מבחן פישר: עבר זמנה של הוועדה לבחירת דירקטורים בבנקים

הוועדה היא תוצר מובהק של אי־יכולתו של בנק ישראל להשתחרר מהפחד הלא מוסבר שלו מבנק ללא גרעין שליטה, והיא אינה מצליחה להיות ניטרלית ונקייה מאינטרסים

צבי זיו
צבי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סטנלי פישר
סטנלי פישר. קשה להימנע מהמחשבה שבנק ישראל דוחף את המינוי מאחורי הקלעיםצילום: Bloomberg

העובדות ההולכות ומתגלות סביב תהליך בחירתו של סטנלי פישר לדירקטוריון של בנק הפועלים חושפות שוב את הבעייתיות בעצם קיומה של הוועדה לבחירת דירקטורים בבנקים ודרך ההתנהלות שלה על פני שנים.

הוועדה היא תוצר מובהק של אי־יכולתו של בנק ישראל להשתחרר מהפחד הלא מוסבר שלו מבנק ללא גרעין שליטה. למרות הכישלון של דוקטרינת גרעיני השליטה שהאוצר ובנק ישראל פעלו על פיה בעת הפרטת הבנקים, לא הסכים הבנק בזמנו לשחרר לשוק (ולבעלי המניות) את בחירת המועמדים לדירקטוריון בנק ללא גרעין שליטה והוועדה הוקמה כגורם ממיין מועמדים לקראת אסיפת בעלי המניות. הקמת הגוף נוטלת מהציבור, בעלי המניות בבנק, זכות בסיסית מקובלת. מכיוון שממילא בנק ישראל חייב לאשר כל דירקטור חדש, לא ברור מדוע לא ניתן להשאיר את ההחלטה על הבחירה, לרבות בחירת המועמדים, לבעלי המניות באופן מלא.

לכאורה עבודתה של הוועדה אמורה להיות ניטרלית ונקייה מאינטרסים. אבל, מי שעקב אחרי עבודת הוועדה בשנים האחרונות יכול היה לזהות את טביעת האצבעות של בנק ישראל במינויים מסוימים. בפועל הוועדה תיפקדה כזרוע ארוכה של בנק ישראל, שמבחינה חוקית אין לו סמכות לקבוע את זהות המועמדים לדירקטוריונים של הבנקים.

הבעייתיות בתפקוד הניטרלי לכאורה של הוועדה מתגלית ככל הנראה גם בתהליך בחירתו של פישר כמועמד לבחירה כדירקטור. על פי הפרסומים מהימים האחרונים מדובר בתהליך הצגת מועמדות שמתפתח כבר חודשים בתיאום עם בנק ישראל כשברור שמטרתו של פישר היא תפקיד יו"ר הדירקטוריון וקשה להימנע מהמחשבה שבנק ישראל דוחף את המינוי מאחורי הקלעים.

אין לי כלים להתייחס לחוקיות ההחלטה שהתקבלה בוועדה ולדעתי אין זה הדיון האמיתי שצריך להתקיים. הדיון המהותי צריך להתייחס לטיעונים כבדי המשקל שהעלה דוד אבנר לגבי כישורי הדירקטור הנדרשים לבנק בתקופה זו והסיבה שתמך במועמדת אחרת, שאגב, גם היא לפי הפרסומים קבלה ציון גבוה מכל חברי הוועדה.

הבעיה בדיון מקצועי מסוג זה היא שפישר היה והינו מאותרג בתקשורת ובדעת הקהל וקשה ציבורית להעביר ביקורת על אירועים מתקופתו כנגיד. דוגמה בולטת שלא נבחנה על כל היבטיה היא המהלך להדחתו של דני דנקנר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים. מהלך זה שקושרים לו בצדק כתרים רבים, היה מלווה בפועל בחתימה על הסכם בעייתי בין דנקנר ובנק ישראל בו ויתר הבנק בנושאים חשובים, עובדה שלא הגיעה לדיון ציבורי.

בסיכומו של דבר הבעיה אינה אישיות זו או אחרת אלא מהות תפקידה של הוועדה ואופי פעילותה. האירועים האחרונים מוכיחים שעבר זמנה של הוועדה ויש לבטלה ולהעביר לבעלי המניות בבנקים את בחירת המועמדים לדירקטוריונים. בעלי מניות אלה שאמונים על בחירת דירקטורים לחברות ציבוריות רבות יצליחו לעמוד גם באתגר של בחירת דירקטורים ראויים לבנקים.

הכותב הוא מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר. כיום יזם חברתי ושותף בקרן פנינסולה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker