להפריד בין הרבנים למערכת הרווחה

דיונים רבים מתנהלים בימים אלה בהשפעתה של "הדתה" על מערכת החינוך, הצבא והחברה. אך ההדתה משפיעה וגם מונעת על ידי הכלכלה.

מדינת הרווחה התפתחה יחד עם תהליך החילון ונסיגת הדת בתקופת האמנציפציה. מדינות הלאום המודרניות התחילו ליטול אחריות על שירותים לאזרח, דבר שהשתלב עם השיתוף הגובר של אזרחים בניהול המדינות, שנהפכו לדמוקרטיות. הניהול של בתי ספר, בתי תמחוי, בתי חולים, בתי אבות וגם בתי סוהר נלקח מגופים דתיים. ככל שמדינות הרחיבו את סמכויותיהן, כך גם כוחן והשפעתן של אליטות דתיות פחתו.

אך ההיסטוריה אינה ליניארית. בעשורים האחרונים ניסו ממשלות ישראל להשתחרר ממשימות חברתיות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבהיר שוב ושוב כי ברצונו לצמצם את הממשלה ולהפריט שירותים. מוסדות חינוך פרטיים התרבו, בתי תמחוי עברו לניהול של עמותות, בתי אבות ממשלתיים נעלמו, ורק עתירה לבג"ץ מנעה הקמתם של בתי סוהר פרטיים. רוב בתי הספר הפרטיים ורבות מהעמותות המנהלות בתי תמחוי נמצאים כיום בידי מוסדות דת. למעשה מדובר בתהליך של פירוק מדינת הרווחה והחזרתם של גורמים דתיים לתוך חיי האזרחים.

שינויים אלה מיטיבים עם שני הצדדים. הממשלה מוותרת על תפקידי הניהול, ההעסקה והתפעול של שירותים חברתיים. בד בבד, מפלגות וארגונים דתיים משתלטים כמעט ללא פיקוח על החינוך של מאות אלפי ילדים. אזרחים התלויים בשירותי הרווחה מוצאים את עצמם מסתמכים על הגורמים המפעילים את השירות — ועמותות אלה מעודדות, אם לא כופות, התנהגות התואמת את השקפת עולמן.

בישראל נוצר מצב שבו כרבע מהאוכלוסייה עני, מערכת הבריאות על סף קריסה, ומערכת החינוך הידרדרה לאנרכיה. אין פלא שבנסיבות האלה מוסדות דתיים בינלאומיים כמו חב"ד, ומפלגות שאפתניות שגם כך מנהלות רשתות חינוך (ש"ס ויהדות התורה), ממהרים למלא את החסר בתחום החברה. רק באחרונה זכתה עמותה חרדית במכרז גדול למתן שירותים לכבדי שמיעה בירושלים. בתקופה שבה קצבאות הזקנה אינן זוכות לעדכון, מספר הארגונים הדתיים הנכנסים לתחום הזקנה גדל. המדינה אישרה החודש יותר מ–600 מיליון שקל בשנה ישירות למשרד לשירותי דת. גורמים דתיים חוזרים לנהל את אותם שירותים שהם איבדו עליהם שליטה ברוב המערב במאה ה–19, אם דרך הפרטה או מכך שהם ממלאים את החסר שנוצר מצמצום שירותי הרווחה.

האם רק עניים מאמינים באלוהים? האם עושר בהכרח מרחיק אדם מדת? ודאי שלא. המגוון בציבור הדתי הוא גדול, וחיי נוחות אינם בהכרח מנתקים אנשים מאמונה. אבל התלות שאדם נזקק מרגיש כלפי מי שמסייע לו הוא חיבור ברור ואף טבעי. לעומת זאת, אנשים עצמאים כלכלית חופשיים להתעסק בשפע של דברים שיכולים להרחיק אותם מפולחן או קשר דתי, ובוודאי מתלות במוסדות ממשלתיים או דתיים. עלינו לדאוג לכך שאזרחי המדינה יקבלו את השירותים המתחייבים בלי אמצעי כפייה או הטפה, ושכל אחד יוכל לגבש דעה או אמונה משוחרר מצרכיו הבסיסיים.

הכותבת מלמדת קורס על דת ומדינה באוניברסיטה העברית וחברה במועצת העיר ירושלים