האתגר של הממונה על התקציבים

לפי ההיסטוריה הקצרה של יאיר לפיד, הוא לא ימהר לבטל את הכלל הפיסקלי שמאפשר לו להגדיל הוצאות ברוחב יד - לכן, אמיר לוי, הממונה על התקציבים, יצטרך להתאמץ מאוד

נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

הכל היה צפוי מראש. כבר ב–2010, כאשר הכלל הפיסקלי החדש הוצג לציבור, היה ברור שמדובר בטעות גדולה ובפופוליזם נמוך שיובילו את המשק למשבר פיסקלי ולגירעון מסוכן. אבל האווירה היתה של אכול ושתה והגדל הוצאות ממשלה - והאזהרות ‏(שנכתבו בטור זה‏) נפלו על אוזניים ערלות.

שלושה אחראים לטעות. אודי ניסן, לשעבר הממונה על התקציבים שהתראיין אז לעיתונות ואמר שנגמרה תקופת הקיצוצים והחלה תקופת ההרחבות - משפט אומלל שעליו זכה לכתבות מפרגנות בעיתונים. אחראי נוסף למחדל הוא מנואל טרכטנברג, שכיהן אז כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. האחראית השלישית ‏(בשיתוף עם הנגיד לשעבר סטנלי פישר‏) היא קרנית פלוג, ששימשה אז מנהלת מחלקת המחקר של בנק ישראל. שלושתם הגו את רעיון הנפל: להגדיל עוד ועוד את הוצאות הממשלה - במקום להתייעל ולחסוך.

והנה עכשיו, לפתע פתאום, אותו בנק ישראל שבראשו עומדת עכשיו פלוג, מוציא הודעת אזהרה מפני אותו כלל פיסקלי, שיגרום בקרוב להרחבה תקציבית מופרזת ומסוכנת. בבנק המרכזי אומרים עכשיו שעקב עדכון נתוני המקרו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשך השימוש בכלל הפיסקלי יוביל לכך שבמקום להגיע ליחס חוב־תוצר של 60% ב–2020, שזה התכנון מ–2010, נגיע ליחס חוב של 71%, שזה גבוה ומסוכן.

אמיר לוי

בבנק ישראל שוכחים לציין שהבנק היה אחד משלושת האבות של אותו כלל רע. במקום להתנצל, מסתמכים שם על זיכרונו הקצר של הציבור, ואותם עיתונאים שהיללו פעם את הכלל הפיסקלי, מציינים עכשיו לטובה את אזהרות הבנק - כי אין גבול לשרלטנות.

ראוי גם לציין כי מי שקיבל ואימץ את הכלל החדש בשמחה גדולה היה יובל שטייניץ, שר האוצר לשעבר, ולכן הוא האחראי העליון, כולל לגירעונות הענק ב–2012–2013–2014. ואי אפשר שלא להזכיר את אחריותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאמנם לא היה מאושר מהכלל החדש, אבל לא בלם את היוזמה הרעה.

תפישה מוטעית

הכלל החדש, שנכנס לתוקף בשנת התקציב 2011, אומר שהתקציב יגדל מדי שנה, לפי שיעור הצמיחה הממוצע בעשור החולף, כפול יחס חוב־תוצר הרצוי ‏(60%‏), חלקי יחס חוב־תוצר הקיים. הכלל הזה גרם לכך שב–2011 ו–2012 הגידול השנתי בתקציב עלה ל–2.7%, והתוצאה לגבי 2013 ו–2014 היא גידול שנתי של 3.35% בתקציב. ברגע האחרון, עקב בעיה בתחום המסים, קוצץ תקציב 2014 במיליארד שקל ‏(חצי מיליארד בחינוך וחצי מיליארד בתחבורה‏) - כך שהגידול בתקציב 2014 מגיע ל–3.04% "בלבד".

באחרונה עידכנה הלשכה את נתוני התוצר והצמיחה לאחור, כך שנתוני הצמיחה גבוהים יותר וכך גם התוצר - הוא הסתכם ב–2012 ב–993 מיליארד שקל ולא ב–930 מיליארד, מה שהוריד את היחס חוב־תוצר מ–73.5% ל–68.4%. גם משקלה של ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר ירד מ–43% ל–41%.

כתוצאה משינויים אלה, הגידול הצפוי בתקציב 2015 הוא כ–4% - שזה אבסורד ממש. הרי זה גבוה מקצב הצמיחה הצפוי באותה שנה.

ד"ר קרנית פלוג, ממלאת מקום הנגיד

צריך להבין ששלושת הכלכלנים שדחפו לכלל החדש הניחו כי תמיד ניתן יהיה להגדיל את ההכנסות ממסים, וכך למנוע גידול בגירעון. הם לא הביאו בחשבון שממשלות לא אוהבות להטיל מסים, בעיקר לא ערב בחירות, שאז זה ממש לא פופולרי. שנית, שיעורי מס גבוהים יותר לא מביאים בהכרח ליותר הכנסות. בהרבה מקרים קורה ההפך: יותר העלמות והתחמקויות. כאשר נתניהו הוריד מסים ב–2003 הוא קיבל בשנים שלאחר מכן צמיחה גבוהה והכנסות גבוהות יותר ממסים.

לכן הכלל הפיסקלי, בצירוף החריגות, הביאו לגירעונות גדולים ב–2012, 2013 ו–2014 - מה שאילץ את נתניהו להכריז על הקדמת הבחירות ולהפעיל תוכנית קיצוצים והעלאות מסים כואבות ב–2013 ו–2014.

עכשיו יש לנו שר אוצר חדש שלא מחויב לעבר, אבל הבעיה היא שלפי ההיסטוריה הקצרה של יאיר לפיד, הוא לא ימהר לבטל את הכלל הפיסקלי שמאפשר לו להגדיל הוצאות ברוחב יד. לכן, אמיר לוי, הממונה על התקציבים, יצטרך להתאמץ מאוד כדי לשכנע אותו להכניס כמה שינויים בכלל הפיסקלי, כדי להביא אותו לנורמליות כבר בתקציב 2015.

ראשית, יש להוריד את המטרה של יחס חוב־תוצר מ–60% ל–45%, כי אנחנו מדינה עם רמת סיכון גבוהה, ולכן צריכים לשאוף ליחס נמוך יותר מהמקובל באירופה. הרי מדי פעם יש לנו הוצאות מלחמה בלתי צפויות מראש, שאין באירופה.

אחר כך יש לטפל בנתון הצמיחה. אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי חד בקצב הצמיחה של המשק. מקצב גבוה יחסית אנחנו יורדים לקצב ממוצע נמוך יחסית עקב שלוש סיבות: תהליך מואץ של הזדקנות האוכלוסייה, שינוי לרעה של הרכב כוח העבודה עקב הגדלת משקלן של האוכלוסיות החרדיות והערביות וגידול אטי מאוד של האוכלוסייה בגיל העבודה ‏(קבוצת הגיל 25–64‏).

לכן, אסור להכניס לנוסחת הכלל הפיסקלי את קצב הצמיחה הממוצע שהיה ב–10 השנים האחרונות. כלכלנים רציניים לא נוטלים באופן עיוור את העבר ומסיקים ממנו שכך יהיה גם בעתיד. צריך להכניס לנוסחה את קצב הצמיחה הצפוי בעשור הקרוב, והוא לא יהיה גבוה מ–3% לשנה.

אודי ניסן

עכשיו נכניס לנוסחה את שני השינויים הללו, פלוס היחס החדש של חוב־תוצר, שהיה 68.4% ב–2012, ונקבל שב–2014 הגידול בתקציב יהיה 2% בלבד ולא 4%, שזו תוצאה הרבה יותר הגיונית ‏(3% כפול 0.45 חלקי 0.684‏). כמו כן, צריך לקבוע שקצב הגידול המקסימלי לא יעלה אף פעם על 2% לשנה, כדי שלא ניקלע פעם נוספת למשבר פיסקלי.

יש יתרון מסוים בקביעת נוסחה לעדכון התקציב. זה עושה רושם על שרים וחברי כנסת ומונע ויכוח תמידי על גודל התוספת הרצויה בתקציב. אבל האמת היא שכל כלל נבנה כדי להשיג מטרה מסוימת, והמטרה של אמיר לוי צריכה להיות 2% ולא יותר. לשם כך הוא צריך להתחיל עם הצגת שאיפה קיצונית יותר, ובסוף להתפשר על 2%. רק כך הוא ימנע הידרדרות עתידית של התקציב לגירעונות כבדים, ויאפשר את המשך התהליך החשוב של הורדת היחס חוב־תוצר.

להקטין גם את הגירעון

לוי צריך לקבוע מטרה שאפתנית נוספת גם בגירעון. עקב שיפור בגביית המסים ורמת הוצאות נמוכה יחסית, הגירעון ב–2013 יהיה נמוך מ–4% והגירעון ב–2014 יגיע לכ–3%. לא מדובר כאן בהישג מיוחד, כי אין לשכוח שהתכנון הראשוני היה גירעון של 1.5% ב–2013 ושל 1% ב–2014 - ואנחנו רחוקים משם מאוד.

לגבי 2015, יש התחייבויות עבר, טייס אוטומטי, וגם הסכם שכר חדש. כל זה כבר שווה כ–10 מיליארד שקל, מה שידרוש קיצוץ בתקציב של 5.5 מיליארד שקל, כדי להשיג גירעון של 2.5% ב–2015. אבל גירעון של 2.5% הוא גבוה מדי. לוי צריך לשאוף לרמת גירעון נמוכה יותר, ולהגיע תוך שנתיים־שלוש לרמה של 1% - ושם להישאר לטווח ארוך.

אני זוכר עדיין את לפיד אומר בתחילת כהונתו כי אין סיכוי לגירעון נמוך מ–5% ב–2013 ולפחות מ–4% ב–2014. מתברר שאפשר גם אפשר. אז אולי כדאי שיחליף את יועצי אחיתופל שאמרו לו זאת, ויאזין לאנשים שיש להם האומץ לשאוף למהר יותר, גבוה יותר וחזק יותר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

גילה פימה. "בשיא הקושי שלי ראיתי שאני יכולה להעלות חיוך למישהו אחר שקשה לו"

"לעבודה שלי יש סטיגמות, היא לא נחשקת. אבל לא אכפת לי מה חושבים"

אילו מניות עשויות לשרוד טלטלות קשות?

"שגר ושכח": האם יש מניה ששווה להשקיע בה ל-20 שנה?

ארוחה של מקדונלד'ס. המגמה הכללית של השמנה לא יכולה להיות מיוחסת רק להתנהגות של הפרט, אלא גם לסביבה שבה כולנו חיים

בשקט בשקט, העלימה מקדונלד'ס אופציה מהתפריט – והיא יודעת בדיוק למה

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

האי סנטוריני ביוון.
גלויות הכתובות כאגדות
עם מודרניות

"פעם, בקיץ עוד אפשר היה למצוא טיסה ליוון ב–150 דולר. היום, זה כבר 450"

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"