אין צורך בסגר מלא - ריחוק פיזי ישיג תוצאה כוללת טובה יותר

הקוראים לסגר אינם רואים את התמונה הרחבה - ומוכנים לשלם בבריאות כדי למנוע מחלה

יואב יחזקאלי
יואב יחזקאלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סגר בתל אביב, באפריל
סגר בתל אביב, באפרילצילום: מוטי מילרוד

בחלוף חצי שנה מהתחלת מגפת הקורונה, התחלואה בישראל במגמת עלייה והסגר הכללי מתקרב, כאילו מדובר בצעד היעיל והאפקטיבי ביותר, נשק יום הדין העומד לרשותנו להכחדת הנגיף. סגר כללי שלאחריו יופעל המערך החדשני ל"קטיעת שרשראות ההדבקה", ולאחריו יגיע החיסון ובא לציון גואל. אך כמו "אסטרטגיית היציאה" מהסגר בגל הראשון, מדובר בפעולות שיעילותן אינה ברורה, מותגים מבית ממשלת ישראל, שערכן העיקרי שנוח להיאחז בהם בעת צרה.

העלייה בתחלואה והחזרת האפשרות לסגר כללי לסדר היום הן תוצאת כישלון ממשלת ישראל בטיפול במגפה. העיכובים בקבלת ההחלטות, הפוליטיזציה שלהן ואובדן אמון הציבור, להם אחראית הממשלה, הם אירועים המכשילים את מיגור המגפה. האם היה עולה על הדעת במהלך מלחמה שהממשלה תעכב במשך שבועות קבלת החלטה על תוכנית פעולה שהדרג המקצועי הצבאי מציע לה? זה בדיוק מה שקרה עם תוכנית הרמזור של הפרויקטור שהממשלה עצמה מינתה, ושאינו זוכה לגיבויה.

סגר כללי לא הוכח כמונע תמותה ממגפה, ויש לו תופעות לוואי בריאותיות, חברתיות וכלכליות הרסניות. הבדידות, החרדה, הדיכאון, ההזנחה באיזון מחלות כרוניות, האיחור בטיפול במצבים דחופים, החסך החינוכי בקרב ילדים והאלימות בבתים הסגורים הם מחיר בריאותי כבד מנשוא לשלם על סגר מלא. זהו מחיר שטרם נחקר וכומת די הצורך, אך כל מי שכמוני עובד בשטח בקו הראשון ומטפל באנשים, ולא יושב מול הפלזמות עם הגרפים, עד לו ביום-יום וחש אותו על בשרו.

על המחיר הכלכלי והחברתי הכבד אין להכביר מלים. קשה להאמין איך זמן כה קצר אחרי הסגר הכללי הקודם יש עוד מי שמעז להעלות על דעתו חזרה לאותו מקום נורא. עוצר לילי הוא בכלל צעד נטול כל היגיון מקצועי.

לנגיף הקורונה החדש תכונה מיוחדת ההופכת את ההתמודדות עמו למאתגרת במיוחד. החולים בנגיף מדבקים גם בהיותם ללא סימני מחלה או ביומיים שלפני הופעת סימני המחלה הראשוניים. זו הסיבה שהאפקטיביות של חקירות אפידמיולוגיות לזיהוי מגעים ובידודם היא מוגבלת בעצירת התפשטות המחלה. ההשקעה העצומה במערך החקירה הענקי המוקם, חשוב ככל שהוא, ראויה לכן לבחינה באופן שוטף.

נתניהו ופרופ' רוני גמזו במשל"ט הקורונה, בחודש שעברצילום: טל שחר

מה כן אפשר לעשות? כשנמצאים בצרות חוזרים לבסיס, והבסיס לבלימת מחלה המועברת מאדם לאדם דרך האוויר הם צעדי הריחוק הפיזי, שני מטרים, ומסכות במקומות סגורים, אותו שינוי התנהגותי שהציבור טרם הבין והפנים את חשיבותו, מפאת חוסר האמון בממסד.

כאשר הקמנו את צוות הטיפול במגפות בסוף שנות ה-80, נכלל בין חבריו פסיכולוג מומחה בהתנהגות אוכלוסייה, כדי שההתייחסות להיבטים התנהגותיים ורתימת הציבור לפעולות הנכונות תבוא לידי ביטוי בניהול המשבר. ההיגיון המקצועי חייב לעמוד ביסוד התוכנית ולהיות ברור, מובן ומוטמע אצל כל אחד ואחת מאתנו, באחריות אישית ובערבות הדדית. אחריות של בני הדור הצעיר, החסין מפני מחלה קשה, לדור הוותיק הפגיע בהרבה לסיבוכי המחלה ולתמותה ממנה.

ההבחנה בהדבקה בין מקומות סגורים לבין האוויר הפתוח צריכה אף היא להיות מודגשת בהנחיות. הכי בטוח באוויר הפתוח: כל עוד אין מדובר בהתקהלות צפופה, אין צורך מקצועי בעטיית מסכה בחוץ. לעומת זאת, עטיית מסכה במקום סגור חשובה מאוד.

ארגון הבריאות העולמי מגדיר כך בריאות: "מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק היעדר מחלה". נראה שהקוראים לסגר מלא אינם רואים את התמונה הרחבה, ומוכנים לשלם בבריאות כדי למנוע מחלה. אין צורך בסגר מלא: צעדי הריחוק הפיזי, בתנאי שנקפיד עליהם, ישיגו תוצאה כוללת טובה יותר.

הכותב הוא מרצה בתוכנית לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב. ממקימי צוות הטיפול במגפות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker