רפואה לעשירים בלבד?

מחסור בכוח אדם מיומן וזמני המתנה ארוכים מאלצים משפחות רבות לוותר על זכויותיהן המוקנות להן על פי חוק

שמואל בן־יעקב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בית חולים ברזילי באשקלון
בית חולים ברזילי באשקלוןצילום: אילן אסייג
שמואל בן־יעקב

"שירותי בריאות הם דבק חברתי של הגנה על האזרחים. הם בונים סולידריות, קהילה. הם גם משנים את הדרך שבה אנשים תופשים מדינה" — כך אמר ריצ'רד הורטון, עורך המגזין "The Lancet" בראיון ל–Markerweek ׁׁ(18 במאי 2017), בהתייחסו לסיכון שטמון בביטול תוכנית הביטוח אובמה־קר בארה"ב והאי־שוויון שעלול להתפתח כתוצאה מכך.

גם מדינת ישראל הגדירה את השוויון כערך עליון במערכת הבריאות, כשהסעיף הפותח את חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית". לצערנו, בפועל, המדינה אינה מממשת סעיף זה, ולראיה בשנים האחרונות חל גידול מתמשך באי־שוויון בבריאות, ועקב השלכות הגירעון התקציבי במערכת הבריאות, מספר המטופלים הפונים לרפואה הפרטית מתעצם והולך.

האי־שוויון עמו מתמודדת מערכת הבריאות בישראל קיים במדדי בריאות (בהם פערים בתוחלת חיים ותמותת תינוקות); בנגישות לשירותי הבריאות (מבחינה כלכלית, תרבותית, פיזית ועוד), שבאה לידי ביטוי בין היתר, בממצאי סקר מכון ברוקדייל, שלפיו כ–20% מהאוכלוסייה המוגדרת כחמישון התחתון ויתרה על טיפול רפואי בגלל זמן המתנה או מחיר. האי־שוויון קיים בשימוש מופחת בפועל בשירותי בריאות, דוגמת רפואה מונעת. אנחנו יודעים למשל, כי שכיחות חולי הסוכרת בקרב האוכלוסייה במצב סוציו־אקונומי נמוך היא 21%, לעומת 5% באוכלוסייה.

בדו"ח מבקר המדינה שפורסם באחרונה מוקדש פרק שלם לנושא הטיפולים בתחום התפתחות הילד, תחום המציג פגיעה מהותית בעיקרון השוויון, שכן המבוטחים עומדים בפני קשיים רבים בעת ניסיונותיהם לממש זכויותיהם בתחום זה. הכשלים המרכזיים למימוש זכויות הילדים המבוטחים הם זמני המתנה ארוכים במידה בלתי־סבירה, היעדר כוח אדם מיומן ומקצועי וגובה התשלום בגין טיפול במסגרות מחוץ לקופה לעומת גובה השתתפות הקופה בהחזרים לטיפולים אלה.

מחסור בכוח אדם מיומן וזמני המתנה ארוכים מאלצים משפחות רבות לוותר על זכויותיהן המוקנות להן על פי חוק, ולמעשה לממן בעצמן טיפולים פרטיים שעלותם עשויה להצטבר לאלפי שקלים בשנה. אלא שמשפחות שידן אינה משגת לא יכולות לממן באופן פרטי את הטיפולים ועל כן נאלצות לוותר עליהם, על כל ההשלכות הכרוכות בכך — הנצחה והעצמה של הבעיה הרפואית או התפתחותית של ילדיהן לאורך זמן, מה שלא רק יוצר תסכול אלא מקשה על ריפוי בשלבים מאוחרים יותר.

מציאות זו יוצרת "רפואה לעשירים": משפחות היכולות להרשות לעצמן מממנות טיפולים פרטיים, בעוד שמשפחות אחרות למעשה נאלצות לוותר על מימוש זכויותיהן.

צמצום האי־שוויון במערכת הבריאות הוא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודדת מערכת הבריאות בישראל. משרד הבריאות וקופות החולים ערים ואף נערכים לכך, אך לצערנו במידה בלתי־מספקת. צמצום האי־שוויון חייב להיות חלק מתוכנית לאומית רחבה הכוללת, בין היתר, הכרה בכך שקיימת בעיה חריפה בתחום זה המחייבת נקיטת צעדים משמעותיים, כולל אפליה מתקנת, גם אם משמעותה היא הקטנת ההשקעה בתחומים אחרים. יש לפעול להרחבת פרישת שירותי בריאות במיקום גיאוגרפי זמין וקרוב ביישובים פריפריאליים, להקטנת גובה ההשתתפות העצמית של האוכלוסייה המוחלשת, גם אם יש להעלות לשם כך את גובה ההשתתפות ליתר האוכלוסייה, למימוש אקטיבי של זכויות, לעידוד רפואה מונעת באוכלוסייה המוחלשת ועוד.

תפקידה של מערכת הבריאות הציבורית הוא לתקן את הבעיה הנובעת מחלוקה לא שוויונית של משאבים. הגיע הזמן שמערכת הבריאות תפעל באופן רציני ומקיף לצמצום האי־שוויון שכן במדינת ישראל לא יעלה על הדעת מצב שבו ב–2017, אנשים, ובוודאי ילדים, לא יקבלו את הטיפול הרפואי הראוי לו הם זקוקים משום שידם אינה משגת.

הכותב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה בישראל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב

משבר בשווקים

לראשונה: מדד קריטי של שוק האג"ח העולמי מאותת על משבר