4.5 מיליון שקל לדירה: אצולת הנדל"ן נוחתת בשדה דב - ומה הקשר להחלטת הממשלה האכזרית והשערורייתית

נפתלי בנט, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי ואיילת שקד, יספקו לאריסטוקרטיית הנדל״ן הישראלית בדיוק את אותם שירותים שבנימין נתניהו, הקפיטליסט האכזר, הניאו־ליברל, סיפק להם

גיא רולניק
גיא רולניק
מתחם שדה דב ת"א
שדה דב. שטח התוכנית יאפשר קליטה של מי שפכים וגשמים מהשכונות החדשות המתוכננות ומקודמות באזורצילום: תומר אפלבאום
גיא רולניק
גיא רולניק

ב–4 במאי 1967 בישר ״דבר״, עיתון פועלי ארץ ישראל, כי מנוי הדבר וגמור: מנכ״ל משרד התחבורה ש. בר זאב הודיע למינהלת שדות התעופה בישראל ששדה התעופה דב הוז, מצפון לירקון, ייסגר. לכתב ״דבר״ נודע שיש תאריך סופי: ב–1 בספטמבר 1967 הוא יפונה ויועבר לשדה התעופה לוד, שלימים ייקרא נמל התעופה בן גוריון.

באותו גיליון דיווחה כתבת ״דבר״ מרים ג. על יוזמה מסחרית שאפתנית, שמבקשת לשים קץ ״לגיהוץ החולצות״: חברת הטקסטיל אתא רכשה את הפטנט של חברת מנהטן מארה"ב שהמציאה, לטענתה, חולצות כותנה שאין צורך לגהץ, ובקרוב היא תתחיל לייצר ולמכור אותן בישראל. בעוד פינוי שדה דב הוצג כדבר סופי, הרי שבסוגיית החולצות גילתה מרים ג. ספקנות גדולה: ״עקרת הבית כבר התרגלה לכך שמזמן לזמן יוצא יצרן זה או אחר בהכרזה, שהנה הנה הגיעה הגאולה; סוף־סוף היא תשתחרר מן הקשה במלאכות הגיהוץ — גיהוץ הכותנה״. פמיניסטית היא לא היתה, הכתבת, אך היא די דייקה. ואנחנו, גברים כנשים, עדיין מגהצים את חולצות הכותנה.

לעומת זאת, שדה דב דווקא פונה, בהתאם להכרזה של ״דבר״. באיחור מסוים, יש לציין: במקום ספטמבר 1967 — פברואר 2020. אבל אם הייתם מספרים לעיתונאי עיתון פועלי ארץ ישראל בסוף שנות ה–60 שיבוא יום ועל הריסותיו של שדה דב יימכרו דירות במחיר שאינו רחוק ממחירי דירות במנהטן, ברלין או פריז — הם היו צוחקים.

ביום שלישי השבוע, כאשר נפתחו המעטפות ברשות מקרקעי ישראל (רמ״י) והתבררו הסכומים שהציעו החברות היזמיות שהשתתפו במכרז לבניית כ–1,500 יחידות הדיור הראשונות בשדה דב, נשבר שיא בענף: היזמים הסכימו לשלם לרמ״י 4.5 מיליארד שקל עבור זכויות הקרקע. בהינתן המחיר שהיו מוכנים היזמים לשלם לרמ״י, העריכה כתבת TheMarker גילי מלניצקי שהמחיר ״ההתחלתי״ של דירה בפרויקט יהיה כ–4.5 מיליון שקל. רוב העלות היא כמובן לא המלט, הלבנים והפיתוח, אלא הקרקע — הרכיב היחיד שעל מחירו יש לממשלה שליטה מלאה.

הדמיה של הרובע החדש על קרקעות שדה דבצילום: רשות מקרקעי ישראל

מיהם האנשים שידם משגת לרכוש דירה במחירים כאלה? חברי העשירון העליון בלבד, כמובן. מחירי הדירות בתל אביב וברוב מרכזי התעסוקה בישראל הוכפלו בעשור האחרון, בעוד השכר הריאלי הממוצע עלה בפחות מ–15%: משכנתא או שכר דירה נהפכו לרכיב היקר, המעיק, המכביד והמדכא ביותר עבור מיליוני ישראלים.

הביטויים ״אצולת נדל״ן״ ו״אריסטוקרטיית נדל״ן", שהיו שגורים בפי סופרים, היסטוריונים, עיתונאים, פוליטיקאים ורפורמטורים במדינות המערב במשך מאות שנים, מימי הפאודליזם ועד תחילת המאה ה–20, נעלמו מהשיח בדורות האחרונים, אבל בתוואי שאותו מקדמת ממשלת ישראל, הם יחזרו אלינו ובגדול. הדור הצעיר שגדל כאן לומד שיש בישראל שני מעמדות: בעלי הקרקעות, הדירות והבתים — ואלה ש״עובדים״ אצלם. השנה הראשונה של ממשלת "השינוי״ עשויה להירשם בהיסטוריה כשנה שבה נרשם הזינוק החד ביותר במחירי הדיור בישראל אי־פעם — עושר עצום עובר במהירות משמונת העשירונים התחתונים לשני העשירונים העליונים, המחזיקים ברוב הנדל״ן להשקעה.

אלה אינם "כוחות השוק״, כמובן. ניפוח מחירי הדיור הוא מדיניות ממשלתית. משה כחלון, שר האוצר ב–2015–2020, הכריז על מחויבות ברורה להורדת מחירי הדיור. התוצאות היו מאכזבות מאוד ביחס ליומרות, אבל בשלהי הקדנציה שלו נרשמה בלימה במחירים. בשנה האחרונה, לעומת זאת, סימנו הפוליטיקאים כיוון חדש: ישראל כ"ץ שפך שמן למדורת העליות כאשר הוריד את המס על השקעות בדירות. ממשלת בנט־לפיד־ליברמן כבר עשתה צעד נוסף: היא מתעלמת לחלוטין מבעיית הדיור ומבססת חלק גדל והולך מתחזיות גביית המסים שלה על מחירי הנדל״ן המטורפים.

גם הבייס החדש של מפלגת העבודה מודל 2021, בראשות מרב מיכאלי, פחות מוטרד ממחירי הדיור הגבוהים, וחלקו אף מרוצה מכך. המפלגה, שכונתה בעבר הרחוק מפלגת פועלי ארץ ישראל, היתה זאת שעתרה לפני שלוש שנים לבג״ץ כדי לטרפד את הניסיון לדכא את הביקושים של משקיעים באמצעות הטלת מס על משקיעים המחזיקים ביותר משלוש דירות. העבודה נימקה את העתירה בסיבות פרוצדורליות, אבל בשורה התחתונה היא עשתה את "העבודה" של המאיון העליון.

ואילו שרת הפנים החדשה איילת שקד, בתפקידה כאיילת שקד, כבר הכריזה בחודש שעבר שלא יהיו ירידות מחירים בענף, וברור שיזמי הנדל״ן שרשמו השבוע צ׳ק של 4.5 מיליארד שקל לרמ"י מאמינים לה.

אם נעצור כאן את הניתוח הקצר של מדיניות הממשלה בתחום מחירי הדיור, נחטא לאמת. התעלמנו באלגנטיות מצ׳ק מרשים של 4.5 מיליארד שקל שנתנו היזמים שיבנו את מקבץ הדירות הראשון בשדה דב לרמ״י — כלומר כסף שיתווסף השנה לקופת המדינה, וישמש בוודאי למטרות חברתיות ראויות.

ואכן, ממשלת ישראל לא התמהמה ולו לרגע אחד. למעשה, עוד בטרם התקבלו הצ׳קים מהיזמים, הקדימה ממשלת בנט־לפיד־ליברמן־מיכאלי־הורוביץ ומצאה ייעוד למיליארדים שקיבלה מפינוי שדה דב. יממה לפני פתיחת המעטפות קיבלה הממשלה החלטה לאשר תוספות לא חוקיות שניתנו לפנסיונרים של מערכת הביטחון. לא מדובר בסכומים מבוטלים: עמותות צדק פיננסי ורווח נקי, שחשפו את השוד ועתרו לבג״ץ כדי לעצור אותו, גילו שתוספות השכר והפנסיה הלא חוקיות מסתכמות ב–1.3 מיליארד שקל השנה ויעלו במהירות ל–1.5 מיליארד שקל כל שנה. כלומר, הצ׳ק המרשים שרמ״י קיבלה ייבלע בכיסיהם של פורשי צה״ל עוד בטרם ייכנסו הדיירים הראשונים לדירות שייבנו על הריסות שדה דב.

מאחר שהרוב להחלטת הממשלה האכזרית והשערורייתית הזאת היה מובטח מראש, איפשרו ראשי הקואליציה לחלק מהשרים של ה״שמאל״ להצביע נגד, כדי שיוכלו להסביר בהמשך לעיתונאים שהם בעצם התנגדו להחלטה. התנגדות של ממש, אם היא קיימת, תהיה רק אם ההצעה הזאת תיפול בהצבעה בכנסת בחודשים הקרובים. בינתיים, המשכורות והפנסיות המנופחות עם התוספת הלא חוקית ממשיכות לזרום כל חודש לכיסי הפנסיונרים־מיליונרים, ובית המשפט העליון ממשיך לתת למשרד הביטחון עוד ארכה ועוד ארכה להכשיר את שרץ התוספות, במקום לעשות את הדבר הפשוט שלמיטב זיכרוננו עבורו קיים בית משפט: לאכוף את החוק.

קבלת פנים לממשלה החדשה. ימין, שמאל, מרכז — עבור כל הפוליטיקאים שלנו, דיור וקורת גג הם לא מוצר ציבוריצילום: אמיל סלמן

והנה אנחנו סוגרים את המעגל: נתוני הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, שפורסמו בחודש שעבר גילו תופעה מדהימה. הקונים הגדולים ביותר של דירות להשקעה בישראל השנה הם לא יזמים ועובדים בהיי־טק — ענף שנמצא בשנה האחרונה בגל גאות חסרת תקדים. מתברר שיש קבוצה אחרת, שהיקף רכישות הנדל״ן שלה גדול הרבה יותר ממשקלה באוכלוסייה: בכירי המגזר הציבורי, ובהם אנשי מערכת הביטחון.

וכך צועדים להם יחדיו זה לצד זה:

1. הכסף יזרום ב–30 השנים הקרובות ממשלם המסים לכיסיהם של פורשי צה״ל — רובם המכריע יושבי הלשכות בעלי המקצועות האזרחיים. כאשר התחלנו לפני 20 שנה בקמפיין המזהיר מפצצת הזמן הזאת, הן הסתכמו ב–70 מיליארד שקל. כיום הן מסתכמות ב–370 מיליארד שקל, וזרועו החזקה של צה״ל בתחום הפנסיה, השכר והתנאים לבכיריו ומקורביו עדיין חזקה ונטויה.

2. מדד מחירי הדיור בעשור האחרון.

3. הגרף שמשרד האוצר ורשות המסים לא מעוניינים לייצר — כל שכן לשתף בו את הציבור, מתאר את פערי העושר בישראל בין בעלי הנדל״ן לבין מי שאין לו נדל״ן.

4. הגרף שמתאר את העברת העושר הבין־דורית. האם פערי העושר בישראל נשמרים לאורך עשרות שנים כתוצאה מהעברת נכסים בין־דורית, בעיקר דירות ובתים? במילים אחרות: מיהי אצולת הנדל״ן הישראלית והאם עוצמתה הכלכלית והפוליטית גדלה?

אבל לא צריך להמתין עד שמשרד האוצר, רשות המסים ואגף הכלכלנית הראשית יספקו לנו נתונים טובים יותר על השפעת מחירי הדיור על האי־שוויון בישראל כדי לקבוע שבכל הקשור למדיניות מול שוק הדיור — ממשלת ״השינוי״ הנוכחית היא אכן ״ממשלת אחדות״: נפתלי בנט, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי ואיילת שקד יספקו לאריסטוקרטיית הנדל״ן הישראלית בדיוק את אותם שירותים שבנימין נתניהו, הקפיטליסט האכזר, הניאו־ליברל, סיפק להם. ימין, שמאל, מרכז — עבור כל הפוליטיקאים שלנו, דיור וקורת גג הם לא מוצר ציבורי. במקרה הטוב הם שירותים ש״השוק״ צריך לדאוג להם, ובמקרה הרע הם עוד מקור תקציבי — לממן את התשלומים הגדלים לקבוצות האינטרס החזקות המחוברות לצמרת הפוליטיקה.

יש לא מעט קבוצות כאלה במשק הישראלי, אבל רק לאחת יש בתוך הממשלה לא פחות משישה לוביסטים במשרה מלאה, גנרלים לשעבר שנהנים כיום גם משכר של שר וגם מפנסיה צבאית שהוגדלה בצורה לא חוקית. בראשם עומד כמובן שר הביטחון והרמטכ״ל לשעבר בני גנץ, שנהנה מפנסיה מוגדלת ושכר של שר בעלות של יותר מ–100 אלף שקל בחודש. לא נותר אלא להיזכר בימים המצחיקים שבהם הוא, חבריו ותורמיו השבעים, המרופדים והעשירים ביותר בישראל שווקו לנו בעיתונות כאנשי ״גוש השינוי״, כלומר האנשים שיכולים ובעיקר רוצים להביא לנו את השינויים החברתיים והכלכליים שלהם אנחנו מייחלים.

כתבות מומלצות

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"

קוסטה ריקה

"בונים פה וילות מטורפות בג׳ונגלים וחברות היי-טק שוכרות חופים לשבוע"

דובב ויקי

עם 8 סניפים בלבד, האם מג"ד בצנחנים והייטקיסט לשעבר יובילו רשת מסעדות ישראלית ראשונה לבורסה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הוד השרון

"אין עוד מקום כזה": הקרקע היוקרתית בלב השרון שהציתה מלחמה

סוחר בבורסת ניו יורק

נבואות הזעם מתגשמות – והפעם זו לא הטכנולוגיה שמכה בבורסות