הסוף של הקפיטליזם כבר כאן

הגיע הזמן לדיון ציבורי חדש על עתיד החברה הישראלית, שאיננו מוריד את ראשו בפני דוקטרינות כלכליות שחלף זמנם

כפיר כהן לוסטיג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובדת אמזון נושאת כרזה "קפיטליזם הוא הווירוס" (במרכז) בהפגנה נגד החברה
עובדת אמזון נושאת כרזה "קפיטליזם הוא הווירוס" (במרכז) בהפגנה נגד החברהצילום: בלומברג

"בעידן שאחרי הקורונה אנחנו חייבים לעבור הלאה מניאו ליברליזם". את ההצהרה הזו פירסם לא הסנטור האמריקאי ברני סנדרס או מנהיג הלייבור לשעבר בבריטניה ג'רמי קורבין. גם לא הח"כ לשעבר דב חנין, אלא קלאוס שוואב, המייסד והיו"ר של כנס דאבוס. כנס דאבוס, כפי שכתב כאן איתן אבריאל, הוא פסגת הניאו ליברליזם, אחד המקומות שמהם יוצאת הבשורה הניאו ליברלית ומופצת בעולם.

שוואב לא מציע אבל את סוף הקפיטליזם. הנרטיב שמוכרים לנו  זה זמן מה הוא שניאו ליברליזם הוא סוג של מוטציה קפיטליסטית, עיוות פנימי שלו, ולכן צריך לחזור לקפיטליזם הישן והטוב. אבל גם הימים שבהם היה ניתן להציל את הקפיטליזם באו לסופם. קיינס ניסה לעשות זאת בשנות ה-40 - זה החזיק בקושי 30 שנה. למעשה, מאז משבר הנפט של 73, עם תום "30 השנים המפוארות" כפי שקוראים להן בנוסטלגיה הצרפתים, הכלכלה הגלובלית חווה משבר בערך כל עשור.

המשבר הפיננסי של 2008 היה רק החמור ביותר מבין שורה של משברים שמהם אין כנראה מוצא. אחת ההודאות בימין הכלכלי שמשהו כבר לא עובד הגיעה מלארי סאמרס, שכיהן כנשיא המועצה הלאומית לכלכלה תחת הנשיא האמריקאי לשעבר ברק אובמה, ולפני כן כנשיא הרווארד. בנאום נודע ב-2013 בכנס של קרן המטבע העולמית החזיר סאמרס לשימוש מושג ישן מ-1930 - "סטגנציה ארוכת טווח".

סאמרס טען שבהינתן שילוב של סיבות מבניות שונות הצמיחה העולמית הנמוכה לא תסתיים על ידי שימוש בכלים הרגילים של הורדת ריבית - ושהמדיניות המוניטרית הזו כבר לא עובדת. גרסה דומה של טענה זו משמיעים גם כלכלנים והיסטוריונים של כלכלה בשמאל זה זמן מה. וופלגנג שטרק הוא רק אחת מהדמויות המוערכות בגרמניה שטוען שאת הקפיטליזם כבר לא יהיה ניתן להציל והשאלה היא רק כמה זמן אנחנו רוצים לחוות את תקופת המשברים הכרוניים והכאב שיתלווה אליהם.

בספרו מ-2016, "כיצד יבוא הקפיטליזם לסופו", טוען שטרק שהצמיחה הגלובלית הנמוכה, רמות החוב הציבוריות והפרטיות הגבוהות והאי שוויון הקיצוני שמכביד על הצריכה, לא יאפשרו לקפיטליזם להתאושש וכל מה שנעשה כעת הוא "לקנות זמן". שוואב, אם להשתמש במונחיו של שטרק, ממשיך להגיד לנו לקנות זמן.

בישראל, לעומת זאת, הבזיזה הניאו ליברלית ממשיכה באין מפריע, ואין ספק שללא אופוזיציה רעיונית ופוליטית משבר הקורונה יעמיק את האי שוויון, רמות החוב יאמירו והמשברים ימשיכו לבוא. עם זאת, מתחילה להיווצר בישראל ובעולם מחשבה פוליטית וכלכלית משמאל המעזה לומר מפורשות את מה שהיינו צריכים לומר מזמן: המשחק נגמר וזה הזמן לפוסט קפיטליזם.

העמדה הזו תפסה תאוצה אט אט מ-2015, עם פרסום ספרם של ניק סרניצ'ק ואלכס וויליאמס, "להמציא את העתיד", ופרסום ספרו של פול מייסון, "פוסט קפיטליזם", שהפך את המושג לפופולרי. כיום זהו יאניס וורופקיס, שר החוץ לשעבר של יוון וממקימי הפרוגרסיב אינטרנשיונל, הקורא מפורשות לביטול הסדר הקפיטליסטי ומעבר לסדר פוסט קפיטליסטי שבבסיסו ביטול שוק העבודה, שוק המניות והבנקים המסחריים.

בישראל התחלנו, קבוצה של חוקרים, ארגונים בחברה האזרחית וסופרים וסופרות העובדים יחד במכון ון ליר, לקדם מחשבה כלכלית, פוליטית, סביבתית ואומנותית פוסט קפיטליסטית. העבודה על מחשבה זו דומה לניסיון לעורר לחיים אדם לאחר תרדמת ארוכה. למשך זמן רב כל כך השיחה הכלכלית נוהלה כאן עם הימין הניאו קלאסי -ניאו ליברלי - עד ששכחנו מה זו כלכלה שמבוססת על שוויון וחופש.

בבסיס המחשבה על פוסט קפיטליזם עומדת התביעה לבטל באופן הדרגתי את הכפפת החיים לעשיית רווחים וקידום של עקרונות כלכליים ופוליטיים שמבוססים על תכליות אנושיות – שבוע עבודה קצר של שלושה-ארבעה ימים עבודה, הכנסה אוניברסלית, דיור אוניברסלי, רפואה ציבורית, דמוקרטיזציה של מקום העבודה ועוד. תביעות אלה ואחרות נשענות על ההבנה שהקפיטליזם הביא את החברה האנושית – גם אם באופן דיפרנציאלי – לרמה כזו של עושר שאין צורך עוד להכפיף את ייצור העושר - העבודה - למערכת הקפיטליסטית.

הרבה מהדיונים נשענים על ההנחה שהקפיטליזם עצמו הוא זה שכעת מגביל את היכולת האנושית להתפתח לעבר שגשוג וחופש, בדיוק בגלל ההתעקשות של בעלי הון להכפיף עבודה ומשאבים לרווחים שקטנים והולכים. הדיון הפוסט קפיטליסטי רק מתחיל בישראל ובעולם, אבל ברור לכל שהסוף הקפיטליסטי כבר כאן. זו העת לדיון ציבורי חדש ומרענן על עתיד החברה הישראלית, שאיננו מוריד את ראשו בפני דוקטרינות כלכליות שחלף זמנם. 

ד"ר כפיר כהן לוסטיג הוא ראש תחום גלובליזציה וריבונות במכון ון ליר בירושלים.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker