רונית הראל

הם גרו שנים בבית צמוד קרקע רחב ידיים, גידלו ילדים בסביבה כפרית וביישוב קהילתי. עדרו את הגינה, ניקו את שביל ההליכה מהעלים שנצברו עליו והרחיקו חתולים תועים שנקלעו למקום. אבל אז הילדים עזבו את הבית והם נשארו עם יותר מדי חדרים ריקים שצריך לנקות ואווירה קהילתית מנומנמת שלא תואמת את החופש והזמן הפנוי שבא עם הילדים שבגרו. אז הם גם נזכרים שלמעשה הכי נוח לגור בעיר בקרבת מרכזי התרבות, ושהנוף מהמגדל יכול להיות מספק לא פחות מזה הנשקף אל האופק בביתם הקודם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker