"הבדל של פי 14 בארנונה": כך נראים הפערים בין יישובים יהודיים לערביים
בין יישובים ערביים ויהודיים קיימים פערים עצומים בהשקעות בחינוך וברווחה, קובע מחקר של העמותות סיכוי־אופוק ואינג'אז ■ רשויות ערביות מתקשות לפתח מקורות הכנסה עצמיים, משום שהמדינה אינה מקצה להן קרקעות לאזורי תעסוקה ומסחר שיניבו ארנונה
ההוצאה לנפש ברשויות המקומיות הערביות היא 5,403 שקל לתושב – 32% פחות מההוצאה הממוצעת לתושב ברשויות המקומיות היהודיות. גם ההוצאה לתושב ברשות יהודית מוחלשת (אשכול כלכלי־חברתי 1–5) שזוכה לתקציבי סיוע שונים, גבוהה ב-40% מההוצאה השנתית לתושב ברשויות הערביות.
פערים אלה ניכרים במחקר של עמותת סיכוי־אופוק – ארגון יהודי־ערבי לקידום שותפות ושוויון – ועמותת אינג'אז, שהקימו הרשויות המקומיות הערביות. המחקר פורסם בשבועות האחרונים ומבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2018. נגה שני, מתכננת ערים ואחת ממחברות המחקר, אומרת שהנתונים המעודכנים ל-2021 אינם שונים מהותית מאלה של 2018. להערכתה, השפעת מגפת הקורונה אף דירדרה את מצבם של יישובי הפריפריה ובהם היישובים הערביים, ביחס לרשויות המקומיות המבוססות.