החוק לא מכיר בעסקים חברתיים

עסקים חברתיים - ארגונים בעלי שורת רווח כפולה, כלכלית וחברתית - הפכו בשנים האחרונות לחלק ניכר מעולם העסקים. זאת, כחלק ממגמה גלובלית הרואה בעסקים חלק מהקהילה ומודדת את תרומתם לא רק במשקפיים הצרים של תועלת כלכלית לבעלי המניות, אלא באספקלריה רחבה יותר של ההשפעה על כלל מחזיקי העניין.

ההתעוררות החברתית של תנועת Occupy, יחד עם המשבר הכלכלי של 2008, הציפו את הצרכים והדרישות של החברה אל מול הכוח התאגידי, והעלו בעוד רמה את מושג האחריות התאגידית, בכך שהביאו להכרה בלגיטימציה של המטרה החברתית כחלק מההתנהלות העסקית. בשנים האחרונות עסקים חברתיים נעשו נפוצים בעולם וגם בישראל. ואולם בניגוד לבריטניה, המובילה העולמית בתחום העסקים החברתיים, מדינת ישראל, באמצעות משרדי המשפטים והאוצר, אינה מציעה פורמט התאגדות המתאים לעסק חברתי.

החוק הישראלי מכיר כיום בשתי דרכי פעולה: פעולה שלא למטרת רווח, כמו עמותה או חברה לתועלת הציבור, או פעולה שתכליתה מקסום הרווחים במסגרת חברות. חוק החברות מגדיר את תכליתה של חברה על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, ומנגד, חוק העמותות מאפשר התאגדות למטרה שאינה מכוונת לחלוקת רווחים. גם בחוק החברות לגבי חברה לתועלת הציבור, המחוקק אוסר במפורש כל סוג של חלוקת רווחים בחברה. כל אלה מציבים מכשולים כבדים בפני התאגדות של עסקים חברתיים - דבר שהמדינה אמורה להיות מעוניינת בו.

היעדר צורת התאגדות מתאימה לעסקים חברתיים מציב קושי נוסף בפני היזמים, והוא היעדר תמיכה ממשלתית לעסקים חברתיים. החוק מאפשר, למשל, לארגונים ללא מטרת רווח לקבל הטבות מס, בדרך של מתן אפשרות לתורמים לקבל זיכוי במס הכנסה כנגד תרומותיהם, בתנאים מסוימים. ואולם עסק חברתי, אם יתואגד כחברה פרטית, לא יוכל לגייס תרומות שיאפשרו לו לצלוח את שלב ההקמה של העסק, ואם יתואגד כעמותה או כחברה לתועלת הציבור, יהיה מוגבל בהיקף הפעילות העסקית שלו.

באחרונה ניכרת בישראל מגמה של הכרה במיזמים עסקיים־חברתיים כצורך של השוק בישראל, הבאה לידי ביטוי, למשל, בשולחן העגול שכינס משרד ראש הממשלה בנושא זה, בהקמת קרן יוזמה לעסקים חברתיים, בהוספת הנחיות בעניין פעילות עסקית של עמותות ועוד. את המגמה הזו משרדי המשפטים והאוצר צריכים להשלים באמצעות שינוי חקיקתי, שיאפשר צורת התאגדות המתאימה למבנה המיוחד של עסקים חברתיים, וכן באמצעות קידום הטבות מטעם המדינה לעסקים מסוג זה.

מתן הטבות והעדפות לעסקים חברתיים תחייב פיקוח מוגבר של הרגולטור על אותם עסקים - למשל, באמצעות דרישות דיווח מוגברות, כמו פרסום דו"חות המכמתים את ההשפעה החברתית של הארגון, או באמצעות דרישה להכללת דירקטורים מקרב הציבור בדירקטוריון העסק החברתי, וגם באמצעות דרישה לוועדת ביקורת או גוף מבקר בארגון. דרישות אלה רלוונטיות לעסקים חברתיים שיבקשו ליהנות מהטבות מהמדינה - ולפיכך עליהן לעלות במקביל למתן הטבות כאלה.

הכותבת היא עורכת דין, מומחית בדיני תאגידים וחברה בצוות המקצועי של חממת 360 לעסקים חברתיים