רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"צעירים רבים מבינים שלעולם לא יצליחו לרכוש בית": האם העולם שוב צריך לדאוג?

לכתבה
דבלין, אירלנד. פשטה את הרגל Paulo Nunes dos Santos / NYT

השכירות חונקת, ההיצע נמוך וחברות בינלאומיות שואבות את הכסף מהמדינה. אירלנד, אחת הנפגעות הראשונות של הקריסה של 2008, שוב במשבר

42תגובות

במשך דורות, האירים לקחו כמובן מאליו שדיור בר השגה זמין הוא הבסיס של הביטחון הכלכלי בארצם. ואכן, עד לא מזמן, אירלנד היתה מדינה שבה שיעור הבעלות על בתים היה מהגבוהים בעולם. אלא שבשנים האחרונות ההנחות האלה התנפצו לרסיסים, והותירו מדינה שנתונה במשבר דיור מחריף והולך. שיעור הבעלות על בתים צנח, שיעור מחוסרי הבית זינקו בחדות, הביקוש הגובר לדירות להשכרה נתקל בהיצע נמוך — ושכר הדירה הגבוה נהפך בהדרגה לנושא החם בקמפיינים הפוליטיים ובמחאות הציבוריות.

דבלין נהפכה לאחת מעשר הערים עם שכר הדירה הגבוה בעולם ועקפה את טוקיו, סידני וסינגפור. "כמעט כל מי שאני מכיר ששוכר דירה קיבל הודעת פינוי. זה מפחיד", אומרת קרלי ביילי, שהיתה מחוסרת בית פעמיים עד שנבחרה השנה לכהן במועצת העיר דבלין. "אנשים כמונו לא יודעים היכן נהיה בעוד כמה חודשים", היא מוסיפה.

לא יכולים לשכור

המשבר קשה במיוחד עבור צעירים שאינם רואים ברירה, אלא להוציא את מרבית השכר שלהם על שכר דירה. "זה דור שנותר מחוץ לחוזה החברתי האירי", אומר רורי הירן, מרצה לסוציולוגיה של הדיור באוניברסיטת מיינות'. "צעירים רבים מבינים כעת שלעולם לא יצליחו לרכוש בית, וזאת השקפה נוראית במיוחד כשאתה חי במדינה שבה בית הוא הנכס העיקרי שיש לך בעת הפרישה", הוא מוסיף.

רורי הירן, מרצה לסוציולוגיה של הדיור: "הדור הצעיר נותר מחוץ לחוזה החברתי האירי. צעירים רבים מבינים כעת שלעולם לא יצליחו לרכוש בית, וזאת השקפה נוראית במיוחד כשאתה חי במדינה שבה בית הוא הנכס העיקרי שיש לך בעת הפרישה"

מנכ"ל איירס ריט, בעלת הבתים הפרטית הגדולה באירלנד, אמר בסוף 2016 כי "מעולם לא ראינו עליות כאלה בשכר הדירה" ו"אני באמת מרגיש רע לגבי העם האירי". על פי נתונים ממשלתיים, בשנתיים שחלפו מאז עלה שכר הדירה ברחבי המדינה בעוד כ–14%. החטיבה האירית של סאווילס, סוכנות הנדל"ן הבינלאומית, צופה ששכר הדירה יעלה בעוד 17% בשלוש השנים הקרובות.

"הסיכונים החברתיים והפוליטיים הם גבוהים מאוד", אומרת אורלה הגרטי, מרצה לאדריכלות באוניברסיטת קולג' דבלין. "העלות הגבוהה של דיור כיום היא מחסום להשקעות, למהגרים עם כישורים, לאנשים שמקווים להקים משפחה. זה ישתקף בקרוב בהאטה בצמיחה ובנפילה בילודה", הוסיפה.

Paulo Nunes dos Santos / NYT

"זאת לא מדינה ענייה"

לאחר תשע שנים של שכירת בית במחוז דבלין הצפוני, סברינה פארל ושלושת ילדיה פונו באפריל, כשבעל הבית שלהם החליט למכור את הנכס. אפילו עם סיוע ציבורי, המשפחה לא הצליחה למצוא בית בר השגה — וכעת היא מתגוררת בחדר מלון בודד שמשולם על ידי הממשלה, בלי מקום לבשל או לשחק.

"הילדים שלי חיים על מקדונלד'ס. הילד הגדול שלי החל לפגוע בעצמו בגלל המצב שבו אנו נתונים", אומרת פארל. "אני חייבת להיות חזקה בשבילם. כשאתה רואה את הילדים שלך סובלים, קשה להתמודד".

נתונים רשמיים של הממשלה למאי הצביעו על כ–10,000 מחוסרי דיור באירלנד, כולל 1,700 משפחות עם כ–3,800 ילדים. רבים אחרים, שהיגרו או עברו לגור עם ההורים או אצל חברים, אינם נספרים. אפילו אלה שיכולים לשלם את שכר הדירה מגלים שאינם בטוחים בשוק כיום. חוזים יכולים להיות תקפים לשישה חודשים בלבד, והחוק האירי מאפשר לבעלי הבתים לפנות דיירים בקלות.

הזעם מופנה בעיקרו לחברות בבעלות זרה, כמו איירס ריט, שבעלת המניות הגדולה שלה היא חברה קנדית; או חברת קנדי וילסון מקליפורניה, שרכשה או בנתה אלפי יחידות דיור בכמה שנים ומרחיבה את היקף נכסיה, אך אינה משלמת כלל מסים באירלנד.

Paulo Nunes dos Santos / NYT

חברות כאלה, שבדרך כל נתמכות על ידי בנקים זרים, קרנות פנסיה וסוכנויות נדל"ן, זכו לכינוי "קרנות קוקייה", על שם הציפור שמטילה את ביציה בקנים של ציפורים אחרות. הן מחזיקות ב–5% משוק השכירות באירלנד ומתמקדות בקצה היוקרתי של השוק.

בעלות על בתים היתה תמיד אובססיה לאומית באירלנד, שבה ההיסטוריה מגוללת את סיפוריהם של דיירים במאה ה–19 שסבלו תחת ידם הקשוחה של בעלי הבתים, מרביתם בריטים. לאחר שהמדינה קיבלה עצמאות בשנות ה–20 של המאה ה–20, הממשלה יצאה בקמפיין בנייה, ומאוחר יותר מכרה בתים רבים שהיו בבעלות ציבורית לשוכרים. עד סוף המאה ה–20, נוצרה באירלנד, בדומה לארה"ב, בועת נדל"ן שתודלקה על ידי הלוואות חסרות אחריות והטבות מס. כשהבועה פקעה ב–2008 והחל מיתון עמוק, מחירי הנדל"ן צנחו, אנשים לא יכלו להחזיר הלוואות, הבנייה נעצרה והבנקים האיריים, שצברו חובות גבוהים לבנקים זרים, עמדו לפשוט רגל.

למרות הביקוש החזק לדיור, בנייה חדשה מתעכבת בשל מדיניות משכנתאות קשוחה, עלויות בנייה גבוהות ורכישת אדמות על ידי ספקולנטים. הממשלה האירית מעריכה שנדרשות 30–35 אלף יחידות דיור חדשות בשנה להתמודדות עם המשבר

שיעור הבעלות על בתים צנח מ–80% לפחות מ–70% — אמנם גבוה יותר עדיין בהשוואה לבריטניה, צרפת או גרמניה, אך הנמוך ביותר שנרשם באירלנד זה ארבעה עשורים. הממשלה נאלצה ללוות 77 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית ומהאיחוד האירופי, ולכפות מדיניות צנע על האזרחים.

מחירי הבתים התאוששו מאז המיתון, אך הבעלות על הבתים לא הצליחה להתאושש. חלק מהסיבה הוא שאנשים שמשלמים שכר דירה גבוה בדרך כלל אינם יכולים לחסוך מספיק בשביל תשלום מקדמה עבור בית. כדי לרסן את ההלוואות המסוכנות, ב–2015 הגביל הבנק המרכזי של אירלנד את סכום המשכנתאות עד לפי שלושה וחצי מהשכר השנתי של הקונה. "אנחנו עדים למספר גדל של אנשים בשוק השכירות הפרטי שאינם רוצים להיות שם, שהיו רוצים לקנות אך אינם מסוגלים", אומר ג'ון־מארק מקאפרטי, מנכ"ל טרשהולד, ארגון לזכויות שוכרים.

Paulo Nunes dos Santos / NYT

למרות הביקוש הגבוה לדיור, בנייה חדשה מתעכבת בשל מדיניות משכנתאות קשוחה, עלויות בנייה גבוהות ורכישת אדמות על ידי ספקולנטים. הממשלה האירית מעריכה שנדרשות 30–35 אלף יחידות דיור חדשות בשנה להתמודדות עם המשבר. ביוני, חברת ההשקעות גודבודי סטוקברוקרס צפתה כי השנה תסתיים בנייתן של 21 אלף יחידות בלבד. כדי לצמצם את הפער, ממשלת הימין־מרכז של ראש הממשלה, ליאו ורדקר, קוראת לבנות דיור ציבורי. המבקרים גם מטילים ספק ביעילות של מדיניות שקובעת הטבות מס לבעלי בתים תאגידיים גדולים, או מסתמכת על סובסידיות שכירות שמשולמות לבעלי בתים פרטיים.

הממשלה החלה בתוכנית "בונים את אירלנד מחדש" לפני שלוש שנים, כשהיעד היה תוספת של 25 אלף יחידות דיור בתוך שנה. היעד עדיין לא הושג, וגם אם היה, לדברי המבקרים מספר זה אינו מספיק, והשכירות ממשיכה לעלות. ורדקר קרא להקלה באישור משכנתאות אך הזהיר כי קמפיין בנייה אגרסיבי יותר עלול ליצור שוב בועה, כמו זאת שהובילה לקריסה ב–2008.

לורקן סיר, מרצה לתכנון ודיור בטכניקל יוניברסיטי בדבלין, אומר כי שכירות לטווח ארוך צריכה להיות נפוצה באירלנד, המדינה צריכה להגביל מחירים ויש צורך בחוקים חדשים להפיכת החוזים לבטוחים יותר.

במאי, אלפי אנשים צעדו ברחובות דבלין בדרישה לשינוי. הם נופפו בשלטים שבהם היה כתוב "זאת העיר שלנו", ו"השכירות גבוהה מדי". "הקבלנית הפרטית נמצאת פה כדי להרוויח, אך הממשלה צריכה להיות פה כדי לסייע לאזרחי המדינה", אומרת לורנה אוסליבן, סטודנטית בת 25, שהשתתפה בצעדה. "זאת מדינה עשירה, לא ענייה".

לכתבה המלאה בניו יורק טיימס

מחוסרי בית בדבלין, אירלנד
PAULO NUNES DOS SANTOS / NYT

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות