שר החינוך נהפך לשר החיוך

שר החינוך הנוכחי אינו מסתכן אפילו בביעור הבערות שמייצרים בתי הספר שבאחריותו

יועד אליעז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יועד אליעז

ייחודה של התוכנית החדשה שהציג שר החינוך, שי פירון - "ישראל עולה כיתה" - הוא בהיעדר הרלוונטיות שלה ובהיעדר הקשר שלה עם המציאות של החברה הישראלית. בדיקה מדוקדקת במסמך המציג את התוכנית מעלה כי היא חפה מכל הקשר מקומי־ישראלי.

בגוף המסמך מופיעה המלה "ישראל" רק שלוש פעמים. לעומת זאת, המלה "עולם" זוכה לעשרה אזכורים. סך כל הפעמים שבהם מוזכרים המושגים "יהודי", "ציוני", "דתי", "חילוני", "ערבי", "חרדי" - הוא אפס. המסמך חף גם מכל הקשר חברתי־מעמדי. אפס פעמים מוזכרים בו מושגים כמו "פערים", "שוויון", "צדק" או "חלוקת משאבים".

על רקע חולשת הקשר של המסמך עם הזמן, המקום והמצב הישראליים, בולטים בו ההקשרים הדידקטיים והמקצועיים. המלה "למידה", למשל, מופיעה במסמך 164 פעמים; "תלמיד" ו"לומד" מופיעים 126 פעמים; ו"הערכה" מופיעה 50 פעמים.

נראה כי התוכנית לא תוכננה כדי להיות מבוצעת. קשה לקרוא "תוכנית" לאוסף של רעיונות עתיקים באשר ללמידה. יותר מ–200 שנה מופיעים רעיונות "מהפכניים" באשר לשיטות הלמידה. המשותף לרעיונות חדשנים־עתיקים אלה, הוא שכולם מבקשים לייתר את המורים ואת הטקסטים מתהליך הלמידה.

שר החינוך, שי פירון. לא מתמודד עם סוגיות חינוכיות אמיתיותצילום: מוטי מילרוד

הפתרונות המהפכניים הם בנוסח "למידה התנסותית", "למידה חווייתית", "למידה פעילה" או "למידה משמעותית".

עוד משותף לכל הרעיונות האלה הוא שהם לעולם אינם מתגשמים. נראה שהמורה והטקסט עמידים בפני חדשנות פדגוגית. עמידות זו יכולה להיות מוסברת גם על רקע חוסר החשיבות של שיטות ההוראה כשלעצמן. מערכת החינוך קובעת באילו אידיאולוגיות יאמינו התלמידים ומה יהיו הזהויות שלהם.

כיצד ילמדו התלמידים להאמין, חשוב הרבה פחות מהשאלה במה יאמינו; כיצד תעוצב זהותם, חשוב פחות ממה תהיה הזהות. מכל עסקי החינוך, שיטות ההוראה הן הזניחות ביותר.

ייתכן מאוד שהבחירה של שר החינוך להפריח באוויר קונפטי צבעוני של מושגים דידקטיים אינה מעידה על תמימות. הסוגיות האמיתיות של מערכת החינוך הן פוליטיות, חברתיות וכלכליות. מי צריך להתעסק עם שאלות של זהות לאומית ודתית, ומי רוצה להתעכב על בעיות של פערים חברתיים וכלכליים?

שר חינוך חפץ חיים לא ישלח את ידו החשופה וייגע בגחלים הלוחשות של הפערים בין עשירים לעניים. שר החינוך הנוכחי אינו מסתכן אפילו בביעור הבערות שמייצרים בתי הספר שבאחריותו. רוב בוגרי מערכת החינוך הישראלית אינם מסוגלים לכתוב באופן רהוט פסקה אחת בשפת האם שלהם. שר חינוך החפץ חיים פוליטיים יעדיף להציג אוסף של קלישאות פדגוגיות על למידה משמעותית מאשר לנסות ולהקטין את הבורות של התלמידים הישראלים.

קריאה במסמך מלמדת על אי הרצון של שר החינוך להתמודד עם סוגיות חינוכיות אמיתיות. המשמעות של הצגת המסמך היא בעצם הצגתו. המושג התמים לכאורה "דמות" מופיע במסמך 21 פעמים. התלמיד, המורה, והלמידה עצמה, זוכים להופיע בטקסט כדמויות: "דמות הלומד", "דמות המורה" ו"דמות הלמידה".

מדוע בחרו מחברי התוכנית להציגם כדמויות? ייתכן שהדבר מעיד על האופי התיאטרלי של התוכנית כולה. מן מחזה של דימויים. העובדה שהמסמך כולל בתוכו חוסר לכידות לשונית - "רלוונטי" וגם "רלבנטי", "דיגיטאלי" וגם "דיגיטלי" - מעידה על כך שישראל אינה עולה כיתה - ושבמקום שר חינוך קיבלנו שר חיוך.

הכותב הוא מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יוגה

"זה התחיל מכל מיני תל אביבים שחיפשו מפלט מהעיר, עכשיו יש כאן צונאמי״

רעות עייני ילדים מחוננים

"בקיץ היה לי כאן טירוף": כמה עולה לייצר ילד מחונן?