"לפעמים עבדנו באתר שבעה ימים בשבוע, ולא היה הבדל במשכורת. לפעמים שילמו במזומן, בלי הסברים"

כמחצית מהעובדים הזרים בענף הבנייה הישראלי מגיעים מסין עם הבטחות למשכורות גבוהות, תנאי העסקה טובים ושעות עבודה מפוקחות. בפועל, רבים מהם מגלים כי המציאות נצלנית ואכזרית, וכי בישראל יש אמנם חוק - אבל אין פיקוח

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
צילום: ניר קידר
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

בשבת בבוקר משהו קורה בשכונת נוה שאנן בדרום תל אביב. מאות סינים המועסקים בישראל בענף הבנייה מגיחים אט־אט ומתאספים ברחוב ראש פינה סביב כמה חנויות שבחזיתן שלטים באנגלית ובמנדרינית.

חלקם נעצרים לרכישת מוצרי מזון ממותגים בכיתוב זר, מדליקים סיגריה על המדרכה בחוץ, או ממתינים בתור להפקדת כספים בחשבונותיהם בחו"ל. אחרים מציצים לעברי במבט חשדן ועייף, לבושים וסטים זוהרים וקסדות הנושאות את שמות חברות הבנייה שבהן הם מועסקים. תיכף יחבשו אותן וייעלמו על אופניהם בחזרה אל האופק. אם עוצמים את העיניים, אפשר לרגע להרגיש בדאון־טאון בייג'ינג, בצפיפות שלפני ימי הקורונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker