התקציב הדיפרנציאלי בחינוך הוא טיפה בים

התשובה לא נמצאת בכסף שמושקע במערכת החינוך אלא באופן שבו הוא מושקע

נמרוד דותן
נמרוד דותן

אנחנו מסתובבים בחדר חשוך כבר שנים. אף אחד לא זוכר מתי בדיוק נשרפה הנורה ולמה. מערכת החינוך הציבורית טרם הצליחה להשיא את תשואת הרווח החינוכית הנדרשת ממנה בכלל, ובקרב תלמידים החיים בקצות המנעד החברתי-גאוגרפי של ישראל בפרט.

באור הפנס הקלוש, נראית ההוצאה הלאומית לחינוך כעומדת על כ-8% מהתמ"ג בישראל (אחוז השקעה גבוה יחסית למדינות ה-OECD). אבל למעשה, ביחס לכל ילד ההשקעה הישראלית נמוכה בלמעלה מ-50%.

אולי אנחנו לא מחפשים את התשובה במקום הנכון? אולי התשובה לא נמצאת בכסף שמושקע אלא באופן שבו הוא מושקע. הנה לפנינו תמונת המצב: כשם שאצבעות ידינו אינן שוות כך גם התלמידים. למרות זאת, שיטת התקצוב בחינוך הנהוגה מאז 2008 (דו"ח שטראוס), איננה עונה על השונוּת הטבעית ביניהם. למה?

פתיחת שנת הלימודים בבית ספר בישראל. "השינוי שאנחנו זקוקים לו באופן שבו אנחנו תופסים חינוך, הוא רדיקלי לפחות כמו השינוי שחוללה אמזון בתחום הקמעונות", אומר בריניולפסוןצילום: גיל כהן-מגן

מכיוון שהיא מקצה שעות הוראה על פי גודל "כף היד" (הכיתה) ואינה מתחשבת בכך ש"הזרת" איננה דומה כלל ל"אצבע" (התלמידים). ההעדפה המתקנת שכן מתקיימת, (כ-5%-6% מכלל שעות ההוראה) משולה לטיפה בים.

שלב ראשון בשיפור תמונת המצב נעוץ בשינוי שיטת התקצוב ל"סל אישי לתלמיד". במקום לתקצב כיתה שלמה, המדינה תתקצב כל תלמיד בכיתה בנפרד, ותאבזר אותו במכלול שירותים על פי צרכיו החינוכיים. השירותים ב"סל האישי" יכללו שלושה רכיבים הנדרשים לאיכות הלמידה: תכנים - כגון חינוך חברתי, כלים - כגון שעות ייעוץ ותשתיות - כגון בינוי, מעבדות, תקשוב ועוד.

בשלב השני, לצד קביעת מרכיבי הסל, חייבת המדינה להבטיח מנגנון איזונים עם השלטון המקומי. מנגנון זה יפצה על פערים בין התלמידים, הנובעים ממצב סוציו-אקונומי, סביבתי וממשאבים תוספתיים העומדים להם מטעם הרשות המקומית. חוסר יכולתה של מערכת החינוך לגשר על פערים אלה ב"סל האישי", עתיד להתבטא בהמשך צמיחת הפערים החברתיים-כלכליים בחברה הישראלית.

בינינו, לא המצאתי את הגלגל: העדפה מתקנת בשיעורים שבין 10% ל-25% קיימת ברוב המדינות המפותחות; יושמה באופן חלקי (ונגנזה) בהמשך ל"ועדת שושני" (2002); הועלתה בדו"ח "ועדת דוברת" (2005) ונדונה בקיץ האחרון בדו"ח השלטון המקומי.

אין להקל ראש במהלך: האם מנופי השינוי בדמות הרפורמות יישאו משקל תקציבי נוסף מבלי להישבר? האם לאור התזזיתיות הפוליטית תוכל הרשות המקומית לסמוך על התחייבות כספית ארוכת טווח של המדינה? האם בבוא השעה יתנגדו אלו שידם משגת לתרום את אחוז השתתפותם לחלוקה הדיפרנציאלית על פי "סל אישי"?

לפני הכל צריך להחליט שהנורה נשרפה, ולהודות שהמדיניות שהתקיימה עד כה לא נותנת את המענה המתאים. מישהו צריך לבחור נורה (מדיניות) חדשה, לעלות על הכסא, להבריג אותה ולהסתכן.

ברוח הרפורמות אותן מוביל משרד החינוך והעומד בראשו, ניתן לקוות כי גם הסל האישי ייושם כפתרון נדרש, כי שכש"האור" יידלק, נראה סוף סוף את ה"דלת". לא נדחוף יותר, נראה שבעצם יש מקום לכולם ואפילו כדאי לכולנו לעזור אחד לשני למען המטרה המשותפת - תמיכה ומיצוי הפוטנציאל הגלום בילדי הפריפריה החברתית-גיאוגרפית: האזרחים של המחר שאינם זוכים לסל אישי דיפרנציאלי. ומי יודע, אולי אחד מהם יבריג יום אחד את הנורה הבאה.

הכותב הוא מנהל חינוכי בעמותת חינוך לפסגות

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

האחים אמיר (מימין) ואיציק דיין

תעלומת עורך הדין – והעד המרכזי שמת לפני שהספיק להעיד בפרשת האחים דיין

תל אביב

"אנשים רואים בורסות אדומות ומחירי דירות משוגעים – והם עוצרים"

מכוניות במגרש חניה

"זה מה יש. תגיד רוצה או לא רוצה - ותבחר צבע": כך נקבע מחיר הרכב שלכם

 יובל רפיח

2,300 שקל, כולל חשבונות: השכונה שהצעירים עוד לא גילו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

פרופ' ינאי עופרן , במעבדת ביולוג'יק דיזיין ברחובות

"הן ביקשו: 'תגרום לתרופה לעבוד על קופים, גם אם תקלקל מעט לבני אדם"

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה