תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

200 אלף שקל ויש לכם בית קטן בערבה, כולל קנאביס. קניתם?

לכתבה
הרחבה בעין יהב

הנדל"ן זול, אך הקליטה הסלולרית מקרטעת והתעסוקה מועטה ומרוחקת ■ מיהם הישראלים שעזבו את חיי העיר, ויצאו להפריח את השממה בערבה התיכונה?

59תגובות

"ב-2017 הייתי רגע לפני רילוקיישן כנספח חקלאי באחת המדינות המתפתחות, ואז הגיעה ההצעה שטרפה את הקלפים", מספר שמוליק פרידמן בהתלהבות. "זה היה אחרי שעשיתי שורה של תפקידים במשרד החקלאות, שימשתי יועץ לשר והובלתי פרויקטים טכנולוגיים-חקלאיים במגזר הפרטי. הרגשתי שאני מוכן לאתגר הבא, ובת זוגי ואני התלבטנו לאן ניקח את הילדים - לאפריקה או להודו. שיחת הטלפון מאיל גרמה לנו לשנות כיוון".

פרידמן מתכוון לאיל בלום, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, שהציע לו להגיש מועמדות לניהול מרכז המחקר והפיתוח של הערבה התיכונה והצפונית, ולעבור להתגורר באחד מיישובי האזור. "עברנו עם שלושת הילדים מעמק יזרעאל הירוק אל המרחבים המדבריים של הערבה. זה אולי שעה ורבע מבאר שבע - אבל לפעמים זו ממש מדינה אחרת".

הטיסה למדינת הערבה התיכונה יוצאת פעמיים בשבוע מצפון תל אביב, ונוחתת במנחת המבודד בין ההרים הצהובים של היישוב ספיר. אחד משמונת המושבים במטוס הקטן, שמור כמעט תמיד למורה ל-5 יחידות במתמטיקה, שמגיע ללמד את עשרת התלמידים המחוננים משבעת יישובי הערבה התיכונה. כששואלים אותו למה הוא עושה את זה, הוא עונה: "אידיאליזם או דביליזם. לדעתי זה שניהם יחד. זה אולי הסיפור של כל מי שנדבק בחיידק הערבה".

שמוליק פרידמן. "העולם צועד לכיוון הקנאביס, ואנחנו רוצים להיות בחזית המחקר"
אייל טואג

בלום, מצדו, יודע שכראש מועצה הוא חייב להשקיע בחינוך ובתעסוקה מגוונת כדי להצליח למשוך משפחות חדשות לאזור, ולעמוד ביעד השאפתני של הכפלת ההתיישבות בערבה התיכונה מ-4,000 ל-8,000 תושבים תוך עשור, לאחר שנים שבהן לא ניתן היה לקדם בנייה חדשה ביישובים בהיעדר תקציבים לתכנון. זהו היעד שבלום התחייב אליו לאחר שהצליח לגייס תקציבי תכנון ופיתוח להרחבות קהילתיות ביישובי האזור שקיבל ממשרדי ממשלה, וגם גייס בכוחות עצמו מיהודים עשירים ובראשם קרן Jewish National Fund. אם בעבר רק בנים ממשיכים והמבקשים לעסוק בחקלאות היו יכולים למצוא את עצמם ביישובים האלה, הרי שכיום משפחות שאינן עוסקות בחקלאות ומעוניינות לאמץ אורח חיים אחר יכולות לקנות דונם למגורים, ולצדו דונם נוסף לשימושים מעורבים - בהם תיירות ותעסוקה.

אלא שגם בלום יודע שאישור תוכניות על המדף לא יכפיל את האוכלוסייה באזור. לכן ההתמקדות כיום היא בשני ערוצים: פיתוח התשתיות - גם הבסיסיות ביותר כמו מים, חשמל ואינטרנט - וגיוון מקורות התעסוקה. הרי לא משנה כמה מאסו התל אביבים במרוץ העירוני, בלום יודע שווילה על דונם קרקע בצוקים במחיר של מיליון שקל לא תגרום להם לנדוד לאזור ולהתפשר על תשתיות בסיסיות, תעסוקה, או החינוך של ילדיהם. בחזית פיתוח מקורות התעסוקה עומד אזור התעשייה החדש, שבו יושבות כיום החברות החלוצות גלבוע תעשיות וחברת התרופות אמורפיקל ובמשיכת מפעלים וחוקרים למרכז המחקר והפיתוח ערבה תיכונה.

"אני מודה בצער שרמת החינוך ובתי הספר כאן לא משתווה למה שהכרנו קודם", אומר שגב, תושב חדש במועצה האזורית. "אבל יש כאן קהילה חזקה מאוד ופעילויות העשרה ותרבות שמחפות על זה. יש לי גם זמן להשקיע בילדות שלי, אני יכול ללכת לאכול איתן ארוחת צהריים ולחזור לעבוד. במרכז הייתי מבלה בפקקים והשעות הארוכות במשרד לא איפשרו לי לראות את הילדות".

חממות במו"פ ערבה
אייל טואג

גם מור זילברשטיין, עורך דין שהעתיק את מגוריו לערבה לפני ארבע שנים מודה: "אתה מגיע לפה כי אתה מחפש משהו אחר. עבדתי בתל אביב שנה ועוד שנה, כל יום מ-9 בבוקר עד 7 בערב, והבנתי שנמאס לי מהמרוץ, שאני רוצה להתרחק מכל הלחץ.

"בת זוגי, שנולדה באזור, הציעה שנשקול את החזרה למושב פארן שבו גדלה, גם אם לתקופה קצרה", הוא מספר. זילברשטיין הוא כיום מנהל פיתוח במועצה אזורית ערבה תיכונה ומגדל תמרים כעיסוק צדדי. "היום אני יכול לומר שנוצר לי אורח חיים אלטרנטיבי, שמאפשר לי לעבוד במה שמעניין אותי, וגם לראות את הילדים שלי ולעשות דברים שאני אוהב. לנשום.

"בנוסף, יש לי נחלה חקלאית וזהו נכס חשוב. בלתי-אפשרי להגיע למשהו קרוב לזה במרכז", הוא מתפאר. "בחצבה דונם למגורים ודונם לתעסוקה עולים ביחד 200 אלף שקל. איפה עוד בארץ נשמע דבר כזה? זה כמעט לא נתפש שאפשר לקבל משהו כזה בלי להיוולד חקלאי, בטח בעידן של בנייה לגובה והגדלת צפיפויות. תל אביבי אולי לא מצליח להבין איך שורדים פה בקיץ ומה לעזאזל יש לעשות פה, אבל ככל שאני כאן יותר זמן - אני אוהב את זה יותר. נכון, אין לנו 20 מסעדות וברים לצאת אליהם ובלילה לא רואים כאן נפש חיה, אבל יש חיי קהילה ופעילויות חברתיות ויש פה יזמים בנפש. האנשים יוצרים לעצמם תחומי עניין ועולמות תוכן ורובם גם עובדים ביותר ממקצוע אחד".

כפר האמנים, צוקים
אייל טואג

אירופה מעבר לפינה

המועצה האזורית הערבה התיכונה הוקמה ב-1976 והיא מתפרשת על פני מיליון וחצי דונם, שהם 6% משטחה של ישראל, מהם 800 אלף דונם המוגדרים שמורות טבע. שטחי השיפוט של המועצה הם מדרום לים המלח ועד ליישוב פארן שבשיפולי כביש 90, אבל ההגדרות האלה משתנות, תלוי את מי שואלים. לדברי אבי קיסוס, תושב ספיר, "שעה ועשרים ואתה יושב בתוך המשרד באילת". עבור יונתן נריסנה, רכז הצמיחה הדמוגרפית של המועצה, "זה קרוב מאוד לבאר שבע ולים המלח מבחינת מוקדי תעסוקה. זה בערך אותו הזמן שלוקח לצלוח את הפקקים מהרצליה למרכז תל אביב". נעמי בקר, מנכ"לית החברה לפיתוח של הערבה התיכונה, בכלל רואה את אירופה מעבר לפינה ומצהירה ש"שדה התעופה רמון ממקם את הערבה התיכונה כתחנת מעבר חשובה לתיירים מחו"ל".

