כיצד נהרגו 100 איש שלא היו צריכים למות

בעשור הצליחה מדינת ישראל להוריד בכמעט 50% את מספר ההרוגים בתאונות דרכים ■ לפני שלוש שנים קוצצו התקציבים ומספר ההרוגים השנתי זינק - והממשלה לא מתרגשת

שמואל אבואב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שמואל אבואב

מתחת לאפינו מתרחש מחדל ממשלתי ענק, שעוד תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור איך ולמה אירע ובכמה דמים עלה.

בעשר שנים הצליחה מדינת ישראל להוריד בכמעט 50% את מספר ההרוגים בתאונות דרכים. הדרך אל העמידה ביעד ההשתלבות בין חמש המדינות המובילות בעולם מבחינת בטיחות בדרכים - שעליו הצהיר שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ - נראתה מובטחת.

התהפכות אוטובוס צומת זרזירצילום: גיל אליהו

אלא שאז, לפני שלוש שנים, קוצץ התקציב שמופנה לבטיחות והתוצאה באובדן חיי האדם נראתה מיד: לא רק שמגמת ההשתפרות העקבית נבלמה, היא התחילה לנטות בחדות לכיוון ההפוך. בשלוש שנים בלבד, 2013–2015, זינק מספר ההרוגים השנתי מ–290 ל–355 - עלייה של יותר מ–20%. המשמעות: רק בשלוש השנים האחרונות מצאו את מותם בתאונות יותר מ–100 ישראלים שכלל לא היו אמורים להיהרג.

הכנסת לא עברה על כך לסדר היום ולשימוע שזימנה ועדת הכלכלה של הכנסת זומנו נציגי הממשלה וזרועות הביצוע שלה - ממשטרת התנועה, מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ועוד.

השאלה שנשאלו היתה פשוטה: איך הצליחו במו ידיהם לחרב את כל הישגי הממשלה מהעשור של ראשית שנות האלפיים, ומה קרה לנו בשלוש השנים האחרונות. אחסוך לכם את גמגומיהם ואענה לכם בעצמי: האכיפה הוחלשה עד לכדי חוסר יעילות. מגוף מרתיע ואפקטיבי, נהפכה משטרת התנועה לגוף נרפה וחלש, לא מרתיע ולא אוכף. מספר הניידות קוצץ בשנים אלה ב–63%, מצבת השוטרים ירדה ב–38%, התקציב ירד ב–70% ובמקום 300 מצלמות נגד תאונות נותרו בקושי 100 מצלמות.

אלא ש–100 מצלמות מפיקות בשנה חצי מיליון דו"חות, אבל מתקיימים רק 90 אלף שימועים, מאחר שגם בתי המשפט לתעבורה הם מערכת נכה ומוחלשת. מה עושים? מכיילים את המצלמות לצלם רק כלי רכב במהירות של 150 או 200 קמ"ש. ישראבלוף שערורייתי שבחסותו הנפשעת מובאים למנוחות אנשים צעירים על לא עוול בכפם.

תקציב הטיפול בצמתים האדומים וקטעי הכביש המסוכנים קוצץ בחצי. כך קורה שתשתיות הבטיחות ב–216 קטעי כביש ו–63 צמתים שבהם נהרגים מדי שנה 92 בני אדם בממוצע, נותרות מוזנחות ולא מטופלות, והמוקדים ממשיכים לגבות דם באין מפריע. בנוסף, החינוך לתעבורה בקרב תלמידי י'־י"א עומד להיפסק לגמרי, בהיעדר תקציב.

זו, על קצה המזלג ובחלקיות רבה, התשובה לשאלה איך הגענו עד הלום. ואם יש דבר אחד המסוכן לנו יותר מהקטל הנורא והמיותר בדרכים, הרי שזו ההתרגלות שלנו אליו. אסור לנו להתרגל. חובה עלינו לבוא בתביעות לממשלה, שתעמוד בהתחייבויותיה ותעניק לאזרחים ביטחון בדרכים. לא תעמוד על דם רעך, שמצא את מותו המיותר בכביש. מחר זה עלול להיות אתה.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש