מצטערים, אין בכם צורך: בקרוב יהיו לנו יותר מדי חיילים

בזמן שהתעסקנו בעוד 600 שקל בחודש לחיילי הסדיר, גיוס החובה בדרך להתפורר – וישראל נרדמת בשמירה

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
חיילים ביום הגיוס בבקו"ם. חיילי המעמד הבינוני־חילוני מרגישים "פראיירים", רק מפני שהם משרתים
חיילים ביום הגיוס בבקו"ם. חיילי המעמד הבינוני־חילוני מרגישים "פראיירים", רק מפני שהם משרתיםצילום: דודו בכר
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

2017. סגן הרמטכ"ל יאיר גולן פונה לראש אכ"א מוטי אלמוז. "מוטי, תעשה טובה. תריצו סימולציה. תבדקו מתי צפויות להיגמר לנו המיטות לטירונים".

"מה?", תמה אלמוז, וגולן פירט: "אם נשמור על שיעור הגיוס הנוכחי, מתי המחזורים יתחילו להיות גדולים מהקיבולת? הבקו"ם, בסיסי הטירונות, האוהלים, המטבחים - מתי כל אלה לא יספיקו כדי להתמודד עם מספר הטירונים הגדל?". הלך אלמוז, בדק וחזר עם נתון: 12 שנה. היינו, 2030.

בתוך שמונה שנים, צה"ל - שכבר היום מתמודד עם אבטלה סמויה ועודפי חיילים בתפקידים עורפיים - לא יוכל יותר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. וזה עוד לפני ששיקללנו פחות חיילי חי"ר, פחות שריונרים, פחות חיילי תחזוקה ופחות טבחים צבאיים - בגלל מיקור־חוץ זוחל של עיסוקים לא־ליבתיים, ובעיקר בגלל לוחמה שהופכת יותר טכנולוגית, יותר אווירית ויותר בלתי מאוישת.

בתוך שמונה שנים - שהן אתמול בבוקר במונחי אסטרטגיה - צה"ל (וממשלתו) יידרשו, בעל כורחם, להתנפצותו של הבלוף המכונה: "צבא העם". ואז יחשבו ברצינות, לראשונה, איך בעצם מסננים מתגייסים - ובה בעת שומרים על אחדות השורות; איך מעדכנים מנגנון גיוס שאבד עליו הכלח, ואיך פותרים מציאות שב–2021 עדיין הוסתרה מאחורי מסך עשן של עוד 600 שקל לשכר חייל ועוד 2,000 שקל לגמלה של איש קבע.

או אז, באיחור ניכר, יכירו בכך שההתעקשות על "צבא העם" היא האיום הגדול ביותר על צה"ל של המאה ה–21.

בעיית לגיטימציה, לא מוטיבציה

לפני שמונה חודשים פירסם פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, מהבולטים שבחוקרי יחסי צבא-חברה בישראל, גילוי דעת. אם ניתן היה לבחור עבורו כותרת, הרי שזו היתה: "תפסיקו כבר עם ההצגה הזאת. על מי אתם עובדים?"

איזה אתוס שוויוני אנחנו מתחזקים כשרק 50% מבני ה-18 מתגייסים? איך האתוס הליברלי והקפיטליסטי שאנחנו מזריקים לדורות הבאים מקטנות, מתיישב עם גיוס שכופה על צעירים עבודה ללא תמורה?

באיזה "כור היתוך" אנחנו מתגאים כשחיילים ממשפחות מבוססות מוצאים דרכם לעיסוקים טכנולוגיים עתירי תגמול, ואילו צעירים מפריפריה גיאוגרפית וחברתית מוסללים למקצועות לחימה חסרי תשואה באזרחות?

ומה, אף אחד לא שם לב שבעוד האתוס הקיים מבטיח למשרתים זכויות עודפות - בפועל מרגישים חיילי המעמד הבינוני־חילוני "פראיירים", רק בגלל שהם משרתים? מדוע תובעים אלה "שוויון בנטל"? באיזה "נטל" מדובר? אימתי נהפך השירות הצבאי מנכס לנטל?

