מדוע המלחמה ב–BDS מוסתרת מעיני הציבור?

המדינה מבקשת לקבוע בחוק שפעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים בנושא החרם על ישראל תהיה חסויה ■ הצעד מעורר דאגה באשר למניעים שעומדים מאחורי ההסתרה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הפגנה של BDS
הפגנה של BDSצילום: מוטי מילרוד

בצעד חסר תקדים, המשרד לנושאים אסטרטגיים מבקש לקבוע בחקיקה ראשית שכל פעולותיו בכל הקשור במלחמתו נגד BDS יהיו חסויות ומוסתרות באופן גורף מעיני ביקורת ציבורית.

מדובר בתיקון בלתי סביר, שחותר תחת עקרונות היסוד של ישראל כמדינה דמוקרטית, ששקיפות היא ערך יסודי בה. מעבר לכך, חיסיון גורף על תחום מסוים מתאים למשטרים אפלים, ומעורר דאגה רבה באשר למניעי ההסתרה הדרמטיים אותם מבקשת המדינה ליישם.

מדובר באמת ידועה ושחוקה. שקיפות, זכות הציבור למידע וחופש המידע הם הבסיס למינהל תקין, שאינם קשורים להשקפה פוליטית כזו או אחרת. כל עוד משלמי המסים מגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, לכולם ולכולן זכות לדעת מה עושים עם כספם, גם כשביטחון המדינה לכאורה מונח על הפרק. חוק חופש המידע מציע מנגנונים טובים דיים להתמודדות עם מידע שאין למוסרו מפאת פגיעה בביטחון המדינה, ולכן התיקון המוצע הוא לא רק בלתי מוסרי, אלא גם מיותר. לפי חוק חופש המידע, אין למסור מידע שעלול לפגוע, בין השאר, בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, ולכן אין סיבה שפעילות המשרד לעניינים אסטרטגיים תזכה לחיסיון גורף ומיוחד.

המציאות שהתיקון המוצע לחוק יוצרת היא שלא נוכל לדעת דבר על פעילות המשרד בנושא המדובר. אין ספק, זוהי דרך מתוחכמת להצית את דמיון הציבור באשר לדרכים ההירואיות והמתוחכמות בהן פועל המשרד בנושא זה. מעקבים טכנולוגיים חדשניים, סוכנים מחופשים שקופצים מעל בניינים או נוסעים בכלי רכב עתידניים, משל היו ג'יימס בונד — או שבעצם הסכום העלום שישמש את המשרד להשיג את מטרותיו יצא על ריהוט מחדש של המשרד, או של מעונם הפרטי של העומדים בראשו — הרי היו דברים מעולם. כך או כך, תהיה פעילות המשרד ראויה או לא, בהתאם לחוקי הפרטיות או לא, באופן תקין או שלא — לא נדע לעולם. לא נדע, כי החיסיון הוא גורף.

בדיון על התיקון המוצע, ראוי שחברי הוועדה לא רק שיצביעו נגד התיקון, אלא יתקוממו על העלאתו לסדר היום. כולם שווים בפני החוק. ראוי שחברי הוועדה יחשבו מה הכוונה בהחרגת פעילותו של המשרד, כפי שמצוין בהצעה לתיקון. יחסי עבודה הם גם בגדר פעילותו? האם נוכל לקבל מידע על הטרדות מיניות בין העובדים המובילים את המאבק נגד תופעת הדה־לגיטימציה, או על ניצול לרעה של תקציבים? האם נוכל לדעת מהו התקציב הכולל למאבק המדובר, וכיצד הוא מתחלק? ומי בעצם ישמור על השמנת?

מכל כיוון שלא נסתכל, הצעת החוק הזו אינה ראויה. נותר לקוות שנבחרי הציבור שלנו לא ישיגו לאחור את מהפכת השקיפות ששוטפת את ישראל בשנים האחרונות, אלא יהיו דוגמה ומופת לאלה שעמדו בפרץ וחשבו עלינו, על הציבור, בבואם להצביע.

ד"ר וינוגרד היא מנהלת המרכז לערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?