די לישובים החדשים בנגב - על חשבון הישובים הוותיקים

באותו החודש בו ביטל בג"ץ את נקודות הזיכוי במס לתושבי ערד, הועברה החלטה על פטור ממס על תרומות לעידוד ההתיישבות. באשר לביטול הזיכוי, פעל בג"ץ על סמך עקרון השוויון, אך נדרש לדיון במסגרת צרה של עיקרון זה - המאבק על הפירורים שמשליכה המדינה לחלשים - בין יישובים דרוזים לרשויות יהודיות חלשות בפריפריה. לו היה מחיל את העיקרון על המרחב הישראלי כולו, הייתה התמונה שונה בתכלית השינוי.

היישובים בפריפריות כולן נראים שווים במצוקתם אל מול היישובים העשירים שרובם נכללים במועצות האזוריות. לעומת זאת, הפטור ממס שהושג ל"התיישבות" משקף את היוקרה בה זוכים יישובי לינה פרבריים, כמעשה החלוצי הנכון.

בחודש זה, התקיים גם המפגן הגדול, הטקס השנתי של "ירידת" הפוליטיקאים לנגב כדי לשאת הצהרות נמרצותוגורפות שמעולם לא התאמתו לאחר שקופלו המפות והדגלים עם סיום הוועידה. הפעם, קבוצת סטודנטים מתנועת "מגמה ירוקה" אירגנה הפגנה כנגד החלטת הממשלה על הקמתו של חבל יהודי חדש שימנה עשרה יישובים קטנים, מבואות ערד, שמו. השר לפיתוח הנגב והגליל נדהם וזעם נוכח המחאה. הלא הקמת יישובונים זעירים בלב "השממה והסכנה" היא היא החלוציות האמיתית. מייד התעשת השר שלום ואמר שישקיע גם ביישובים הקיימים וזכה לתשואות רמות. אשרי המאמין!

האם התבשרנו בערד, דימונה, אופקים, נתיבות ושדרות, ירוחם ומצפה רמון שתקציבי העירייה יוגדלו? או שמא יאויש בית החולים סורוקה בבאר שבע ברופאים ואחיות נוספים על פי התקן הקיים במרכז הארץ? האם יצאה הודעה ממשרד השר שהקצב המחפיר בו משתדרג כביש 31 מצומת שוקת לערד ישתנה הודות להתערבותו האישית? האם יתערב השר כדי לחפש פתרון לביטול נקודות הזיכוי במס שיוחל על ערד תוך שנה?

הסירו דאגה מלבכם, עולם כמנהגו ינהג. רוממות הציונות בפה וזלזול עמוק כלפי ערי הפיתוח למעשה. שיר ההלל למעשה הציוני של יישובי מבואות ערד שובה את ליבם של רבים מפרנסי הנגב ויושביו ומוליך שולל במראיתו. שכן, הוא מנסה להסתיר את הבושה, הלוא הן ערי הפיתוח העומדות עשרות שנים בעלבונן ובהדרתן משיח "הבאת האוכלוסיות החזקות לנגב". לכל היותר, הן זוכות מקרן השפע של עמותת "איילים" המספקת סטודנטים "מצילי ערים" שייעלמו מהנוף עם תום הלימודים וזורעת יישובי סטודנטים, שאין בהם ממש, כפטריות אחר הגשם.

אלא שחל שינוי בערי הנגב מבלי שפטרוניו שמו ליבם לדבר. החלו לצמוח בתוכן תנועות וארגונים של תושבים, אם בעידודו של ראש הרשות ואם על אף התנגדותו, ותחת יבבות הקיפוח החלו לפעול למען עריהם. הם מפתחים גאווה מקומית; תובעים את זכותם להשתתף בנעשה בעיר; ולהיות שותפים להחלטות שיקדמו אותה; יוזמים צעדים בוני מסד; ופועלים כדי למשוך משפחות שבניגוד לאופנה הרווחת, מוכנות לחיות גם עם
אנשים "אחרים" וליהנות מאיכות חיים ושירותים שמציעה עיירת שדה, במקום להסתגר בפרוור מנותק ומסוגר ולבלות זמן יקר בפקקים. תושבי הנגב יושבי הערים השילו את השיח הישן והשחוק והן מפתחות גישות חדשות של עשייה "מלמטה" בסיוע ארגונים ותרומות שהם משיגים בלא קשר לממסד ועל אף קפיצת ידו כלפיהם.

כל בקשתם מהממסד - אל תפריעו לבנות את עתידו של הנגב הטמון בערים, חדלו מהרטוריקה העבשה של הקמת יישובים אינספור היקרים לאין ערוך מההשקעה ביישובים הקיימים. ואם ליבו של השר טוב עליו, יתכבד ויירד לנגב גם בימי חולין, ללא נאומים נלהבים מעל במות עטורות פרחים. יָתור בעריו, ייפגש עם תושביו וישמע על מעשיהם היפים ועל שמחתם בעשייה זו.

ד"ר בתיה רודד תושבת ערד, מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי במכללת אחווה, המסלול האקדמי, פעילה חברתית וחוקרת הנגב