לא נרוויח כלום מביטול הבגרויות

למן כניסתו של השר שי פירון למשרד החינוך, אנחנו עדים לשינוי השיח סיב מדיניות החינוך בישראל בכלל ובכל הנוגע לבחינות הבגרות בפרט. יש תחושה שדברים זזים, שמישהו מנסה באמת לגרום לכך שהדור הבא ייצא נשכר משנותיו במערכת החינוך.

בחינת הבגרות היתה בעבורי, כמו בעבור רבים אחרים, מחסום עצום. התחושה ששנות ישיבה בבית הספר מסתכמות בשעות בודדות שבהן אתה יושב מול דף לבן ונדרש להראות שאתה "יודע את החומר" היא תחושה לא נעימה. היא גרמה לתלמידים רבים לוותר מראש, ויותר מכך - היא גרמה למורים לוותר עליהם.

הייתי תלמיד כזה. אחד מאלה שיושבים בסוף הכיתה, אם טרחו בכלל להגיע לבית הספר. אהבתי מאוד ללמוד, אבל לא אהבתי לעשות זאת בבית הספר. הייתי מאלה שהמורים אהבו לומר עליהם שהם "לא ממצים את הפוטנציאל". כשהגעתי לבית הספר, הרגשתי כאילו אני נאלץ לסחוב סלע גדול של בזבוז זמן ושל ציות למערכת אטומה וצינית.

לכאורה, די בביטול בחינות הבגרות החיצוניות כדי לבשר על תחילתו של עידן חדש, שבו הלמידה אינה לשם מבחן אלא לשם השלמות הרוחנית והקוגניטיבית של התלמיד; עידן שבו מטרות החינוך אינן ציונים אלא האדם והאזרח שיוצא אל העולם.

אבל זה לא הכל. הבגרות אינה הבעיה, היא הסימפטום. תלמיד עם ניצוץ בעיניים, שמגיע לבית הספר כדי להרחיב את ידיעותיו וללמוד על עצמו ועל העולם שסביבו, יידע להתמודד גם עם בחינת בגרות של שלוש שעות. תלמיד שרוכש מיומנויות של המאה ה–21 לא ירגיש מאוים מהבחינה - אדרבא, היא תהיה חותמת רשמית להישגיו, היא תהיה מטרת ביניים בדרך ליעדיו. תלמיד שיידע, בהנחיית מוריו, לבנות מערכת אישית מוכוונת הצלחה, יגיע רחוק לא רק בבגרות אלא גם בחיים.

אפשר לחנך להישגים מבלי לוותר על הקניית ערכים, ואפשר לחנך לערכים בצורה שתעודד הישגים ותדע להוציא מכל ילד את המיטב. ויתור על בחינות הבגרות לא יקדם אותנו ולו צעד אחד אל העתיד, בדיוק כמו שבעבר הלא רחוק קידוש ההישגים במבחנים הבינלאומיים רק הנציח את רדיפת הציון על חשבון ההישג. כי ברגע שהחלטנו לוותר על הבחינה רק בשל היותה בחינה, התעלמנו למעשה מהבעיה, מהפיל - סליחה, 200 אלף הפילים - שבאמצע החדר. המורים שלנו.

האנשים שמשפיעים יותר מכל על עתיד האומה נדחקים לקרן זווית בדיון הזה ועולים לתקשורת רק כאשר תלמיד תוקף אותם או כאשר הם עולים על בריקדות במאבקי שכר. וזה האתגר של מערכת החינוך הישראלית. מורים מרוצים בעלי אופקים רחבים ואהבה למקצוע הם סוכני העתיד של המדינה.

ביטול הבגרויות בתואנה שכך ייקל על המערכת לחנך לערכים וליתן עצמאות בידי המחנכים, כמוה כאמירה שהמורים שלנו לא ממצים את הפוטנציאל שלהם. כמוה כאמירה שמכיוון שהציונים לא טובים, החלטנו לוותר על המבחן. זהו פתרון של הנצחת הבינוניות, של ויתור על ערכים כמו אחריות והתמדה. המורים שלנו טובים, והם יכולים להיענות לאתגר.

אם רוצים שינוי, וכולם מסכימים ששינוי כזה אכן הכרחי, צריך להתחיל מהמורים. מגיוס המורים, מההכשרה, מהפיתוח המקצועי ובעיקר - מהאמון. אם נאמין במורים שלנו, שאכן מסוגלים להביא את התלמידים להישגים וגם להקנות להם ערכים, נרוויח את שניהם.

הבשורה הטובה היא שהמערכת הזאת מורכבת מאנשים טובים, ומונהגת לראשונה זה זמן רב בידי אנשים שבילו שעות על גבי שעות בבתי הספר כמחנכים וכמנהלים. על האנשים האלה אפשר לסמוך שיידעו לדרוש הישגים, מבלי לוותר על האמון שניתן בבחירת הדרך החינוכית.

הכותב הוא מנהל תחום הבגרויות בקבוצת קידום