המחיר הכבד של ההתעלמות מערביי ישראל

בישראל חיים כ-1.5 מיליון ערבים ■ מעמדם של ערביי ישראל שונה לחלוטין ממצבם של ערביי השטחים או עזה. הם גרים בתוכנו, הם דוברי עברית ומכירים את הארץ היטב ■ צריך להקפיץ את ערביי ישראל קדימה, לחבר אותם לציר המרכזי של החברה הישראלית ולחייה ■ צריך להציע להם את יתרונותיה של חברה שוויונית

נחמן שי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נחמן שי

מחר או מחרתיים האפר ישקע, הלבה תצטנן, ואנחנו נשכח הכל. למה לזכור, אם אפשר לשכוח? שכחנו את מנהרת הכותל, שכחנו את אירועי אוקטובר 2000, אז למה שלא נשכח את קיץ 2014?

אנחנו אולי שוכחים, אבל הם, ערביי ישראל, אינם שוכחים. אנחנו מופתעים, אבל הם כבר לא. כי מה אנחנו בעצם רוצים?

בין לבין, בין המהומות של אוקטובר 2000, שגבו חיי 13 ערבים, לבין היום, רק הכבדנו עליהם את משקלנו. הפערים התרחבו, החינוך שקע אפילו מהממוצע, האבטלה גברה, העוני העמיק, האלימות התגברה, הבנייה הבלתי חוקית התפשטה (כי מי מאשר תוכניות מתאר לערבים?), התחבורה הציבורית מקרטעת, הרפואה בסיסית, אבל זה לא הכל, ודאי לא העיקר.

מה היינו אומרים אם מחר היו מציעים לטרנספר אותנו, בנדיבות, עם האדמה, למדינת פלסטינית שטרם קמה? ואחר כך, לאחר שסירבנו, לועגים לנו? ״הנה אתם רואים, טוב לכם אצלנו״... או כיצד היינו מרגישים אם היו מעלים את אחוז החסימה, לכאורה ״למען המשילות״, כי מכבסת המלים עובדת, ולמעשה מנסים בכל דרך לפגוע בייצוג הערבי בכנסת? ועוד הצעות חקיקה, כמו הפטור ממע"מ לדירה, שמטרתן להדיר את ערביי ישראל מהטבות ומהקלות שמוצעות לקבוצות אחרות? ואפילו הדיון החוזר על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בעיתוי הגרוע ביותר. על כל צעד ושעל הציבור הערבי חש עצמו מקופח.

מהומות ביפו

לאחר מהומות 2000 מונתה, כמובן, ועדה לבדוק את מצב המגזר (מלה מכוערת כשלעצמה) הערבי. זאת היתה דרך אלגנטית להשתיק מחאה, ועכשיו צאו וראו מה קרה מאז. האם המסקנות שימשו לאיזו תוכנית מקיפה? ואולי לא די בתוכנית, עוד איזו תוכנית, אלא גם יישום וביצוע ומימוש שלה?

בישראל חיים כ-1.5 מיליון ערבים. איזה תפקיד הם ממלאים בשירות הממשלתי? הציבורי? מתי התקשורת עוסקת בהם בכלל? איפה הם בחיי התרבות? המוסיקה? הספרות?

ראש המוסד, תמיר פרדו, אמר באחרונה כי הסוגיה הפלסטינית היא הסכנה הגדולה ביותר לישראל. אני מצטרף לחשש הזה, אך מעמדם של ערביי ישראל שונה לחלוטין ממצבם של ערביי השטחים או עזה. הם גרים בתוכנו, הם דוברי עברית ומכירים את הארץ היטב ומסוגלים, אם ירצו, אם יתפרץ הר הגעש, לגרום לישראל את הכאב והסבל הגדולים ביותר.

לא שימוש בכוח ובעוד כוח, לא הצהרות בנוסח ״לעקור את הטרוריסטים מתוכנו״, לא פיתויים כמו תקציבים לכפרים במצוקה, לא עוד פלסטרים שנועדו להסתיר את השסע האדיר המפלח את החברה הישראלית, אלה ועוד לא יעזרו.

צריך לצאת למסע אדיר שיקפיץ את ערביי ישראל קדימה, שיחבר אותם לציר המרכזי של החברה הישראלית ולחייה. צריך להציע להם את יתרונותיהם של החיים המשותפים, של חברה שוויונית. למיטב ידיעתי, הממשלה אפילו לא חושבת דקה בכיוון הזה. היא בונה על הזמן, שישכיח.

ייתכן ש"הכל יסתדר״ בקרוב. כשם שהגל הזה פרץ בבת אחת, הוא עשוי לחלוף. מי שיחפש רק סימנים על פני השטח, לא יחוש כלום והאשליה תתחדש. אבל מי שעוקב אחר הלכי הרוח במגזר הערבי, מבין היטב כי ההפוגה מתקצרת והסיבוב הבא כבר מתקרב, הוא טמון ב״יהיה בסדר״ הישראלי המסורתי. יאללה, יהיה בסדר. נמשיך לנסוע לכפרים, לאסוף פועלים, לתקן מכוניות, לקנות בזול, לאכול טוב ובעיקר להתעלם מהרעשים המתעצמים והולכים.

בואו נהיה לשם שינוי אינדיאנים, נניח את הראש על האדמה ונשמע את פעמי האסון המתקרב, שהרי אם לא נטפל בו עכשיו, בוא יבוא.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם 
מפלגת העבודה ולשעבר דובר צה"ל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עדי שרעבני

"בוודאי שהייתה בועה": עדי שהרבני חזר להיי-טק אחרי הפסקה של שנתיים - זה מה שהוא גילה

רעות וקנין. "יש מוצרים שגם אם אני מוכנה לשלם ורוצה להביא אותם, אין מצב"

מדוע הפיצות בפסח לא יכולות להיות עגולות? האישה שיודעת למה כל כך יקר פה