השירות הצבאי, הסביר לוי, בצרות. הוא קרס תחת שלל סתירות. הוא לא נקלע למשבר מוטיבציה, אלא למשבר לגיטימציה. וכולנו חיים בהכחשה.

שינוי אדרת

במאמרו כאילו חזה לוי את הבאות. הוא תיאר מדרון שבו המדינה מגדילה את השכר לחיילים, מעצימה את הפיכת השירות הצבאי למשלח יד - ומזמינה תביעות נוספות; האי־שוויון הפנימי מתגבר באמצעות דיפרנציאציה בשכר; אפליה מגדרית מעוררת שיח של ביטול גיוס חובה לנשים; ונתונים על שיעורי הגיוס מוטים ומוסתרים.

האתוסים המתנגשים יוצרים משבר אמון, ובאין יד מכוונת, טוען לוי, כולנו פשוט זורמים פסיביים לעבר פתרונות קסם דוגמת "צבא מקצועי" או "שירות אזרחי", שלדידו, אינם אלא מקסמי שווא ומתכון לאסון. לא פחות.

פרופ יגיל לוי. "השירות הצבאי לא נקלע למשבר מוטיבציה, אלא למשבר לגיטימציה, וכולנו חיים בהכחשה"צילום: אייל טואג

למשוך מתגייסים באמצעות הבטחה לשכר עובד? להעביר את הסמכות לקבוע מי יקריב את חייו מידי הריבון לטובת הסדר כלכלי? לעבור מגיוס על ידי המדינה לגיוס שיוכתב בידי שוק העבודה?

הו לא, מזהיר לוי. שורות הצבא יתמלאו אז בקבוצות מוחלשות כלכלית, לצד אלה בעלי הטיה אידיאולוגית לאומנית; העניין של הקבוצות האמידות בביטחון יתפורר; החוזה בין המשרת לבין המדינה ישתנה - ומכיוון שהתגייס מבחירה חופשית, כשכיר, החובה כלפיו תיחלש; הצבא ההתנדבותי יתלכד אפוא סביב לוחמים, יפתח ניכור ותרבות שקר; ובמלים פשוטות - תיווצר פה מיליציה.

ומה לגבי מודל של שירות אזרחי לכל? גם זה לא בא בחשבון, היות שיביא לנטישת המסלול הצבאי, יציף את שוק העבודה בכוח אדם זול ולא מיומן - וייצור תלות מעוותת של השירותים האזרחיים במשרתי חובה.

ככלל, מתריע לוי, צריך לנקוט משנה זהירות בבואנו לשנות מדיניות גיוס, מכיוון ששינוי כזה לא עוסק רק בהקצאת כוח אדם, אלא משנה גם את יחסי הכוח בחברה. זו הסיבה לכך שהוא מציע להימנע מתפניות דרמטיות, להתפכח מרעיונות מהפכניים שלישראל אין עדיין את הפריווילגיה לנסות, וקודם - להפסיק לבלף.

להמשיך לתחזק גיוס חובה ואת האתוס סביבו, אבל לנהוג שקיפות ולהגיד את האמת. "לפרמל" את הסלקציה שנעשית כיום, ולהכחיד טריקים ושטיקים שתכליתם להסתיר אותה.

חובת הגיוס, אומר לוי, תמשיך לחול על כולם. אין ברירה אחרת. אבל המדינה תגייס רק את מי שהיא צריכה, וכמה שהיא צריכה, לפי מכסות קבועות מראש וקריטריונים פומביים ברורים. בלי חרדים, בלי ערבים, בלי סרבני מצפון. עם שוויון מגדרי מלא. "שיח הגיוס יציג את שירות החובה כמימוש חובה אזרחית, אך אתוס 'השוויון בנטל' לא ימלא עוד תפקיד".

לשכת גיוס תל השומר. איזה אתוס שוויוני אנחנו מתחזקים כשרק מחצית מבני ה-18 מתגייסים? צילום: אבישג שאר-ישוב

משך השירות יקוצר לשנתיים. לוחמים ישרתו שנה נוספת בתנאי קבע. לכלל המתגייסים יינתן פיצוי בגין שנות השירות שמנעו מהם שילוב בתעסוקה ובהשכלה הגבוהה. פיצוי - ולא "שכר", כי אין שכר במודל כפייה.

לכאורה, אותה גברת בשינוי אדרת. אבל באדרת החדשה, טוען לוי, טמונה הצלה: גיוס החובה יימשך; המדינה תקבע מי יסכנו את חייהם, ולא שוק העבודה; לא יהיו עוד הסדרים אפורים וגניבות סוסים; המדינה תיטול יוזמה בשיעורי הגיוס בלי להיגרר אחר מאזן דמוגרפי; תיפתר בעיית עודפי הגיוס; ייפסק מחול השדים סביב גיוס חרדים; ייפסק השיח המחליש סביב שיעורי הגיוס; ובעיקר, יכונן מחדש בסיס הלגיטימציה של שירות החובה.

"לגיטימיות פרגמטית, שלא מוסווית עוד בסמלים חסרי משמעות של 'צבא עם', של שוויוניות — כי אין כזו, וגם לא של קידום ניעות והיתוך".

ומי אמר שהמגויסים ייענו? מי יערוב לכך שמודל כזה לא יגרור אף הוא זעקות שבר בדבר אי־שוויון?

"אף אחד", משיב לוי. "אבל מה עדיף, להמשיך לשקר למגויסים ולעצמנו? לקיים מערכת בררנית בפועל, בלי להצהיר על כך? לחפות עליה בתמריצים כלכליים לא יעילים? לגיטימציה של גיוס חובה בנויה על הוגנות ושקיפות. בשיטה הנוכחית של הסדרים סמויים מהעין ותחבולות פוליטיות — תנאי זה לא מתקיים".

הכחשה

אלוף (במיל.) גולן, כיום סגן שר, הציע השבוע לצמצם דרמטית את הגיוס ולאזרח כל משרה צה"לית שאינה כרוכה בהפעלה ישירה של נשק. סגן ראש המוסד לשעבר, ח"כ רם בן ברק, עורר סערה כשאמר: "אם מוחמד מכפר מנדא רוצה להיות טייס קרב — צריך לתת לו". השטח רוגש. בעלי הפרספקטיבה מבינים שהזמן דוחק ושהגיעה העת לחולל שינוי. אבל במקום אחד מתעקשים לחיות בלה־לה־לנד.

שר הביטחון, בני גנץ. סוגיית מפקדת גל"צ הזמנית – הופכת לקבועצילום: אליהו הרשקוביץ

שלושה מהלכים קידם השנה צה"ל. שלושתם התעלמו ממשבר האמון וחטאו לפתרון: שירות החובה הוארך חזרה ל–32 חודשים (למה?); מענק חדש אושר לבעלי פנסיית הגישור; ושכר החיילים הוגדל ב–50% כמענה למחאה שיותר משהצביעה על מצוקה כלכלית, העידה על שבר באתוס.

"זו החלטה בעלת השלכות על המשך קיומו של צה"ל כצבא העם", הפליג שר הביטחון בני גנץ, בשבחה של העלאת השכר. "נרחיב את מעגל המתגייסים ונחזק חיילים מאוכלוסיות מיוחדות שזקוקים לסיוע נוסף", אמר.

צבא של איזה עם? מי צריך עוד מתגייסים? ומדוע צה"ל צריך לסייע בקידום אוכלוסיות מיוחדות? "הצבא מתכחש לכך שהוא לא כור היתוך שוויוני. הוא לא מוכן מנטלית, תרבותית וסימבולית לעסוק בזה", אומר לוי.

"מודל של גיוס חובה לא קורס ביום אחד, בטקס חגיגי. הלגיטימציה שלו נשחקת בהדרגה, עד לנקודה שבה הממשלה בורחת מהגברת אכיפה — ואז מתחילה להסדיר את הגיוס באמצעות שוק העבודה.

"המודל הישראלי נמצא על המדרון הזה, והוא יואץ ככל שהצבא יגביר תגמולים חומריים למשרתים. לכן חייבים לקחת יוזמה ולעבור לגיוס בררני רשמי".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"