ניצן יוצר
ניצן יוצר

הבעיה בתחבורה היא, כידוע, הפקקים. באחרונה נוצר בשיח הציבורי והמקצועי הלך הרוח התולה ב"תחבורה חכמה" את התקווה לפתרון בעיות התחבורה. מוזר ביותר. קרוב לוודאי שדווקא השינויים הגדולים ביותר שתביא איתה התחבורה החכמה יחמירו את הפקקים.

ההישג הטכנולוגי המרשים ביותר בעולם התחבורה החכמה הוא הרכב האוטונומי. אחריו, מרשים אבל פחות, הרכב החשמלי. שני ההישגים הטכנולוגיים האלה ייצרו הרבה יותר נסיעות. במקרה של הרכב האוטונומי יתווספו נסיעות של מחוסרי רישיון נהיגה, קשישים, חולים, או כאלה המפחדים לנהוג בעיר. בנוסף, יהיו הרבה נסיעות ריקות - בדרך לאיסוף נוסע או בדרך לחניה רחוקה וזולה או "נסיעות המתנה", במקום לשלם עבור חניה יקרה או כשחניה איננה זמינה. במקרה של הרכב החשמלי - הנסיעה תהיה זולה יותר הן בגלל עלות הדלק והן מפני שהבלאי נמוך יותר. הצרוף של רכב חשמלי ואוטונומי יהפוך את הנסיעה לזולה במיוחד ויוליד שרות מוניות שיתחרה בהצלחה רבה בתחבורה הציבורית עתירת הקיבולת. בקיצור - נסיעות רבות נוספות ברשת שהיא כבר סתומה.

לכאורה, הפתרון המתבקש לפקקים הוא תחבורה ציבורית טובה. למרבה הצער זו טעות. תחבורה ציבורית טובה, אף שהיא מאוד רצויה, לא תפתור את בעיית הפקקים. זה לא קרה בשום מקום בעולם ולא יקרה אצלנו. טענה זו קלה מאוד להבנה ובכל זאת סובלת מהכחשה ציבורית רחבה. הנסיעה מדלת לדלת באמצעות רכב פרטי לוקחת הרבה פחות זמן, והיא יותר נעימה מאשר נסיעה באמצעות תחבורה ציבורית. רק במקרים שבהם נתיב הרכב הפרטי סובל מגודש קיצוני, ולתחבורה הציבורית יש נתיב נסיעה בלעדי, ניתן להגיע, לפעמים, מהר יותר באמצעות תחבורה ציבורית. לכן, כדי שהתחבורה הציבורית תקדים את הרכב הפרטי צריכים להתקיים פקקים ארוכים, וככל שמנסים לשפר אותה על ידי נתיבים בלעדיים, כך התחבורה הציבורית אמנם משתפרת אבל הפקקים, שהם כזכור הבעיה, מתארכים.

התרופה הברורה לביטול הנסיעות העודפות, כאלה שהרשת כבר לא מסוגלת להעביר, היא אגרות גודש. למרות זאת, לאגרות גודש יש יחסי ציבור גרועים. "תחבורה חכמה" מאידך, מככבת בכל הכתבות, המצגות והחזונות. כולם רוצים להיות חלק מקידום התחבורה החכמה. זה נוצץ, זהו חזון הסטארט־אפ ניישן, ובעיקר זה לא בא על חשבון אף אחד. תקצוב מיזמי התחבורה החכמה מתקציב המדינה איננו פוגע באיש שכן כספי תקציב המדינה, כידוע, צומחים על העצים. תחבורה חכמה היא חלומו של כל פוליטיקאי בעוד שאגרות גודש הן חלום בלהות.

איפה הפוליטיקאי או למצער האקדמאי שיגיד את האמת העצובה בקול רם וברור: הפתרון היחיד לבעיית הפקקים הוא אגרות גודש. יתר על כן, הוא ניתן למימוש בזמן קצר, עלותו למשק זניחה, תועלתו עצומה ובניגוד לטענה השכיחה הוא אף איננו רע ל"חלשים". אם ההכנסות מאגרות הגודש יוחזרו לנהגים, מצבם של "החלשים" ישתפר. הם יוכלו לבחור לוותר על שעת שינה או לנסוע בתחבורה ציבורית, ובכסף שיקבלו יוכלו לקנות דברים שכעת הם נאלצים לוותר עליהם מכיוון שהם "חלשים".

והמטרו? גם הוא, אפילו לדעת חסידיו הגדולים ביותר, לא יפתור את בעיית הפקקים. כל מי שחי במטרופולינים שיש בהם מטרו יודע שבעיית הפקקים לא נפתרה. אבל מגה פרויקטים מהלכים קסם על מקבלי ההחלטות ועל הציבור עוד מאז הפירמידות והספינקסים. למרבה התדהמה, המטרו, שעלותו היא בסדר גודל של הנחתת אדם על הירח, יוצא לדרך ללא דיון בממשלה - ואגרות גודש, הפתרון היחיד לבעיית הפקקים, איננו יוצא לדרך. גם זאת ללא החלטת ממשלה.

הכותב הוא יו"ר הועד המנהל של האגודה הישראלית למחקר תחבורה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker