כמו בתאונות הדרכים — הישראלים חולים ב"לי זה לא יקרה"

בימים האחרונים, כשאנו שנייה לאחר יום הכיפורים ותחת עננת החמרת הסגר, כאשר מספר חולי הקורונה מאמיר, האשמות הדדיות נשמעות מכל עבר — ונשאלת השאלה המתבקשת, של מי האחריות?

מוריה מלכה
מוריה מלכה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מוריה מלכה
מוריה מלכה

אתחיל מההתחלה ומהמוסכם — בוודאי שאין להסיר את האחריות גם מהמדינה ומהמשרדים השונים. בשלב הזה, לדעתי האישית, כבר היתה אמורה להיות לנו תוכנית סדורה ומתוקתקת להתמודדות עם המגפה. כמי ששרדו את הצלחת הגל הראשון, היינו צריכים כבר לדקלם סדר פעולות מניעה מתוך שינה. אבל לאחר שמביטים בסרטונים מהשבוע האחרון, אי אפשר שלא להתעצבן — בעיקר על עצמנו. מסיבות המוניות בים בזמן סגר; הפגנות של אלפי בני אדם — שהן אמנם אבן בסיסית בזכות היסוד שלנו, אך גם בזכויות יסוד יש להשתמש באופן מושכל ולוגי; מתפללים בתוך בתי הכנסת; חתונות לא לפי ההנחיות; אנשים שמוותרים על מסכות — כל הדוגמאות האלה הן מראה עגומה של עצמנו. ללא הבדל מגזר, אוכלוסייה, דת או מין — כולנו נושאים באשמה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ירוחם אקסלרטור מיינדסט 2019

"סבב הגיוס הראשוני התבסס על חלום, עכשיו הוא התחבר למציאות"

גילעד אלטשולר. "זקן אחד, אלטשולר, הזהיר - ואף אחד לא שמע"

הוא צדק? הסיכון גדל, ונבואת הזעם של אלטשולר עלולה להתגשם