מדביקים לאדם אות קין - בלי לתת לו זכות להגן על עצמו

מוטב שתיק, שבו הוחלט כי אין סיכוי סביר להרשעה, פשוט ייסגר. מדוע חייבים לנמק בפומבי את סיבת הסגירה?

איתמר חושן
איתמר חושן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
פרקליט המדינה, שי ניצן. מדוע יש לאפשר לתובע משטרתי או לפרקליט לחרוץ את עתידו של אדם?
פרקליט המדינה, שי ניצן. מדוע יש לאפשר לתובע משטרתי או לפרקליט לחרוץ את עתידו של אדם?צילום: מוטי מילרוד
איתמר חושן
איתמר חושן

נניח שהייתם חשודים בעבירה, והיו מציעים לכם עסקה: תעברו בין שנתיים לשבע שנים קשות, שבסיומן ייפתח בפניכם דף חדש; או שתעברו שנה עד שלוש שנים קשות, שאחריהן תסתובבו כל חייכם עם כתם שחור. מה תעדיפו? לפחות אינטואיטיבית, נראה שרובנו היינו בוחרים באופציה הראשונה.

זו בדיוק הבעיה בהנחיה החדשה שפירסם פרקליט המדינה, שי ניצן, בנוגע לשיקולים ולמבחנים בעת סגירת תיקים בעילות של חוסר ראיות והיעדר אשמה. מעבר לעובדה שההנחיה כבר זכתה לביקורת על הקושי ביישומה, היא בעיקר מעלה ביתר שאת כמה שאלות.

כך למשל, עולות השאלות מדוע אדם שלא נמצאה כל דרך להוכיח את אשמתו (כלומר שהוחלט שהראיות שבתיקו אינן מאפשרות סיכוי סביר להרשעה, ולכן לא יוגש נגדו כתב אישום) ייאלץ עדיין להסתובב עם אות קין של ספק באשמתו בשל חוסר ראיות? מדוע בכלל יש לאפשר לתובע משטרתי או לפרקליט, שאינם גורמים שיפוטיים ובהכרח אינם נטולי פניות (משום שהם מייצגים את הצד החוקר או התובע), לחרוץ את עתידו של אדם ולהותיר עליו עננת ספק משל זוכה מחמת הספק ולא מחמת חוסר אשמתו? ולבסוף — מדוע אנו בכלל מאפשרים את קיומה של עילת סגירה שמשתמעת כ"אתה אשם, אבל אין לנו דרך להוכיח זאת"?

לא מן הנמנע שאדם חף מפשע יעדיף לעבור הליך חקירתי ומשטרתי ארוך יותר, לעמוד למשפט ולצאת ממנו זכאי וצח, מאשר לסיים חקירה פלילית בהכרזה כי תיקו נסגר מחוסר ראיות. בניגוד לאדם שעבר משפט מלא, נחקר, הביא עדים והתמודד עם טענות התביעה, לחשוד שתיקו נסגר עקב היעדר ראיות אפילו לא ניתן יום בבית המשפט כדי להציג את טענות ההגנה שלו בפני שופט אובייקטיבי ונטול משוא פנים. אם אותו אדם חף מפשע, לעולם הוא ילך עם אותה עננה של חשד שהודבקה לו, שלפיה ייתכן שביצע את העבירה שבגינה נחקר. אותו אדם לעולם יחיה בתחושה שאילו רק היה עומד למשפט, היה יכול להוכיח את חפותו המלאה.

מנגד, נאשם שעמד לדין פלילי, גם אם זוכה מחמת הספק, עדיין קיבל האפשרות לעמוד בפני שופט ולסתור את טענות התביעה מול גורם אובייקטיבי — השופט שהוסמך להחליט באופן מקצועי, לפי הראיות שהוצגו לו. במקרה זה, אם ייצא זכאי מחמת הספק, הרי שהיה זה לאחר משפט. ואולם כאמור, לא כך הוא במקרה של סגירת תיק שלא הבשיל למשפט. במקרה כזה, מי שמתפקד כ"שופט" הוא אותו תובע משטרתי או פרקליט (החוקר או התובע) ולא שופט אובייקטיבי.

משכך, בתיק שבו הוחלט כי אין סיכוי סביר להרשעה — מוטב כי התיק פשוט ייסגר. מדוע חייבים לנמק בפומבי את סיבת הסגירה? מדוע אנו בכלל רוצים להעניק לגוף החוקר או התובע את הכוח להטביע את החותם על אדם שנקבע כי הוא לא אשם מספיק כדי לעמוד לדין, אבל גם לא נראה לחוקריו זכאי מספיק כדי שתיקו ייסגר מחוסר אשמה?

אם אותו אדם אינו מספיק אשם כדי לעמוד למשפט, בוודאי שלא ראוי שיסתובב חיים שלמים עם עננת החשד שהותירה עליו סגירת התיק מטעמי חוסר ראיות. במקרה כזה, מוטב היה, לכל הפחות, לאפשר לאותו חשוד את הבחירה: סגירה מחמת היעדר ראיות, או הליכה למשפט מקוצר על בסיס הראיות הקיימות, כשהשופט מודע לכך שבמקור לא תוכננה הגשת כתב אישום.

ניתן לצפות כי אלה שיעדיפו ללכת למשפט כדי לנקות עצמם מן הספק, הם אלו הראויים לזיכוי, ואילו אלה שיוותרו על המשפט ויעדיפו שתיקם ייסגר מחוסר ראיות יודעים היטב שזהו הרע במיעוטו מבחינתם. נכון, שיטה זו תביא יותר תיקים להכרעה שיפוטית, מה שיעמיס על בתי המשפט, אבל זו תהיה בוודאי שיטה הוגנת יותר כלפי הזכאים שאינם מעוניינים להסתובב חיים שלמים עם תווית של זכאים מחמת הספק, פשוט כי היו חסרות לנו ראיות, אבל אנו יודעים — סליחה, מרגישים — שאתם אשמים.

הכותב הוא עורך דין שותף במשרד אורנשטיין חושן ויועץ אסטרטגי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?