משרד החינוך צריך להפסיק לערפל מידע חשוב לציבור

מה שעושה משרד החינוך - הדרך שבה הוא בוחר לשתף את הציבור - אינו חופש מידע. פרסום של המידע באופן מסורבל, לא מוסבר, בדרך שבה אי אפשר להשתמש בנתונים, אינו מקיים את עיקרון השקיפות

אלונה וינוגרד
אלונה וינוגרד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אלונה וינוגרד
אלונה וינוגרד

החלטת בית המשפט העליון לחייב את משרד החינוך לחשוף את תוצאות בחינות המיצ"ב עוררה סערה ציבורית לא קטנה. לכאורה, תומכי השקיפות וחופש המידע אמורים להיות מרוצים - הפסד בבית משפט מחוזי, שנהפך בידי בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד של הרכב שופטים מכובד, בפסק דין מנומק ואף דרמטי. אז למה בכל זאת אנחנו לא מרוצים?

מה שעושה משרד החינוך - הדרך שבה הוא בוחר לשתף את הציבור - אינו חופש מידע. פרסום של המידע באופן מסורבל, לא מוסבר, בדרך שבה אי אפשר להשתמש בנתונים, אינו מקיים את עיקרון השקיפות. אז כן, יש לנו עוד תלונות ויש לנו עוד דרישות, כי יש משמעות רבה לדרך שיתוף המידע ועצם השיתוף.

ילדי כיתה א' בבית הספר יוזמ"ה תל"י במודיעין ביום הראשון של שנה"ל תשע"ג

בית המשפט הקציב למשרד החינוך 30 יום להעביר את המידע, מרגע מתן פסק הדין. לכאורה, היו למשרד דרכים רבות ומגוונות להתמודד עם הדרישה לחשיפה של מסה כה אדירה של מידע. לדוגמה, המשרד היה יכול להתייעץ עם מומחים בתחום (ארגון מתאים וראוי בהחלט הוא הסדנה לידע ציבורי), אנשים או ארגונים שיסייעו לו לשתף את הציבור במידע רב ומורכב. עוד אפשרות? אולי לראות איך זה עובד במקומות אחרים בעולם? אבל לא. שוב המשרד יודע את הדרך הטובה ביותר ושוב הציבור יוצא מופסד.

יש להודות על האמת, משרדים אחרים לא מהווים דוגמה טובה יותר. כאשר התנועה לחופש המידע ניצחה בעתירה נגד משרד הבריאות, שחויב לחשוף את מדדי האיכות של קופות החולים באופן השוואתי, גם שם המידע הוצג באופן לא ידידותי ונגיש. בכלל, קשה למצוא אתר ממשלתי שמשתף את הציבור במידע איכותי בדרך שמתאימה לדרישות חופש המידע במאה ה-21.

בוועדת החינוך, שדנה בהשלכות החלטת בית המשפט בעניין בחינות המיצ"ב, נשמעו דברים מעודדים מאוד מפי מנכ"לית משרד החינוך. לדבריה, המשרד מתכוון למנף את הפסיקה ולראות אילו מדדים נוספים הוא יכול לשתף עם הציבור. אלה באמת דברים משמעותיים. כנראה, שהמסר, שלפיו הציבור רוצה לדעת, רוצה להיות מעורב ומרגיש שיש לו את הזכות - באמת עבר. עכשיו נותרה הדרך, וכפי שלימדו אותנו, היא לא פחות חשובה.

הדרך הנכונה היא דרך שקשובה לדרישות הציבור, שמתאימה עצמה להתפתחויות הטכנולוגיות; דרך, שבוחרת לחזק את האמון על ידי שיתוף, באמצעות התמודדות עם ביקורת ולא להפך; דרך שמוכנה להתמודד באומץ עם מידע מורכב שצריך להיות חופשי; דרך שמבינה שאין יותר כמה מביני דבר שיודעים מה טוב בשביל כולם.

הדרך שבה בחר משרד החינוך לקיים את פסק הדין אינה מקיימת את עיקרון השקיפות, וחבל. אבל יש עוד זמן לתקן ולכך אנו מחכים.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?