"זה שאני בת 65 לא אומר שאין לי מוח. אני רוצה להזדקן אחרת"

במקום לעבור לדיור מוגן, רבים מבני הגיל השלישי בישראל כבר משרטטים לבד את עתידם: אגודה שיתופית לקשישים שמאתרת יחידות דיור בפרויקט מגורים, או קבוצות שחולקות מתחם מגורים בשכירות יחד ■ "אפשר להזדקן גם בלי שיוציאו אותי מהקהילה"

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

את ערב יום העצמאות חגגו מסוגרים בבתיהם מיליון ו–65 אלף מבוגרים בני 65 ומעלה, שכנראה כמעט ולא באו במגע עם קרוביהם ובני משפחתם בחודשיים שחלפו מאז פרצה מגפת הקורונה. אלה הוכרזו כמצויים בקבוצת סיכון גבוה ונאלצו להיכנס לבידוד כפוי בבתיהם — כשחלקם, גדולים בהרבה מצורכיהם ומהדהדים את בדידותם. רובם צפו במשדרי יום העצמאות בטלוויזיה, בגאווה או בבושה, והלכו לישון בשעה הרגילה. הרי השנה לא היו זיקוקים לחכות להם, ומחר אין עבור מה להשכים קום — כל הפיקניקים בוטלו והתשדירים עדיין מבקשים "לחבק את סבא וסבתא מרחוק".

תגובות