במסלול התרסקות: הכל תקוע - וישראל בדרך להיות לבנון

אי־אמון ממאיר בין הליכוד לכחול לבן משתק את ישראל - ואזרחיה הם בני ערובה בידי ראש הממשלה ושיקוליו המשפטיים ■ אלה המחירים שכולנו משלמים בזמן שמשרדי הממשלה לא מתפקדים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו (מימין) ובני גנץ
בנימין נתניהו (מימין) ובני גנץצילום: אורן בן חקון
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

פרשנים ביכו בחודש האחרון את לבנון, שנהפכה משווייץ של המזרח התיכון בשנות ה–70 למדינה מתפוררת, עם כלכלה קורסת, מהומות אזרחיות ומחסנים מתפוצצים שהפכו את ביירות לעיי חורבות.

ההידרדרות המתמדת של לבנון במשך 50 שנה ברציפות נבעה מפילוג המדינה לכמה שבטים (עדות) שונים ולדאגה של כל שבט לעצמו בלבד, וממנהיגות פוליטית שהרחיבה את השיסוי והפלגנות בכך שדאגה לאינטרסים הצרים של כל עדה במקום לקדם את האינטרס הממלכתי.

כך בדיוק נהפכות מדינות מפוארות למדינות בקריסה, וההשוואה לישראל היא בלתי־נמנעת. גם מדינת ישראל מפולגת ומשוסעת: כל אחד מארבעת שבטיה דואג לעצמו על חשבון כל השאר, והמדינה סובלת ממנהיגות פוליטית שרוכבת על השיסוי ומלבה אותו במטרה להבטיח את שרידותה הפוליטית — על חשבון הממלכתיות ועתיד המדינה.

מרכז העיר ביירות, בתחילת אוגוסט
מרכז העיר ביירות, בתחילת החודשצילום: AFP

כן, במסלול ההתרסקות שבו אנחנו צועדים כעת לא צריך ללכת רחוק כדי להבין מה טומן בחובו העתיד לישראל: הבטיחו להפוך אותנו לאחת מ–15 המדינות הטובות בעולם, ובפועל מובילים אותנו אל ההפך המוחלט — אל הפיכתנו ללבנון היהודית של המזרח התיכון.

הסתכלו סביב: אנחנו בעיצומו של מרי חברתי, בשיאו של המשבר הקשה ביותר שעבר על ישראל מאז 1985, ואולי אף מאז 1973. במקום שהאיום הקיומי יביא לליכוד השורות ויוציא מאתנו את הטוב שבנו, אנחנו קורסים לשנאת אחים, לחוסר שיתוף פעולה ולהיעדר ציות.

הקורונה חשפה באחת את כל נקודות התורפה שלנו: מדינה משוסעת שאין בה כל ערבות הדדית, חרדים שמתנהגים כמדינה בתוך מדינה, ערבים מודרים שמסרבים לציית להוראות, השכלה ירודה שגורמת לכך שקהילות שלמות מסכנות את עצמן ואת סביבתן בלי להבין את ההשלכות, ממשלה שאינה מתפקדת ומנהיגות עלובה ומנוונת.

רק מחצית

כל הרעות החולות שמלוות את ישראל בעשרות השנים האחרונות, ושהוזנחו באופן חסר אחריות בידי כל הממשלות, ובמיוחד בידי ממשלות בנימין נתניהו, מתפוצצות לנו עכשיו בפנים. הכאוס הוא כל כך נורא, שאפילו את האמצעי היחיד שנותר בקנה — סגר כללי על כל האוכלוסייה — כבר לא בטוח שיעלה בידינו ליישם.

אין ספק לגבי זהותו של האחראי המיידי למצב: נתניהו עומד להיכנס אל דפי ההיסטוריה כאחד מראשי הממשלה הגרועים בתולדות מדינת ישראל. במשך 11 שנים רצופות, נתניהו עשה הכל כדי להיכנע לכל תכתיב הרסני של החרדים, למדר ולפגוע באמון הערבים, להפוך את פקידי הממשלה לאויבים, לקעקע את האמון של הציבור במוסדות השלטון, ובהם מערכת המשפט, המשטרה ושומרי הסף. בציניות אכזרית וחסרת כל חזון, הוא הקדיח את הקדירה ששמה מדינת ישראל, ועכשיו כולנו אוכלים מהתבשיל המקולקל הזה יחדיו. נתניהו מסיים את חלקו ההיסטורי בעיצוב המדינה בבושת פנים, ונותר רק להתפלל שזה לא מאוחר מדי. אובדן השליטה על הקורונה הוא קריאת השכמה בנוגע למודל הלבנוני שישראל צועדת לקראתו בצעדי ענק.

הקורונה חשפה את כל נקודות התורפה שלנו: מדינה משוסעת, חרדים שמתנהגים כמדינה בתוך מדינה, ערבים מודרים שמסרבים לציית להוראות, ממשלה שאינה מתפקדת ומנהיגות עלובה ומנוונת

מסלול הידרדרות מהיר

לפי שעה ישראל לא מצליחה לבצע סגרים מקומיים, וספק גדול אם היא תצליח לבצע סגר כללי; משרדי הממשלה עומדים חסרי אונים; וחוסר הציות מעמיד אותנו במסלול הידרדרות מהחמורים בעולם. הדבר היחיד שמשחק לטובתנו הוא גילה הצעיר של האוכלוסייה שלנו. בכל מקרה אחר, היינו כככל הנראה עוקפים מזמן את איטליה (או את ניו יורק) בסיבוב.

אחרי שנתניהו ילך, סוף־סוף, אפשר יהיה לנסות לאחות את השברים שמרכיבים את מדינת ישראל. בשלב הראשון אפשר יהיה להתחיל לבנות מחדש את השדרה המקצועית בממשלה, כך שלפחות האמון הבסיסי בכך שמי שיושב שם למעלה ומקבל את ההחלטות יודע מה הוא עושה — יחזור.

>> אלה המחירים שכולנו משלמים בזמן שמשרדי הממשלה לא מתפקדים:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker