על תרנגולות רעות, ערימות של ספרים וטרגדיה יוונית אחת: כשפרס היה במשרד האוצר

ירום אריאב, שכיהן תחת השר פרס, נזכר בבוס שלא ממש אהד - ועם הזמן כבש אותו

ירום אריאב
ירום אריאב

דרכי הצטלבה עם שמעון פרס בכמה מתחנות חייו, אבל רציתי לספר כאן על פרק עלום ונשכח יחסית בחייו, עת כיהן כשר האוצר בממשלת האחדות השנייה. לא הייתה זאת תקופה זוהרת עבורו, אני מנחש שאפילו סבל לא מעט, אבל דווקא התקופה הזאת יכולה להעיד על המורכבות וריבוי הפנים של פרס.

היה זה אחרי הבחירות שהתקיימו בנובמבר 1988. פרס, למרות התפקוד המזהיר שלו כראש ממשלה בתקופת ממשלת האחדות הראשונה, שוב הפסיד. בחירות שתוצאותיהן כמעט שוויון בין הליכוד והמערך הובילו לממשלת אחדות ללא רוטציה. שמיר ראש ממשלה, רבין מתמקם באופן טבעי במשרד הביטחון, ולמי לא נשאר? כמובן, לשמעון פרס. בעצם, נשארה איזו עצם: משרד האוצר. משרד חזק, אימתני ומשפיע - אבל פרס ממש, אבל ממש לא חשק בו אחרי שכבר היה ראש ממשלה.

הייתי אז סגן הממונה על התקציבים, האחראי על תקציבי המשרדים הכלכליים. אני זוכר היטב את הישיבה הראשונה שלו איתנו, הנהלת אגף התקציבים. בחוץ חורף ירושלמי סוער, פרס יושב מכורבל במעיל צמר גדול, רגליו מורמות כך שהברכיים אל מול השולחן הכבד, פניו עגמומיות והוא לועס חזור ולעוס פיסות נייר קטנות. על השולחן מונחות כבר ערימות הספרים שלו שיהיו שם תמיד. אנחנו מתחילים לתת סקירה, כל סגן בתחומו, ופרס מפלבל בעיניו. רואים שמחשבתו נודדת והוא נראה כאומר: "איך נקלעתי למקום הזה?" בשלב מסוים נשמעה ממעמקי חזהו אנחה קורעת לב. אהההה... יצאנו מדוכדכים.

השבועות הבאים היו מוזרים ביותר. פרס הביא אתו את "הבלייזרים" – חבורת הצעירים המוכשרים שלו, כולם רהוטים ויעילים, שאין להם מושג ירוק איך פועל משרד האוצר. הם היו יושבים עם השר הטרי בלי לשתף את גורמי המשרד - ישיבות יעילות עם החלטות גורליות ומנוסחות היטב ו... לא קורה דבר. אנחנו הסתכלנו משועשעים משהו על הסיטואציה ההזויה.

פרס מודיע על התכנית לייצוב המשק. אחרי שכבר היה ראש ממשלה, ממש לא חשק במשרד האוצרצילום: חנניה הרמן / לע"מ

ייאמר לזכותו של פרס שאחרי מספר שבועות הוא התעשת, התנער מהדכדוך והתחיל לעבוד אתנו בצורה הדוקה, תוך הקשבה וכיבוד המקצועיות של גורמי המשרד. תוך כמה שבועות הפך לפרס אחר - חיוני, נמרץ וכזה המסתער על הנושאים השונים בדרך הפרסית התכליתית.

אני הזדהיתי אז, בתחילת כהונתו, יותר עם דמויות כמו רבין או אלון (שכבר נפטר אז), אך בתום שנה וחצי של פרס כשר אוצר הפכתי למעריץ של האיש, והכרתי ביכולתיו ובמידותיו הטרומיות. התמזל מזלי ליצור אתו קשר שכלל גם פגישות אישיות לתוך הלילה שבהן, מעבר לדיון המקצועי, יצא לנו לדבר גם על נושאים אחרים, כמו ספרים והיסטוריה.

בצד הכלכלי, פרס הביא אתו את נסיונו כגזבר אלומות. כשהייתי מנסה להסביר לו איזה מודל כלכלי, הייתי מאבד אותו במהירות, אבל אינטואיציה היתה לו בשפע והוא הבין היטב התנהלות תקציבית.

באותה התקופה, חלק מהתוצאות הבלתי נמנעות של תוכנית הייצוב המוצלחת של 1985, שהוא היה קברניטה הראשי, חזרו אליו במעין צדק פואטי: משבר כור, משבר המושבים ומשבר הקיבוצים. כל הסוגיות האלה היו בתחום טיפולי בשנים האינטנסיביות הללו, ופרס היה פעיל מאוד בנושאים אלה - מנווט את הישיבות, מתמרן בין הבנקים, חברת העובדים, ההסתדרות והתנועות ההתיישבותיות. כל אחד מהנושאים הללו נגע לציפור הנפש של תנועת העבודה, ולמרות זאת, פרס הצליח לאזן בין הגורמים, שמע את העמדה המקצועית שלנו, ובגדול - נתן לנו גיבוי.

באותה תקופה יצא לי להכיר את חוש ההומור שלו. היו לו כמה אמרות כנף שנטה לחזור עליהן. למשל, הצגתי לו פעם רפורמה בגידול ושיווק ביצים, ואז הוא אמר לי: "ירום, התרנגולת זאת מכונה אוכלת מטבע חוץ (גרעינים מיובאים) ומטילה מטבע מקומי. אתה לא יכול לסדר לי שזה יהיה להיפך?" ולאחר ישיבה זו, הוא היה נהנה במשך כמה שבועות לחזור על החידוד: "או, הנה עוד פעם מגיע ירום עם הביצים שלו..."

חוויה אחרת באותה תקופה היתה ה"קונץ" המאוד שמעון פרסי: "אוטובוס המנכ"לים". בשבילנו, זה היה סיוט לא קטן. פרס עמד על זה שאצטרף לכל סיור כזה, והייתי שם בתור האיש הרע האולטימטיבי: היינו מגיעים לעיירת פיתוח, פרנסי העיר מציגים את הבעיות והשר מנצח על סט הפתרונות. אני הייתי אומר לפרס בשקט "אדוני השר, חייבים לבדוק את זה" או "אין לנו מאיפה לשלם על זה" - והוא היה מסכם ומנתב את ראש הרשות לדיון המשך אצלי - דיון שנגמר לעיתים בהפיכת שולחן. אבל היחסים הטובים נשמרו כל הזמן, והוא הבין לגמרי מה כל אחד אמור לעשות בסיטואציה הזאת.

התקופה של פרס כשר אוצר נמשכה פחות משנה וחצי, והסתיימה במה שכונה אחר כך "התרגיל המסריח". בדיעבד הבנתי שחלק מהאנרגיה של פרס ואנשיו באותה תקופה היה מופנה לניסיון לרקום ממשלה חלופית בראשותו.

שמעון פרס ב-1984צילום: Anat Givon/אי־פי

סיטואציה אחת זכורה לי במיוחד: אנחנו באים לאריה דרעי, שר פנים צעיר וכריזמטי, והוא מבקש איזו בקשה תקציבית. אנחנו מתפתלים קצת ובסוף אני אומר לו שאין לנו אפשרות להיענות לו. "אין בעיה", אומר דרעי ומבקש ממזכירתו להשיג את שר האוצר פרס. "שר האוצר על הקו", אומרת המזכירה, ודרעי שם אותו על הרמקול בלי שפרס יודע שאנחנו בהאזנה. עד היום מתכווצת לי הבטן כשאני נזכר במבוכה שהיתה באותו מעמד כשפרס מנסה לרצות כמיטב יכולתו את "רב אריה". בדיעבד, אחרי כמה חודשים, גם הבנתי למה.

עזיבת פרס את משרד האוצר, על רקע הניסיון הכושל להרכיב ממשלה חלופית בראשותו, היתה טרגית במיוחד. פרס היה שבור, אבל וחפוי ראש. חשתי צער עמוק בשבילו, למדתי להעריך את האיש ואת יכולותיו והבנתי מה עובר עליו.

לאחר כמה שבועות ביקשתי מעליזה אשד, מזכירתו המסורה, לראות אותו. הקצו לו חדר קטן באחד הצריפים הישנים בקריה (שרונה של היום). אני נכנס, קיטון קטן וערום קירות, ערמות הספרים הנצחיות על השולחן ופרס עם המבט העצוב בעיניים, ממש כמו לפני שנה וחצי. לחצנו ידיים, אמרתי לו כמה מילות הזדהות ופשוט נגמרו לנו המלים. יצאתי עם גרון חנוק ותמונה חקוקה במחשבותיי - של גיבור מיתולוגי בטרגדיה יוונית.

הכותב כיהן כמנכ"ל משרד האוצר בשנים 2009-2007

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"