רוצים חינוך ראוי? תתחילו להתייחס למנהלים כמו למנכ"לים

בישראל קשה מאוד לאתר מנהלים־מנהיגים איכותיים לתפקידי ניהול במערכת החינוך ■ היקף האחריות המוטל על כתפיו של מנהל בית ספר הוא עצום

דני פסלר
דני פסלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית ספר בירושלים
בית ספר בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

זו אמונה רווחת שמנהיג מוכשר הוא המפתח לבית ספר מצליח. מחקרים מראים כי מנהלי בתי הספר האפקטיביים ביותר תורמים לשיפור הישגי תלמידיהם תוך חודשיים עד שבעה חודשים, בעוד מנהלים חלשים מאטים את התקדמות התלמידים.

בישראל קשה מאוד לאתר מנהלים־מנהיגים איכותיים לתפקידי ניהול במערכת החינוך. היקף האחריות המוטל על כתפיו של מנהל בית ספר הוא עצום: עליו לדאוג לבטיחות ולביטחון האישי של התלמידים, לעמידה ביעדי משרד החינוך וביעדיה של הרשות המקומית, לשיפור הישגי התלמידים, לניהול מערך חינוך ערכי־חברתי ומניעתי, לפיתוח מתמיד של צוות המורים, לפיתוח המתקנים בבית הספר ולתחזוקתם, לשיווק בית הספר "ללקוחות" פוטנציאליים, לשמור על שביעות רצונם של ההורים ועוד. עם זאת, עם האחריות העצומה ניתנות בידיו מעט מאוד סמכויות, וביחס להיקף העבודה, התשלום נמוך למדי.

בעידן שבו משרד החינוך מחזיק בתפישת ניהול ריכוזית מאוד, מנהלי בתי הספר הם לכל היותר פקידים זוטרים הנדרשים למלא אחר הוראות ולתרגם את ביצועיהם באינספור דו"חות.

רבות השתנה במהלך 20 השנים האחרונות. מעל לכל, מנהל בית ספר נמדד כעת על פי הישגי התלמידים במגוון תחומים שלעתים אינם שקופים גם עבורו, והוא מתמודד עם סנקציות ועם התערבויות שונות אם בית ספר אינו עומד במדדים מסוימים, לרבות ה"שיימינג" שמתבטא ברשימות דירוג למיניהן, ברמה העירונית והארצית. הגיעה העת להפסיק להתייחס אל המנהלים כאל מורים משודרגים, והתחיל לראות בהם מנהלים בעלי מומחיות בפדגוגיה, בהדרכה, בתפעול ובפיננסים. לפיכך, כדי ששכר המנהלים ישקף נכונה את מלוא תחומי אחריותם, אין לגזור אותו משכרם של מורים.

יש להעניק למנהלים את האפשרות הכלכלית והאדמיניסטרטיבית לבנות לצדם צוות מנהיגות, כך שתפקידיהם - מאקדמיה ועד משמעת - לא יציפו אותם מחד גיסא ויבוצעו באופן המקצועי ביותר מאידך גיסא. משרת ניהול בית ספר צריכה להפוך להזדמנות לקריירה מדהימה של מנכ"לים - כמו בתפקידים דומים במגזרים אחרים. או אז נראה שורת מועמדים ראויה לתפקיד ניגשת למכרזים.

אנו מצפים למנהיגות ולמנהלים להוביל את בתי הספר שלנו לחדשנות, להיות גמישים ולהתאים עצמם במהירות למציאות המשתנה לנגד עינינו כך שייצרו לילדינו תוכנית לימודים שתצייד אותם במיומנויות הרלוונטיות לעולמנו. ציפיות כאלו אינן יכולות להתממש כל עוד נמשך הצורך הבלתי מוסבר של הממשלה בשליטה ובבקרה, וכל עוד הרגולציה החונקת משדרת חוסר אמון במערכת.

הרגולציה נוטה להידרש להיבטים המדידים בקלות וביעילות - על חשבון חשיבה מעמיקה על ההיבטים המהותיים יותר של תפקיד החינוך והתאמתו לאתגרים החברתיים והאקדמיים בכל זמן נתון. בתנאים אלה, שמונעים יוזמה מקומית, מי רוצה לנהל בית ספר?

אתגרי הקורונה והיעדר המדיניות של משרד החינוך ביחס אליהם, הציבו בפנינו מראה ברורה המשקפת את הכשלים המרכזיים. כדי לשנותם, בתי ספר חייבים להפוך לארגונים המאפשרים למנהלים לנהל - ולא רק להגיב ולבצע.

בחזון מסוג זה, משרד החינוך ישיל מעצמו שומן רב וייפרד ממנגנוני הפיקוח והרגולציה. המשרד יתמקד בקביעת יעדים ואסטרטגיות ארוכי טווח, בתמיכה ובליווי המנהלים, שבידיהם ובסמכותם תופקד הטקטיקה; המנהלים ינהיגו צוות מקצועי רב־תחומי שיסייע להם לעמוד במשימות הניהול בתחומים השונים באופן מקצועי וכלכלי, ויינתנו בידיהם מלוא הסמכויות והאוטונומיה הניהולית הדרושה ליצירת הדרכים להיענות לאתגרים החינוכיים ולעמוד בציפיות המוגדרות להם; בתי הספר יתוקצבו באופן שיאפשר גמישות בהקצאת המשאבים ובתכנון העבודה; ולבסוף, המנהלים יתוגמלו באופן שישקף את מגוון המשימות המצופות מהם על סמך סולם העדיפויות החברתי, הרואה בתפקידם ובשליחותם תפקיד מרכזי בעיצוב החברה.

היום יותר מתמיד, השינויים הללו מחויבי המציאות במערכת החינוך שלנו.

הכותב הוא מנכ"ל רשת החינוך ובתי הספר עתיד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker