"לא יכול להיות שמי שיש לו יגור במקום הכי טוב - והשאר יילחמו כל החיים"

החוקרים כפיר כהן־לוסטיג וירון הופמן־דישון משוכנעים שדירה לא צריכה להיות סחורה שנמכרת בשוק למרבה במחיר, אלא מוצר שהמדינה מספקת - כמו חשמל, כבישים ומים ■ "דיור אוניברסלי הוא לא פתרון של מסכנים, אלא פתרון לגיטימי שהציבור צריך לדרוש"

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גילי מלניצקי
גילי מלניצקי

כשבוחנים את עסקות הנדל"ן בחודשים האחרונים של 2020 אפשר לחשוב שמשבר הקורונה מאחורינו וש-560 אלף מובטלים ואנשים בחל"ת הם רק טעות ברישום. אחרת איך אפשר להסביר את הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), לפיו בנובמבר לבדו חל גידול של 21% ברכישת דירות חדשות בשנה האחרונה, ביחס לשנה שעברה, נטולת המשבר.

אם לשפוט על פי נתוני הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, מי שמוביל את הגידול בעסקות הנדל"ן בחודשים האחרונים הם דווקא המשקיעים, שמשקלם בסך העסקות היה 19% בנובמבר 2020. שובם של משקיעים לשוק, לאחר תקופה ארוכה של צמצום פעילותם בלחץ הגזירות הממשלתיות; וכן דוח"ות המכירות של חברות הנדל"ן ב-2020, מוכיחים ששוק הדיור חזק. אך מאחורי קולות הצהלה של הקבלנים והספקולנטים, יש מי שסבורים כי זהו אחד העיוותים הגדולים ביותר בכלכלה הישראלית. תולדה של מדיניות קפיטליסטית נאו־ליברלית מסוכנת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker