פיקוח על מחירי השכירות יפגע בשוכרים

חברת הכנסת סתיו שפיר מובילה חוק פיקוח על מחירי שכירות ל"הגנה" על שוכרים, באיצטלה של תיקון העוולות שמעוללים משכירי דירות לדייריהם. בעימות שבו השתתפה שפיר בכנס TheMarker הסביר לה פרופ' עומר מואב כי מעורבות ממשלתית עודפת בשוק הדיור דרך חוקי "הגנת הדייר" והגבלת ההתקשרות החופשית בין משכיר לשוכר הובילה לנזקים בכל מקום שבו ננקטה.

הנתונים מלמדים, הסביר פרופ' מואב, כי "ככל שיש יותר פיקוח על שכר דירה, כך יש פחות זמינות של דירות ויותר גגות דולפים". התגובה המפתיעה של ח"כ שפיר היתה: "נתוני OECD אומרים שככל שיש יותר פיקוח, יש יותר דירות להשכרה". הייתכן? דו"ח ה–OECD בעניין שוק הדיור שפורסם ב–2011 מפריך את טענות שפיר כבר בתקציר המנהלים: "הקלה במגבלות של פיקוח השכירות ורגולציות על יחסי משכירים־שוכרים שקיימים במדינות נורדיות ובכל אירופה יכולה להגדיל באופן משמעותי את הניידות של הדיירים ולשפר את ההיצע - תוך מניעת 'הינעלות' של דיירים" (פרק 4 עמ' 5).

הניסיון האישי של שפיר מתרכז בקושי של צעירים לשכור דירות במרכז תל אביב. הסיבה לקושי הזה ברורה - במקום שבו ההיצע נמוך והביקוש גבוה, מנגנון המחירים מאותת על ההקצאה הנכונה ביותר של הדירות באמצעות עלייה בדמי השכירות. התרחקות של 20–25 ק"מ ממרכז תל אביב תגלה כי מחירי השכירות צונחים.

הדרך היחידה להוריד את מחירי הדיור באזורי ביקוש היא לא על ידי פגיעה בזכויות הקניין של בעלי הדירות והפחתת הכדאיות להשכיר את הנכס שברשותם, אלא על ידי מתן האפשרות להגיב לצורכי השוק ולהקל על הפיכת חללי בתי מלאכה לדירות מגורים, חלוקת דירות גדולות כשעולה הביקוש לדירות קטנות, ובנייה לגובה. כמו כן, יש לבחון הקלות בדרישות למקומות חניה ושאר מגבלות רגולטוריות וביורוקרטיות, שבולמות את הגדלת ההיצע (למשל, רישום נכס בישראל נמשך 144 יום לעומת 33 יום בממוצע במדינות OECD, ולקבלת אישור בנייה מחכים 235 יום לעומת 166 יום ב–OECD). גם רשת תחבורתית יעילה תגביר את האטרקטיביות של מגורים מחוץ לתל אביב - מה שיוריד את לחץ הביקוש ממרכז העיר.

במהלך דבריה של שפיר קם קשיש מהקהל וזעק מרה: "צוציקית, הדירה שלי היא החיסכון שלי - זאת הפנסיה שלי, למה את פוגעת בה". בני גילו של אותו קשיש זוכרים את העוול שביצעה ממשלת ישראל בשנות ה–50 של כאשר הפקיעה את רכושם של בעלי נכסים והעבירה את זכויותיהם לדיירים המזדמנים שהתגוררו בהם דרך "חוק הגנת הדייר". בית המשפט העליון הכיר זה מכבר בפגיעה הקשה בזכויות הקניין של חוק הגנת הדייר (רע"א 7575/09), ופסק כי יש לצמצם ככל האפשר את הפרשנות המאפשרת את יישום החוק.

המחוקקים בישראל מתיימרים לקדם מדיניות שתועיל לאזרחי ישראל, אבל כאשר הם מתעלמים מהמציאות ומהניסיון המצטבר בישראל ובעולם ומנסים להילחם בחוקי הכלכלה התוצאה תהיה יותר סבל, עוני ומחסור. טוב יעשו מחוקקינו הצעירים אם ילמדו מעט היסטוריה ויקשיבו לעצות מומחים לפני שהם יוצאים במהפכות של תיקון עולם המבוססות על בורות, עיוות נתונים ופופוליזם.

הכותב הוא ממייסדי 
התנועה הליברלית החדשה 
ומנהל מרכז איין ראנד בישראל