הדרישה לא לשלב ילדים עם מוגבלויות - אפליה מטרידה

במקום לאמץ את הגישה של אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות והמלצות ועדת דורנר לנושא החינוך המיוחד, תוך אימוץ גישת "תקציב הולך אחרי הילד", נקט משרד החינוך בפעולה הפוכה

אברמי טורם
אברמי טורם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גן חינוך מיוחד במודיעין
גן חינוך מיוחד במודיעיןצילום: תומר אפלבאום
אברמי טורם
אברמי טורם

אחת הדרישות שהוצבו על ידי הסתדרות המורים, באיומי השביתה לקראת 1 בספטמבר, היתה להגביל את מספר הילדים עם מוגבלות המשולבים בכיתות. דרישה זו לא רק מנוגדת לחלוטין לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ויוצרת אפליה על רקע מוגבלות, אלא גם מעבירה מסר בעייתי ומשקפת את הרוח הנושבת בימים אלו במשרד החינוך.

דרישת הסתדרות המורים מגיעה על רקע חוסר אונים של המורים בכיתות בתי הספר, שלא קיבלו את האמצעים הנדרשים על מנת שאכן יצליחו לתת את הנדרש לכל ילד וילד. ועדיין, לא יעלה על הדעת שדרישה מפלה כמו זו היתה מוצגת כלפי כל קבוצה חברתית אחרת.

הרקע לדרישת הסתדרות המורים נעוץ ברפורמה בחינוך המיוחד, שאותה הוביל משרד החינוך ועברה בכנסת לפני כשנה וחצי. רפורמה זו, שבוצעה ללא הליך של שיתוף ציבור והיוועצות, זכתה לביקורת ולהתנגדות רבה מצד נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הורים וארגוני החברה הישראלית, חותרת תחת ההישגים של השנים האחרונות ומנוגדת למגמה המקובלת בעולם המערבי להשתלבות של ילדים עם מוגבלות בחינוך הרגיל.

במקום לאמץ את הגישה של אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות והמלצות ועדת דורנר לנושא החינוך המיוחד, תוך אימוץ גישת "תקציב הולך אחרי הילד", נקט משרד החינוך בפעולה הפוכה. כך, במקום שילד עם מוגבלות יקבל את התמיכות וההתאמות בין אם הוא לומד בחינוך מיוחד בכיתה נפרדת, בבית ספר חינוך מיוחד או משולב בכיתה, מוקדשים מירב המשאבים הכספיים בבתי הספר ובכיתות לחינוך מיוחד.

בהמשך ליישום הרפורמה ולחשש של בתי הספר וההורים מתוצאותיו והשלכותיו, משרד החינוך הודיע כי אין לו די תקציב לפתוח את שנת הלימוד בחינוך מיוחד וטען לחוסר תקציבי של 450 מיליון שקל. הפתרון נמצא עד כה בסך של שליש מהתקציב, שנלקח מקייטנות חנוכה, מהלך שנעשה באופן לא רגיש, תוך שיסוי ההורים הזקוקים לקייטנות החנוכה בתלמידי החינוך המיוחד.

כל זאת בנוסף לבעייתיות הקיימת בהנגשת בתי הספר לילדים עם מוגבלות, שמדשדשת הרבה מאחורי לוחות הזמנים שנקבעו בחוק. למרות האכיפה המשמעותית שנעשית בתחום, עדין ישנם ילדים עם מוגבלות רבים שלומדים בבתי ספר שלא הונגשו עבורם.

בכל התהליכים הללו מועבר המסר כי ילדים עם מוגבלות הם בתחתית סדרי העדיפויות, והשילוב הוא סוג של אילוץ שנכפה על מערכת החינוך, במקום שיהווה עקרון חינוכי וערכי בהובלת המשרד כפי שהיה ניתן לצפות. יחד אתו נדחה גם הערך החינוכי שבשילוב, המאפשר היכרות בין התלמידים עם מוגבלות או בלעדיה, ומייצר מעצם המפגש חברה מכילה ושוויונית יותר כבר מגיל צעיר.

במקום להיאבק כנגד כניסתם של ילדים עם מוגבלות לכיתות, יש לפעול יחד עם ההורים והמורים. נדרש תהליך אמיץ שיוביל להקצאת המשאבים הנדרשים שיאפשרו השתלבות מיטבית של כל ילד עם מוגבלות בכיתה. משאבים אלו יכולים להיות הכשרה ראויה של כל המורים לנושא השילוב, הגדלת שעות סייעת ויותר מכל - להפחתה של מספר התלמידים הלומדים בכל כיתה בישראל, ובוודאי בכיתה שבה משולבים ילדים עם מוגבלות.

מהלכים אלו ישפרו את הישגיהם ויעמידו אותנו בקו אחד עם העולם המערבי ומדינות ה-OECD. ראוי כי משרד החינוך יפעל בהתאם לשמו – לקידום החינוך הראוי והשוויוני לכלל התלמידים בישראל תוך מתן תמיכות והתאמות לאלו הזקוקים לכך.

הכותב הוא נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ירוחם אקסלרטור מיינדסט 2019

"סבב הגיוס הראשוני התבסס על חלום, עכשיו הוא התחבר למציאות"

גילעד אלטשולר. "זקן אחד, אלטשולר, הזהיר - ואף אחד לא שמע"

הוא צדק? הסיכון גדל, ונבואת הזעם של אלטשולר עלולה להתגשם