לבין ההכרח להקים על הקרקע תשתיות בסיסיות בעלויות גבוהות. תשתיות שמשמשות לבסוף רק מאות ספורות של תושבים במקרה הטוב, ובניגוד למדיניות תכנון שמבקשת לפתח ולחזק ערים קיימות. הכירו, אלו האנשים שבחרו לגור באמצע שום מקום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker