מצרים: גשר אחד, ים של בעיות

סרטון פרסום שנועד לקדם את התיירות למצרים מושך באחרונה את חצי הביקורת של כל העוסקים בענף במצרים. "מדוע מראים בסרטון כזה את עניי מצרים?"; "מה פתאום מציגים ריקודי פולקלור, הרי זה כל כך מיושן"; "איך קרה שאחרי ההשקעה העצומה במסע הפרסום, מצרים לא הצליחה להשתחל אפילו לרשימת 50 המקומות הראשונים ברשימת המדינות שמפתות תיירים?" - התלוננו בעלי סוכנויות נסיעות ומקדמי תיירות מצריים.

הסרטון, שהוצג ביריד התיירות העולמי שהתקיים במארס בברלין והיה חלק ממסע שיווק ממשלתי בעלות של 68 מיליון דולר, הוא באמת תמוה. לא נראו בו כמעט אתרי התיירות הקלאסיים של מצרים, הרקדנים המצרים נראו כאילו נלקחו מסרט של שנות ה-50, ורוב הסרטון מוקדש דווקא לפקידי האירוח בביתן המצרי שהצטלמו על רקע דגם של פירמידות.

אבל הסרטון הוא רק השעיר לעזאזל של תעשייה גוססת, שבשנה האחרונה ספגה חבטות קטלניות, החל בהריגתם של תיירים מקסיקאים במדבר המערבי על ידי כוחות הביטחון המצריים שחשבו כי מדובר במחבלים, דרך הפיצוצים במרכז קהיר, ועד הפלתו של המטוס הרוסי באוקטובר - אירוע שהקפיא באחת את התיירות מרוסיה וממדינות נוספות. קיפאון זה מסב לכלכלה המצרית נזק חודשי של כ-2 מיליארד לירות מצריות (כ–200 מיליון דולר על פי שער הדולר בשוק השחור, שקובע את השער הריאלי).

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על צניחה של 46% במספר התיירים שנכנסו למצרים בפברואר, לעומת התקופה המקבילה ב-2015, ומרמה שנתית של כ-13 מיליון תיירים שהגיעו למדינה ב–2012–2013, ירד מספרם לכ–9.3 מיליון. עיקר הפגיעה היא באזור ים סוף ודרום סיני, שבו מרוכזים יותר מ–130 אלף חדרי מלון. אלה נהפכו למלונות רפאים ומאות אלפי העובדים במלונות פוטרו — והם מכבידים עוד יותר על טבלאות האבטלה העמוסות ממילא. החלום המצרי להגיע להכנסות של 10 מיליארד דולר מתיירות ב–2016 נראה עכשיו רחוק מתמיד, כשלא ברור עדיין מתי יתחדשו הטיסות מרוסיה, וכשהחשש מטרור של ארגונים רדיקליים בעיצומו.

אל מול השבר העמוק בתיירות נראה ביקורו של סלמאן מלך סעודיה בקהיר כערכת החייאה שמגיעה בדיוק בזמן. בתחילת השבוע סיים סלמאן ביקור בן חמישה ימים במצרים, שבמהלכם נחתמו הסכמים רבים ומבטיחים - כולל מתנות נאות, כמו סיוע של כ–3 מיליארד דולר לקופה המצרית, הלוואה נוחה של 1.5 מיליארד וחצי דולר לפיתוח סיני, הבטחה לספק את צורכי הנפט והגז של מצרים בחמש השנים הבאות ועוד תוכניות להשקעות בתשתית ובדיור.

הסיוע הסעודי מחזיק את מצרים מעל למים מאז הופל שלטונם של האחים המוסלמים ב–2013, אבל הוא אינו יכול לשמש תחליף לתוכניות כלכליות ארוכות טווח שיעמידו את המשק המצרי על הרגליים — והכוונה לרגליים מצריות. תיירות היא רגל חיונית, אבל כאשר גם התיירות הערבית מדירה רגליה ממצרים, אפילו הגשר שיחבר בין סיני לסעודיה ושאותו תממן סעודיה לא יוכל להבטיח את התגשמותה של התפנית הכלכלית שנדרשת למדינה.

לא רק התיירות במצרים ספגה טלטלה קשה. התחזקותו המהירה של הדולר, שבתקופה של שבועות ספורים נסק מ–7.5 לירות מצריות לדולר ליותר מ–10 לירות לדולר, חייבה את השלטונות המצריים לנקוט צעדים דרמטיים להגבלת השימוש במט"ח. יבואנים נדרשו להפקיד את ערך הסחורה שייבאו בדולרים בבנק המרכזי עוד לפני שזו הגיעה לנמל, אזרחים הוגבלו במשיכת דולרים, וגם יבוא חלקי חילוף לתעשייה קוצץ באכזריות.

צעדים אלה פגעו קשות בענף הרכב המצרי, הן מיבוא והן מייצור מקומי. בעלי סוכנויות יבוא מדווחים על זינוק של 12%–20% במחירי המכוניות בחודשיים האחרונים ועל עלייה כמעט יומיומית במחירים שצמודים לדולר. התוצאה היא ירידה תלולה במכירת המכוניות והקפאה כמעט מוחלטת של יבוא מכוניות. חברת הרכב המצרית־בריטית שמייצרת בעיקר טנדרים ומיניבוסים דיווחה על צמצום הייצור בכ–70%, ובמקום קצב ייצור חודשי מירבי של כ–140 כלי רכב, תפוקתה ירדה ל–35 מכוניות בחודש בלבד, וגם אותן אין ממהרים לקנות.

כמו בענף התיירות, גם ענף הרכב נאלץ לשלוח רבים מעשרות אלפי העובדים בו ללשכות התעסוקה, שאין להן אפשרות להציע למפוטרים מקומות עבודה חלופיים. דיווחיה הקודרים של הלשכה לסטטיסטיקה מצביעים על כך ששיעור הצעירים המובטלים הגיע ל–22.6%, ושיותר מ–50% מהצעירים נמצאים על קו העוני או קרוב אליו. לפחות אורז לא יחסר לעניים הללו. ממשלת מצרים החליטה לאסור על יצוא האורז בתקופה הקרובה, כדי להוזיל את מוצר היסוד הזה שמחירו האמיר דרמטית.

האבטלה הגואה היא האתגר הגדול שעומד עכשיו בפני הממשלה החדשה, בראשות שריף אסמעיל, שהודיע בשבוע שעבר על תוכנית — עוד תוכנית מני רבות שקדמו לה — להעניק הכשרה מקצועית ל–2 מיליון מובטלים. בשלב הראשון יוכשרו, על פי התוכנית, 170 אלף עובדים, אבל הבעיה היא שאין מספיק מרכזים להכשרה מקצועית ואין גם די מורים שיוכלו לעסוק בהכשרה.

למצרים, שטרודה מאוד במלחמה בטרור, יהיו אולי עוד כמה עשרות אלפי עובדים מוכשרים, אבל היא זקוקה גם למשקיעים שיפתחו עבורם מפעלים שיוכלו לעבוד בהם — ואלה, כמו התיירים, לא יגיעו כל עוד הביטחון האישי מעורער. השאלה היא כמה זמן מצרים תוכל לסעוד על שולחנה של סעודיה.