אברמי טורם
אברמי טורם

בעיצומו של הגל הראשון של משבר הקורונה, פירסמה ועדת ביואתיקה — המייעצת למשרד הבריאות — נייר עמדה מפורט הקובע עקרונות לתיעדוף חולי קורונה קשים בעת חסר במשאבים. הוועדה התנהלה בחדרי חדרים ומבלי להתייעץ עם הציבור, ופירסמה הכרעות בעלות השלכות הרות גורל על חייהם של אנשים עם מוגבלות.

המלצות הוועדה קבעו כי ההחלטה אודות התעדוף תיקבע על פי שיקולים רפואיים הקשורים לסיכויי הצלחת הטיפול וסיכויי ההישרדות. לכאורה, הוועדה הדגישה את העיקרון כי אין להפלות בין חולים על בסיס קריטריונים לא רלוונטיים כגון מגדר, מוצא, לאום, גיל או משך החיים הצפוי לאדם. ואולם הוועדה המליצה כי מצבו התפקודי של האדם יהיה קריטריון מרכזי במודל התיעדוף. לצורך כך נבחר מדד לפיו נקבע כי אדם המרותק למיטה או כיסא יהיה בדרגת עדיפות נמוכה, אדם שאינו מסוגל לטפל בעצמו בדרגת עדיפות נמוכה עוד יותר וכך הלאה.

כלומר, בעוד הוועדה הצהירה שאין להפלות אנשים על בסיס קריטריונים כגון גיל, מגדר, מוצא ולאום וביקשה ליצור קריטריונים ניטרליים לכאורה, בכל הקשור למצבו התפקודי של האדם היא השתמשה בקריטריון שמאפשר אפליה. בנוסף, באותו דו"ח לא נאמרה מלה על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לא הוכנס נושא איסור אפליה על רקע מוגבלות, קבלת החלטות על טיפול רק לאחר בדיקת רצונו של החולה — כל אלה נושאים שהם בליבת זכויות אנשים עם מוגבלות.

מיד עם פרסום ההמלצות התריעה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בפני משרד הבריאות על הבעייתיות שבהמלצות, שיוצרות אפליה של אנשים עם מוגבלות על בסיס מצבם התפקודי. חשוב להבין כי להמלצות האלה יש השלכות רוחב משמעותיות החורגות מעבר לתחום הרפואי, הואיל ולכאורה יש בהם אמירה ערכית קשה בנוגע לערך חייהם של אנשים עם מוגבלות ושוויונם בחברה הישראלית. ההמלצות האלה שוחקות תהליכים ארוכי שנים של שינוי עמדות בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלות, שאנו ואחרים פועלים לשנות שנים רבות, וכן משפיעים על תהליכי מדיניות ארוכים שקידמו את שוויונם והשתלבותם של אנשים בכל תחומי החיים.

במקביל, התגובות מצד אנשים עם מוגבלות, ארגונים, אקדמיה, צוותי רפואה, אנשי שיקום, איגודי רופאים פנימיים ואחרים לא איחרו לבוא. אלו ראו את הדו"ח כפגיעה אישית וכפגיעה בשוויון זכויותיהם, ובצדק.

לאחר פגישה בין חברי ועדת הביואתיקה לביני, יחד עם נציגים נוספים, נכתבה גרסה מתוקנת. הדו"ח המעודכן אמנם מתקן חלק מהכשלים שהיו בדו"ח המקורי, והתיקונים כוללים ציון מפורש של איסור אפליה על רקע מוגבלות, מחויבות לעמוד בחוק שוויון זכויות ותיקונים נוספים. יחד עם זאת, בנושא המרכזי שהוא הכללת המדד התפקודי בין המדדים לתיעדוף — לא היתה התקדמות מהותית. כותבי הדו"ח נמנעו — ובמכוון — ממחיקת המדד התפקודי.

אף כי ההמלצות נכתבו לבקשתו של משרד הבריאות, נמנע המשרד לאורך זמן לנקוט עמדה לגביהן. מצד אחד לא אימץ את ההמלצות, אך גם נמנע מיציאה החוצה עם אמירה נחרצת, ובכלל התייחסות משמעותית לבעיות שהונחו לפניו עם כתיבת דו"ח שכזה. רק בימים האחרונים הודיע המשרד כי ההמלצות יעודכנו, ייבחנו ויתוקפו וגם זאת רק במידה שיהיה צורך ממשי בהכרעות מסוג זה.

משבר הקורונה עדיין אתנו. כולי תקווה כי נצליח למגפה הנוראית הזו ומדינת ישראל לא תזדקק לתעדף מכונות הנשמה ולהחליט החלטות חורצות גורלות. אני מקווה שנלמד כולנו משהו מהתהליך הבעייתי שהיה פה ויופקו הלקחים לנושאים המשפיעים על אנשים בכלל, ועל אנשים עם מוגבלות בפרט. בוודאי בסוגיה הקריטית של ההיוועצות עם אנשים עם מוגבלות, עם נציבות השוויון ועם מומחים מהתחום לפני קבלת כל החלטה הנוגעת לחיי אנשים עם מוגבלות. גישה זו צריכה להיות נר לרגלנו בכל הקשור לקבלת החלטות מדיניות ובוודאי כשמדובר בנושא שיש לו השלכות של חיים ומוות.

יש לקוות כי דווקא דו"ח בעייתי זה והשיח סביבו יצליח לקדם שינוי עומק בתפישה של אנשים עם מוגבלות בחברה, וימוגרו תופעות של אפליית אנשים עם מוגבלות בתחום הרפואה, כמו גם בתחומים אחרים.

הכותב הוא נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker