"פשיטת רגל": עם נתונים כאלה - ב-2065 לא תהיה כאן מדינה

עמותת יוצאים לשינוי פירסמה השבוע קריאה דחופה באתר הפייסבוק שלה: העמותה ביקשה מיוצאים בשאלה בני פחות מ–25 ליצור עמה קשר בדחיפות — רגע לפני שהתביעה שהעמותה הגישה נגד המדינה עלולה להימחק מחמת התיישנות.

יוצאים לשינוי היא עמותה המייצגת יוצאים בשאלה בישראל, והיא הגישה בשם 52 מהם תביעה נגד המדינה, בגין הנזקים הכבדים שנגרמו להם, מפני שמעולם לא למדו לימודי ליבה. בלי לימודי ליבה, כלומר בלי ידע מינימלי באנגלית או במתמטיקה, וכמובן בלי רכוש כלשהו ואפילו בלי בית לגור בו (חלק גדול מהם מנודים על ידי משפחותיהם) — היוצאים בשאלה מגלים שהם נזרקים לרחוב, בלי יכולת לפרנס את עצמם ולהשלים השכלה.

"יצאתי לעולם בלי כסף, ועם השכלה שמתאימה לעבודה במקדונלד'ס", מספר חיים רובינשטיין, מראשי העמותה, ואחד מאלה שנאלצו לוותר על השכלה אקדמית מאחר שלא הצליח לפרנס את עצמו וגם לממן עבור עצמו את השלמת ההשכלה שנדרשה לו כדי להתקבל ללימודים אקדמיים. כדאי להזכיר שמערכת החינוך החרדית, בלי לימודי ליבה, היא כל כך נבערת מדעת, שאפילו להתקבל למכינות האקדמיות היוצאים בשאלה לא מסוגלים — אין להם ידע באנגלית כלל, והמתמטיקה שלהם היא ברמה של כיתה ה'.

בצר להם הגישה אנשי עמותת יוצאים לשינוי תביעת פיצויים נגד המדינה. המטרה כמובן אינה הפיצוי האישי, כי אם הניסיון לעורר את המדינה להתנער ולהבין את הנזק הנורא שהיא גורמת לדורות שלמים של צעירים חרדיים בכך שהיא מונעת מהם השכלה. נזכיר שמערכת החינוך החרדית הנבערת מדעת ממומנת על ידי המדינה, ורובה הגדול — רשתות החינוך הגדולות (מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי) — ממומן בשיעור של 100% בידי המדינה, אף שככל הנראה הרשתות הללו אינן עומדות בחובה המוטלת עליהן בחוק ללמד לימודי ליבה. כלומר, המדינה במו ידיה שוללת מהילדים החרדים את זכות האזרח שלהם לשוויון הזדמנויות, בכך שהיא שולחת אותם למערכת חינוך שאינה מעניקה להם את הכלים הנדרשים כדי להשתלב בשוק העבודה וכדי למצות את הפוטנציאל האישי שלהם.

את הטענה הזאת, של שלילת שוויון ההזדמנויות שהגיע להם, הפנתה עמותת יוצאים לשינוי בתביעה נגד המדינה. רק שאם הכוונה היתה להעביר למדינה מסר שיגרום לה להתנער, הרי שהמסר כמובן הוחמץ. פרקליטות המדינה התגוננה כנגד התביעה בטיעונים משפטיים טכניים — הטענה להתיישנות, מאחר שחלק מהתובעים הם כבר מבוגרים וחלפו שנים רבות מאז למדו במערכת החינוך היסודית החרדית (לכן זקוקה העמותה ל"דם חדש" של יוצאים בשאלה, כאלו שלא עברו עדיין את גיל 25), וכן הטענה כי הבחירה ללמוד בבתי ספר חרדיים נעשתה בידי ההורים, ולכן המדינה הגישה תביעה נגדית נגד הורי התובעים. נו, על התעלול המשפטי האכזרי הזה — לתבוע את הוריהם של היוצאים בשאלה, על כך שהם שלחו את ילדיהם ללמוד במערכת חינוך חרדית שאינה מלמדת ליבה — גם בית המשפט כבר הביע את מורת רוחו.

קשה, כמובן, לבוא בטענות לפרקליטות המדינה. תפקידה של הפרקליטות הוא להתגונן בפני תביעות, ולא הפרקליטות יצרה את המציאות האבסורדית שבה החברה החרדית שולחת את בניה למערכת חינוך שאינה מכשירה אותם לשוק העבודה או לאזרחות טובה, וזאת על חשבון כספי משלם המסים הישראלי העובד. האבסורד הוא כפול גם משום שבכך המדינה חוטאת לתפקיד היסודי שלה כמדינת רווחה — החובה לספק שוויון הזדמנויות לכל הילדים — וגם משום שבכך המדינה הורסת במודע את עתידה שלה.

הנתונים מלמדים כי שיעור ההשתתפות של הגברים החרדים בשוק העבודה נמוך מאוד, מתחת ל-50% לעומת לעומת 86% אצל הגברים היהודים שאינם חרדים, וכי הפריון של אלה שעובדים ירוד במיוחד. המדינה מתגייסת לסייע לחרדים להשלים בגיל מבוגר את ההשכלה שהחמיצו בגיל צעיר, באמצעות מכינות אקדמיות ייחודיות לחרדים, רק ששיעורי ההצלחה של המכינות האלה אפסיים. ככל הנראה, רק כ–30% מהפונים אליהן מצליחים להשלים השכלה אקדמית. בקיצור, את הנזק הכבד של העדר לימודי ליבה לא ניתן לתקן, וזהו נזק שמסכן את עתידה של מדינת ישראל.

כן, מסכן את עתידה של מדינת ישראל. לפני שנתיים פירסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר ניתוח מקרו־כלכלי, שהתבסס על התחזית הדמוגרפית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בנוגע לשינויים בהרכב האוכלוסייה של ישראל עד 2059. באותה עת, תחזית הלמ"ס קבעה כי ב–2059 תורכב האוכלוסייה מ–50% יהודים שאינם חרדים (לעומת כ-68% היום), 27% חרדים ו–23% ערבים. בהתבסס על הרכב האוכלוסייה הזה, התחזית המקרו־כלכלית של הכלכלן הראשי היתה שהמדינה צועדת לקראת פשיטת רגל, אם לא תצליח להביא לשילוב בתעסוקה של החרדים והערבים.

הניתוח המקרו־כלכלי קבע כי אם החרדים והערבים לא ישולבו בשוק העבודה, הצמיחה וההכנסות ממסים ייפגעו, וכתוצאה מכך החוב של ישראל ירקיע שחקים. בכל הנוגע לשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, השכר ופריון העבודה של החרדים והערבים, כתב הכלכלן הראשי, "מציאות של 'עסקים כרגיל' תביא לפשיטת רגל פיסקלית בטווח הבינוני והארוך, לצד ירידה בקצב הצמיחה של התוצר ועלייה באי־שוויון".

קראו שנית: אגף הכלכלן הראשי כותב כי "מציאות של עסקים כרגיל תביא לפשיטת רגל" — אם ישראל לא תשכיל לטפל בבעיות הקשות של שתי האוכלוסיות המודרות שלה, החרדים והערבים. המשמעות היא אחת: הבעיות של החרדים והערבים אינן הבעיות שלהם. אלה הבעיות של המדינה, משום שבלי טיפול בהן ישראל צועדת לקראת פשיטת רגל. חד וחלק.

הורסים את עצמם, והורסים את המדינה יחד איתם

התחזית הדרמטית הזאת, שלפיה המדינה צועדת לקראת פשיטת רגל אם היא לא תטפל במצב החרדים והערבים, קיבלה משנה תוקף היום (א') — עם עדכון התחזית הדמוגרפית של הלמ"ס ל–2065. העדכון קובע כי הגידול של האוכלוסייה הערבית בישראל כמעט ונבלם, ולכן שיעור הערבים באוכלוסייה ב–2065 יתייצב על 19% (לעומת 21% כיום). לעומת זאת, שיעור החרדים באוכלוסייה יגדל באופן מואץ ויגיע ל–32%, לעומת 11% היום — שיעור גדול פי שלושה. השינוי הדרמטי בתחזית בנוגע לחלקם של החרדים בחברה נובע, ככל הנראה, משינויים במגמת הפריון החרדי: אם לפני כחמש שנים נראה היה שהפריון החרדי (מספר הילדים לאשה) מתחיל לרדת, הרי שבחלוף חמש שנים מגמת הפריון שבה לעלות.

אין כל פסול בכך שהחרדים מרבים ללדת. זאת בחירה אנושית וטבעית, ואל לה למדינת רווחה להתערב בהחלטה הפרטית הזאת. עם זאת, יש פגם מוסרי ענקי בכך שאת הילדים שלהם החרדים מחנכים שלא לעבוד, ולחיות על חשבון משלם המסים הישראלי.

אין זה תפקידה של מדינת רווחה לממן את מי שבוחר שלא לעבוד, ובפועל מדינת הרווחה הישראלית גם לא יכולה לממן זאת. התחזית של הכלכלן הראשי במשרד האוצר קובעת זאת מפורשות: אם החרדים לא ישתלבו בשוק העבודה, אחת דינה של מדינת ישראל — לפשוט את הרגל. כלומר, השיח אינו עוסק בזכויות במדינה דמוקרטית, אלא בקיומה של מדינה דמוקרטית, שאינה יכולה לשאת על גבה שליש מהאוכלוסייה שאינו עובד.

במקום להילחם בתביעה הצודקת של היוצאים בשאלה, המדינה צריכה להלחם בנטייה ההרסנית של החרדים לא ללמוד ולא לעבוד. הנתונים הם חד־משמעיים: זו נטייה אובדנית, שבה החרדים הורסים את עצמם, והורסים את המדינה יחד איתם. אם לא נתעורר לפעול עכשיו, ולחייב את החרדים ללמוד ולעבוד, ב–2065 כבר לא תהיה כאן מדינה שתוכל לתקן זאת.