בשטח המועצה יש כ-4,000 תושבים המפוזרים בין שבעה יישובים, מהם חמישה מושבים חקלאיים - עין יהב, חצבה, פארן, צופר ועידן; ושני ישובים קהילתיים - ספיר, מרכז השירותים הקהילתיים, וצוקים, שהוקם ב-2006. בשלוש השנים האחרונות הושקעו בכל אחד מהיישובים 30-20 מיליון שקל בעבודות תכנון ופיתוח כדי להכשיר אותם לקליטת משפחות חדשות.

תמרים בעין יהב
אייל טואג

בסך הכל, בשבעת היישובים משווקים כיום כ-290 מגרשים לבניית בתים צמודי קרקע, חלקם עם זכויות בנייה גם לתעסוקה ומסחר, הממתינים לרוכשים. במועצה שמחים על קצב הקליטה של משפחות חדשות בשנתיים האחרונות. 65 משפחות חדשות נקלטו בעין יהב; 24 משפחות בחצבה; ו-15 משפחות בצופר. בעידן, ספיר, צוקים ופארן - שבהם ההרחבות עדיין לא מוכנות - משפחות בודדות נקלטות מדי שנה למשקים ולשטחים הקיימים, ועדיין לא בכולם יצאו מלוא הקרקעות לשיווק. כל זאת בלי להזכיר את עיר אובות - היישוב שהקמתו שנויה במחלוקת, ואושר להקמה בשנים הקרובות. כרגע הביקושים אליו נרשמים בעיקר מצד משפחות בדואיות שייזכו במסגרתו למגורי קבע.

בנייה בקצב מדברי

מור זילברשטיין, מנהל פיתוח במועצה אזורית ערבה תיכונה: "יזמים מהמרכז זוכים במכרזים וחושבים שאם הם יחכו ערך הקרקע יעלה. אבל בערבה זה לא עובד ככה. צריך כאן אנשים שמבינים שהם והיזמות שלהם נותנים את הערך, לא האדמה"

אז מדוע על אף הקסם המדברי והמחיר האטרקטיבי רשימת ההמתנה לוועדת הקבלה האזורית לא מתארכת? מלבד המרחק הגיאוגרפי ממרכזי התעסוקה, התרבות, הרפואה והאקדמיה במרכז - מי שרוצה לעבור לגור בערבה התיכונה נאלץ להתמודד עם אתגרים נוספים.

ראשית, למרות עלויות הקרקע הנמוכות, עלויות הבנייה גבוהות בהשוואה למרכז, באופן שמעכב התחלות בנייה. אף כי התוכניות והשיווקים להרחבות בעין יהב, ספיר וחצבה קיימים כבר כשנתיים, והליכי אישור התב"עות החלו וחלקם אף הושלמו לפני שנים, בפועל בשנתיים האחרונות החלה בנייה של כעשרה בתים בלבד.

חיה קיסוס, דוקטור לביוכימיה ורכזת אקדמית במרכז הבינלאומי לסטודנטים המשתלמים בלימודי חקלאות מתקדמת בערבה התיכונה, סיימה לא מזמן לבנות בית בספיר. היא מסבירה כי "תשומות הבנייה פה מייקרות באופן ניכר את העלויות. הבטון פה יקר ב-25% מהצעות המחיר לבטון ביישובים במרכז. הקבלנים אומרים לנו: 'אני מוביל לפה משאית ופותח את המפעל לייצור במיוחד עבורכם'. וזה לא רק בטון - הובלת כל חומרי הגלם והבאת הפועלים לפה היא יקרה".

מחירי נכסים בערבה התיכונה

גם תהליך הכשרת הקרקע הסלעית דורש מאמץ מיוחד, שבו נושאת הרשות המקומית בעזרת עבודות של קק"ל וסבסוד של משרדי הממשלה. "בלי קק"ל ועבודות הפיתוח שלהם, נחלה היתה עולה חצי מיליון שקל, ובלי עבודות העפר שלהם - אף אחד לא היה מגיע לכאן. קק"ל הם נכס שבלעדיו הערבה לא תוכל להתפתח", קובע זילברשטיין. נרסינה, שפוגש זוגות רבים שמתעניינים ונקלטים ביישובי הערבה, מסביר כי הקשיים המרכזיים שעולים בשיחות עמם נוגעים למחסור בתשתיות, בעיקר בגישה ליישובים ובהתניידות ביניהם.

למרות קווי תחבורה קיימים, משפחה שמתגוררת בערבה חייבת להחזיק לפחות שני כלי רכב כדי להסיע את הילדים לפעילויות - שרבות מהן מתרכזות במרכז הקהילתי בספיר - ואפילו סתם כדי להיפגש עם חבר מיישוב אחר. התושבים כולם מסכימים כי כביש 90 משווע לפיתוח - גם ברמת תשתיות התחבורה בחלקים שלא שופצו בשנים האחרונות ומועדים לפורענות, אך לא פחות בהקשר של קליטה סלולרית לאורך הכביש.

ביוני 2017 נערך דיון בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי בכנסת בנושא הקליטה הסלולרית בערבה, שבו נוכחו נציגי כל הרשתות הסלולריות. הדיון התקיים לאחר תאונה קטלנית בכביש מעלה עקרבים שבה התהפך רכבם של עוזי גדיש, שנהרג בתאונה, ואשתו ציפי גדיש, שלא יכלה להזעיק עזרה מכיוון שלא היתה לה קליטה בטלפון הנייד. מהוועדה יצאו בעיקר הצהרות ללא כיסוי לגבי שיפור והצבת אנטנות נוספות.

מה שכן קרה מאז, הוא שהמועצה מינתה תקן לטיפול בבעיות סלולריות, אך פערים עדיין קיימים במעלה עקרבים ובתוך השטחים החקלאיים לאורך כביש 90. כיום מוצבת אנטנה סלולרית אחת במרחב, של חברת סלקום, לאחר שזו של פלאפון הוסרה. חברת HOT החלה באחרונה גם היא בעבודות תשתית להנחת סיב אופטי בתחומי כביש 90, אך היא תניח את הסיב רק במקומות שבהם תהיה בנייה חדשה. ההישענות על קווי החשמל הישנים חושפת את התושבים לרגישות לנפילות ובעיות באספקת חשמל - שמתרחשות בתדירות של כ-250 הפסקות חשמל בחצי שנה, לפי נתוני המועצה. אלה משתקות לא רק את משק הבית אלא גם את יום העבודה של עצמאיים, בעלי מקצועות חופשיים ויזמים שמעוניינים לעבוד מהבית ולהעביר קבצים כבדים במיוחד.

ילדים משחקים בספיר
אייל טואג

מהמועצה האזורית נמסר בהקשר זה כי "המדינה הזניחה את הערבה מבחינת תשתיות החשמל. הפסקות החשמל נובעות ממתחים משתנים כתוצאה מקווי מתח ארוכים מאוד וישנים לאורך שטחי הערבה. נציגי חברת החשמל הבטיחו שעד 2021 יקודם קו מתח עליון חדש באזור. נכון להיום, חברת החשמל טוענת כי היא ממתינה לתקציב עבור הביצוע, והונחו בטונדות ראשוניות בלבד כדי לצאת לידי חובה. המועצה לא מחכה לתוכניות ארוכות הטווח, ומסייעת לכל מפעל ומשק חקלאי בגנרטורים כגיבוי".

אתגרים נוספים נוגעים לשירותי בריאות מסוימים הניתנים רק במרכזים הרפואיים בבאר שבע או באילת, וכרוכים בנסיעה ממושכת. מצד שני מי שיעבור לגור באזור ויתקע בלי אקמול, ימצא בקבוצת הוואטסאפ של כל יישוב עשרות מתנדבים שיתנו לו כדור. "בדרך כלל", מעידה מיכל רז, תושבת עין יהב ודוברת המועצה, "האקמול יגיע עם תה חם, עוגיות, והצעה לטיפול אלטרנטיבי אצל מכר או מכרה מצוקים - או לפחות בייביסיטר לילדים".

נראה כי האתגרים המקומיים יוצרים קהילה יזמית שמזינה את עצמה ומייצרת מענה לצרכים שהיא מזהה בתוכה. כך למשל, דנה ושלומי מויאל שמתגוררים בעין יהב ומחכים להתחלת הבנייה על המגרש שרכשו בהרחבה הקהילתית, פיתחו עסק בתחום הסלולר, מערכות מחשוב ואבטחה. על כשלי התקשורת והחסמים הקיימים הם מחפים בעזרת התקנת מערכות משלהם.

"אתה צריך לדעת לייצר לך כאן משמעות ולהפוך את החוסרים לערכים שאפשר להרוויח ולהתפרנס מהם", אומרת דנה. "עם זאת, עבורנו העבודה והקריירה הם לא מרכז החיים, אלא המשפחה שלנו והקהילה שאנחנו חיים בה. שנינו חיינו בערים והחלטנו שעבורנו העבודה היא אמצעי ולא המטרה. יש מי שהעבודה שלו נמצאת בראש סדר העדיפויות ומביאה לו סיפוק גדול, וזה בסדר גמור. אצלנו זה אחרת".

חלקת תמרים בעין יהב
אייל טואג

מים שקטים

החקלאות נותרה אחד המסלולים המרכזיים לעבודה בערבה, כשענפי הגידול המרכזיים הם פלפלים ותמרים. חלק לא מבוטל מבעלי הקרקעות החקלאיות מאפשרים למגדלים המרכזיים לעבד עבורם את הקרקע, והם מלינים בנחלות שלהם את הפועלים התאילנדים, שמהווים גם הם חלק מאוכלוסיית הערבה התיכונה. השלטים בסופרמרקט ובכניסה לשטחים חקלאיים כתובים גם בתאילנדית.

גיל סלוין
אייל טואג

אלא שרבים מהמגדלים העצמאיים נקלעו לתהליך דעיכה לפני כעשור, כתוצאה מעליית מחירי המים ומכסות המים לחקלאות, וכן מהירידה ביצוא החקלאי מישראל. בין הגורמים שמקשים על עתיד החקלאות נמצאים היחלשות היורו ביחס לשקל; ריכוזיות גוברת של צינורות ההפצה והשיווק בידי רשתות השיווק והסיטונאים; התייקרות התשומות החקלאיות בקצב מהיר מהתמורה; התגברות התחרות בשוקי היעד וגם התנודות במצב הגיאופוליטי.

אתגר נוסף שמקשה על חקלאי הערבה נשמע כשייך למאות הקודמות - מאגרי המים החסרים לחקלאות. גיל סלוין, מנכ"ל רשות ניקוז ערבה ואחראי תחום המים במועצה, מלווה ועמל על פרויקטים בתחום תשתיות המים, ובונה על הגעת מים מותפלים לאזור, שיסייעו בפתרון המצוקה. "ב-2014 אושרה תוכנית אב לערבה התיכונה שמטרתה לחבר את קווי מקורות מאשקלון דרך צופית או בנתיב מדימונה אל הערבה התיכונה. כשיובלו לכאן מים מותפלים שיעורבבו עם מי הקידוחים - בהם המליחות גבוהה - נוכל להוריד את המליחות ולהשתמש במים, מה שיאפשר עוד גידולים חקלאיים וטיוב של הגידולים הקיימים".

האופטימיות המעשית של סלוין בולטת גם לנוכח העובדה כי כיום הקו של מקורות תקוע באזור כיכר סדום, ואינו ממשיך דרומה ליישובי הערבה התיכונה, בעיקר בשל בעיות של מיקוש ותיאום מול פרויקטים אחרים של משרד הביטחון. "כל קליטה חדשה של משפחה נשקלת גם בהיבטי מים", מדגיש סלוין. כשהוא נשאל אם יש סיכוי שמשפחה לא תיקלט בגלל שיקולי תשתיות מים, הוא ממהר לענות: "עוצרים קליטות? ממש לא. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות פה. אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות לאיזונים של מכסות המים לחקלאים ולתושבים, עד שיהיה פתרון קבוע ובטוח".

סלוין תולה תקוות במתפיל השלום, מתקן התפלה שיוקם באזור עקבה בירדן במסגרת פרויקט של ממשלת ישראל שנקרא Red Dead. מטרת הפרויקט היא להגדיל את אספקת המים לירדן ולישראל ולאפשר מים מותפלים להשקייה לחקלאים ישראלים.

חנות בכפר האמנים בצוקים
אייל טואג

העתיד בקנאביס

מרכז המחקר והפיתוח (מו"פ) הוא עוגן מרכזי בפעילות החקלאית והכלכלית בערבה, ותפקידו הוא לקדם את תחום החקלאות באזור ולייצר על בסיס המחקר מרחב חקלאי עדכני ומתקדם שיאפשר למקסם את הגידולים והתפוקות מחקלאות בתנאי מדבר.

שמוליק פרידמן, מנהל המו"פ החקלאי בערבה: "אנחנו לא צריכים לחשוב כמו חוקרים אלא כמו עסקנים. כדי לפתח את החקלאות בערבה אנחנו צריכים להיות רלוונטיים ותחרותיים לעסקי חקלאות בעולם, ולהישען כמה שפחות על תקציבי ממשלה"

פרידמן, שנכנס לתפקיד מנהל מרכז המו"פ לפני פחות משנתיים, מביא עמו שתי בשורות: האחת - החזון לגמול את מרכז המו"פ מהישענות על תקציבי ממשלה ותורמים ולפתח אותו כגוף מסחרי עם עצמאות כלכלית. הבשורה השנייה מבקשת להפוך את מרכז המו"פ למוקד המחקר המוביל לתעשיית הקנאביס, שייתן שירותי מחקר לחברות קנאביס ותרופות.

"במשך שנים התפישה במרכז מו"פ ערבה היתה שאם מצליחים להביא לפה מבקרים שיתעניינו בעשייה שלנו - זה הישג", אומר פרידמן. "כשרק הגעתי היו מגיעות לכאן כל שבוע משלחות מסין וממקומות אחרים. החוקרים היו מציגים את הפיתוחים ועושים סיורים למשלחות וכולם היו נורא גאים שהגיעו לערבה כדי ללמוד ולהתרשם מהמחקר שלנו. לא הבנתי למה החוקרים שלי מבזבזים חצי יום עבודה יקר על סיור - בלי שהמרכז ירוויח מזה. היתה כאן תפישה פרובינציאלית וסוג של הכרת התודה על זה שבכלל מגיעים לכאן, אבל עם כל הכבוד - זה לא מספיק וזה לא לוקח את המקום קדימה.

"אנחנו לא צריכים לחשוב כמו חוקרים מהאקדמיה אלא כמו יזמים ועסקנים", אומר פרידמן. "נכון, קמנו כדי לפתח את החקלאות בערבה - אבל כדי לעשות את זה אנחנו צריכים להיות רלוונטיים ותחרותיים לעסקי חקלאות בעולם, ולעמוד בעצמנו. ההישג הגדול שלי יהיה להישען כמה שפחות על תקציבי ממשלה ולהביא כמה שיותר שיתופי פעולה עם העולם העסקי שמחוץ לערבה".

צוקים
אייל טואג

התקציב השנתי של מרכז המו"פ הוא כ-10 מיליון שקל בשנה מתקציבי מדינה שונים, בהם משרד החקלאות, קק"ל, מועצת הצמחים וקרנות פילנתרופיות כמו קרן הברון הירש. הפעילות המסחרית של מרכז המו"פ הכניסה ב-2017 רק כ-10% מהמחזור השנתי שלו, ולפי פרידמן ההכנסה המסחרית ב-2018 היתה כמעט 20%.

יוזמת הקנאביס היא אחד ממנועי הצמיחה של הערבה שעליו מהמר פרידמן, במסגרת נתיבים נוספים שבהם הוא פועל, הנוגעים לתרופות וקוסמטיקה מצמחי מדבר. כבר כיום מתבצע במרכז ניסוי קטן שאושר על ידי משרד החקלאות על שמן המפ - המופק מצמחי הקנאביס אך איננו כולל את החומר הפעיל בצמח. הוא צפוי לגייס בקרוב עוד חמישה חוקרים שילוו מחקרים עתידיים בתחום הקנאביס.

לדברי פרידמן, בימים אלה מתקיים משא ומתן עם קבוצה חדשה המורכבת מאיש פיננסים, חברה מתחום הבנייה וההקמה של חממות ואנשי אקדמיה המתמחים בחקר הקנאביס. הקבוצה צפויה להשקיע כ-4 מיליון דולר במחקר שיוביל מרכז המו"פ, לבניית חממות ניסויים מבוקרות.

"גם חברות הקאנביס שבהם עובדים אהוד ברק ויוחנן דנינו היו פה ובדקו לגבי חיבורים ושיתופי פעולה אפשריים, אבל אנחנו כרגע לא מעוניינים בחברה בורסאית", מסביר פרידמן. "המטרה שלנו היא להביא הסכם לתקופה של 20 שנה, שיאפשר מחקרים ארוכי טווח על דונמים שלמים. העולם צועד לשם ואנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהיות בחזית המחקר, כפי שעשתה ישראל בתחומי ההשקייה ובענפי חקלאות אחרים". אחד האתגרים עמם מתמודדים במרכז המו"פ הוא הקושי להביא עובדים איכותיים, שכן תנאי השכר וסביבת המחיה לא יכולים להתחרות בחברות מחקר טכנולוגיות אחרות.

חוות התנינים של אורית קורץ ועופר קובי. לא מצליחים לסיים את הבנייה
אייל טואג

הסבר פניך לתייר

מרכז מו"פ ערבה מנסה בשנים האחרונות לבסס את מקורות ההכנסה שלו לא רק על חקלאות אלא גם על ענף התיירות. גם דרך הבשמים, שעוברת בערבה התיכונה, הוכרה באחרונה כאתר מורשת עולמי. היישוב צוקים בולט במתחמי תיירות כפרית יוקרתיים שאליהם צריך להזמין מקום לעתים אף חודשים מראש, וכיום מחודש בו כפר האמנים - שנמצא בימים אלה בשיפוצים, ואמור להיות אטרקציה תיירותית מיוחדת בנוף המדברי.

עם זאת, המיזמים התיירותים הקיימים כיום - בהם חוות התנינים המוכרת של אורית קורץ ועופר קובי, קרוקולוקו, נתקלים בלא מעט קשיים בביסוס קיומם ובמשיכת מבקרים. "יש מחסור בתשתיות מתאימות והעניין המרכזי הוא הקמת תשתיות ביוב", מספר קובי. "אני נמצא כאן על הקרקע מ-1994 אחרי שהקמתי חוות תיירותיות במומבסה בקניה ובסאן סיטי באורלנדו. כשהגעתי הבטיחו לי הרים וגבעות, אמרו לי 'רק תבוא' והבטיחו שיעזרו וידחפו. ברגע שעליתי על השטח - נהפכתי לאויב הפקידות, כי מה לעשות, יש לי בקשות מהרשות. שילחתם אותנו לדרך? תתמכו בנו עד הסוף".

אורית קורץ ועופר קובי
אייל טואג

קובי נמצא שנים בסחרור ביורוקרטי בניסיון להקים מסעדה ומרכז אירוח במתחם. "אין לי כאן תשתיות ביוב ולכן משרד הבריאות לא מתיר לי לקדם את הפרויקט, ורשות מקרקעי ישראל לא מתירה לי להשלים הסכם חכירה על הקרקע כי לא סיימתי את מלוא מחויבויות הפיתוח", מסביר קובי. "שמתי כאן יותר ממיליון וחצי שקל רק על תוכניות, מעבר להשקעה במאות תנינים שחיים כאן. כרגע אין לי אפשרות לגייס כסף לסיום העבודות - כי אף גוף מממן לא מוכן לתת לי כסף לקרקע שעוד לא רשומה על שמי. ראיתי פה עשרות יועצים שעברו ותכננו וניסו להמציא את הגלגל - ומצאתי את עצמי מותש מכל ההבטחות. כל ניסיון שלי לקבל עזרה נתקל בחילופי האשמות".

עופר קובי, מבעלי חוות התנינים קרוקולוקו, נמצא שנים בסחרור ביורוקרטי: "שמתי יותר ממיליון וחצי שקל רק על תוכניות, ואין לי אפשרות לגייס כסף לסיום העבודות. ראיתי פה עשרות יועצים שניסו להמציא את הגלגל - והותשתי מכל ההבטחות"

בשנים האחרונות שווקו יותר מארבעה מתחמי תיירות למלונות, מתחמי קמפינג ומסחר באזור הערבה התיכונה, אבל תושבי המקום ספקניים לגבי מועד עלייתם לקרקע. "הבטחות ומכרזים לחוד - ומציאות לחוד", אומר זילברשטיין. "שיווק המגרשים והמכרזים לתיירות מסבים לדעתי יותר נזק מאשר הנעה לעשייה בפועל. היום זוכים במכרזים יזמים מהמרכז שחושבים שאם הם יחכו ויחכו ערך הקרקע יעלה ואז הבנייה תהיה כדאית. צר לי לבשר להם - אבל בערבה זה לא עובד ככה. הערך של הקרקע כיום לא רב, ואם נודה על האמת - זה כנראה לא ישתנה הרבה בעוד 20-10 שנה. צריך כאן אנשים שמבינים שהם אלה שנותנים את הערך לקרקע, שהבנייה שלהם והיזמות שלהם היא זאת ששווה כסף, לא האדמה. יש צורך שמשרד התיירות ורשות מקרקעי ישראל ייתנו תקציבי פיתוח לתשתיות, כדי שייווצר פה אתר שיגרום לאוטובוסים לעצור או לתיירים להגיע לכאן משדה התעופה".

קובי, איש חזון שפיתח עור עבה כמו של תניניו מהעבודה הקשה וההבטחות שקיבל, מוסיף: "כל ההרחבות והמגרשים החדשים למגורים ולצימרים או לסדנאות זה נפלא ונהדר - אבל אם לאנשים לא יהיה ממה להתקיים ולתיירים לא יהיה מה לעשות פה, אנשים לא יגיעו. אילו אטרקציות יש פה כיום? איפה אפשר לאכול באמצע השבוע? אם רוצים להגדיל את כמות התושבים - צריך לייצר מנועים שיבטיחו הכנסות. לא מספיק להגיד לאנשים 'בואו', צריך ללוות אותם במימוש ובהקמה. היוזמות הקטנות מהשטח הן מקסימות, אבל התיירות הממשית עדיין לא קיימת. לא קרה כאן מספיק ב-20 השנים האחרונות. אפילו להציב שלט על כביש 90 קשה, אז גם לא עוצרים כאן בדרך לאילת".

חוות התנינים
אייל טואג

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות