מתייגים לרעה את לקויי הלמידה

המערכת מגלגלת עיניים לשמים, תמהה על השימוש הגובר בריטלין והאפשרות כי משהו במערכת עצמה אינו מתאים עצמו לילדים עדיין לא הוטמעה

איריס קלקא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איריס קלקא

לאחר חופשה ארוכה שבים ילדינו לחבוש את ספסל הלימודים. עשרות אלפי ילדים שרק לפני שנה שיחקו בגן הופכים עתה להיות תלמידים. רבים מהם אינם יודעים מה מצפה להם בשנים הקרובות. אם יתגלו קשיים אצל הילדים הם יתבקשו לעבור אבחונים בשמה של לקות למידה או לקות קשב - או שתי הלקויות יחדיו. ואז יכנסו את ההורים בחדר ישיבות, כשצוות גדול כבר ממתין להם שם, ובסופו של תהליך יחתמו ההורים על תוכנית פרטנית שתיקבע לילד.

בהדרגה יהפוך ההורה לשבוי של המערכת, מה גם שלעתים הילד החמוד יחדל להתנהג יפה או שהילדה תתחיל להפריע. וכל העת הזו, וגם בשנים שלאחר מכן, יישאו הילדים וגם הוריהם משא כבד. ילדים רבים ירגישו חריגים, אשמים, יוציאו מהמערכת הקלות - בעוד הוריהם יוציאו את מיטב משאביהם על שיעורים פרטיים.

כשנכנס בני לבית הספר, לפני 12 שנה, שאלתי את המורה החביבה כיצד ניתן ליצור קשר עם הורים אחרים, שגם להם יש ילדים עם קשיי למידה - הרי להורים יש אינטרס משותף. אלא שבשל קדושתה של הפרטיות נבצר ממני להגיע למידע כזה. "את מבינה", אמרה המורה, "יש הורים שלא רוצים שיידעו".

כך בדיוק מגיח לעולם התיוג של ילדים עם קשיי למידה כלא מוצלחים. אלא שאז הייתי תמימה, ובעצם גם לאחר מכן, בשנים שבהן היה מונח ילדי בבית הספר היסודי כחפץ שמעלה אבק. שוב ושוב הייתי מגיעה למורה, כל אחת חיובית, ומבקשת ממנה לתת לילדי משוב חיובי. רציתי שמישהו יאמר את שמו, ולו פעם אחת ביום, וישבח אותו על התנהגותו או על כישוריו. שהרי, איזה ילד מוכן לשבת בשקט בכיתה, כך אמרתי כשנעשיתי נועזת יותר, בלי לקבל משוב חיובי?

כן, כל ילד זכאי למשוב חיובי, כך גם לפי מערכת החינוך. את הילדים "הלוקים" מפקידים בפינה צדדית, ומשליכים אליהם עצם בדמות שניים או שלושה שיעורים פרטניים. וכשהילד נעדר מהכיתה הוא ממשיך לצבור פערים, וחוזר חלילה. מאחורי הגב ירמזו להורה שהכיתה צריכה להתקדם, ומי יכול לעמוד נגד טיעון כזה.

מי במערכת החינוך יהיה מוכן להתבונן סביב ולהבחין בצרכים של החברה במאה ה–21. אצלנו עדיין מקדשים את האוריינות הכתובה, אחותה המתוחכמת של הכתיבה התמה, וכישורים דומים עליהם גדלנו. אז, נכון, מנסים לעגל פינות כשיש לילד שגיאות כתיב, אבל לא מצלמים או מקליטים שיעורים, כדי שיוכל להסתייע בכישורים אחרים שיש לו כדי לקלוט את החומר, ואין סימן לחשיבה חדשה על תהליכי למידה המתרחשים מחוץ לכיתה ועל שימוש בטכנולוגיות חדשניות.

אם התלמיד לא הספיק להעתיק את שיעורי הבית, הרי זו בעיה שלו. המערכת מגלגלת עיניים לשמים, תמהה על השימוש הגובר בריטלין, כאילו איזו מוטציה גנטית ירדה עלינו. האפשרות כי משהו במערכת עצמה אינו מתאים עצמו לילדים שכבר עשו את הצעד לקראת המאה ה–21 - ילדים שהפרקטיקות היומיומיות שלהם תואמות לרוח התקופה - עדיין לא הוטמעה. גם לא האפשרות שיש כישורים, ויהיו אלה כישורי משא ומתן או יזמות, שהם בעלי ערך בעולם התחרותי בן־זמננו.

הילד שכרגע אינו מוצא עצמו בכיתה עשוי להיות בנסיבות קצת שונות זה שיוביל את הסטארט־אפ הבא, לצד ילדים נוספים שיחדיו יאפשרו למדינת ישראל להמשיך להחזיק בתואר "אומת הסטארט־אפ".

בינתיים, הורים יקרים, נגזר עליכם למצוא בעצמכם את הדרכים לחזק ולעודד אותו, לתת לו תחושת ערך. את זה הוא לא מקבל במקום הרעוע שמעניקה לו מערכת החינוך בישראל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הכותבת היא בעלת תואר שני למדיניות ותכנון חברתי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"