"כדי להרשות לעצמי לגור כאן, אני נאלץ לעבוד 4 ימים בשבוע בתל אביב"

הקסם של מצפה רמון מאחד את הקהילה המקומית, אך בהיעדר תעסוקה ועם תוכניות פיתוח כושלות, צעירים רבים רואים בה תחנת מעבר זמנית - ויזמים מסרבים להשקיע ■ איך זה שמשקיעי נדל"ן עדיין רואים בה הזדמנות?

עדי כהן
עדי כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עדי כהן
עדי כהן

רוח מדברית חמה נשבה השבוע במצפה רמון, כמבקשת לחולל שינוי. הסגר שהוטל בעיצומו של המשבר הוסר זה מכבר, אך בעיירה המדברית המרוחקת ניכר כי השממה מושלת ברחובות. סיבוב בין מבני השיכונים לשכונות הווילות חושף רחובות מלאי קסם, אך רובם ככולם ריקים מאדם.

המגפה תפסה את מצפה רמון במצב רגיש: ב-2019 קידמו המועצה המקומית ורשות מקרקעי ישראל תוכנית שאפתנית להקמת מרכז עסקים תיירותי, שנועד להיות מנוע צמיחה לאזור. התוכנית כללה שישה מגרשים עם אפשרות להקמת 780 יחידות מלונאות, שיוקמו בסמוך למלון בראשית היוקרתי, שפועל בשנים האחרונות בכניסה לעיר. אלא שבמארס האחרון, ערב המשבר, נסגר המכרז מבלי שאף יזם הגיש הצעה. כישלון המהלך, שחלקו קשור לעלויות פיתוח גבוהות שדרשה המדינה, הצטרף לניסיון כואב להקמת שכונה חדשה במצפה רמון. שכונת נגה תוכננה לכלול 185 יחידות צמודות קרקע, אך גם הן נותרו בביקוש אפסי. אף יזם לא הגיש הצעה לרכישת המגרשים, ומתוך 49 המגרשים ששווקו בבנייה עצמית נמכרו 16 בלבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker