עכשיו במיוחד, חייבים להעלות את שכר השליחים ולדאוג לבטיחותם

בשל התרחבות כלכלת השליחות, נדרש להקים ועדה ציבורית שתבחן איזו רגולציה נדרשת כדי להגן על זכויות השליחים

אורי וייס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שליח של וולט
שליח של וולטצילום: אייל טואג

אדם סמית' טען, שאם שני צדדים מגיעים לעסקה מרצון, סימן ששניהם מצפים להרוויח ממנה. זה כמובן לא אומר שאם יש עסקה פוטנציאלית ששני הצדדים ירוויחו ממנה, היא בהכרח תתממש — כיוון שלעתים יש הוצאות עסקה, כלומר עצם העסקה יכולה לגרור עלויות, דוגמת מסים, דמי תיווך, שכר טרחה של עו״ד שנדרש ללוות אותה ועוד.

את משבר כלכלת הקורונה ניתן לתאר דרך "הוצאות עסקה": הקורונה מונעת עסקות ששני הצדדים יכולים להרוויח מהן, שכן עצם המפגש ביניהם הופך ליקר. הוא יכול להתייקר בגלל החשש שלהם מהידבקות, ובנוסף בגלל רגולציה שלטונית שמונעת מהם להיפגש.

בשבדיה, שבה לא הוטל סגר, הכלכלה התכווצה כמעט כמו בדנמרק. קודם כל החשש מהווירוס מונע הזדמנויות לעסקות ולאחר מכן הרגולציה השלטונית מונעת הזדמנויות, כמו גם שינויים כלכליים בשווקים זרים. הקורונה גם פוגעת ביעילות חלוקת העבודה: אפילו אם עלות הבישול עצמה של המסעדה נמוכה יותר משל הפרט, הוא עלול לאכול בבית, שכן כעת מסוכן לאכול בחוץ, או בגלל הרגולציה.

בשלב השני יש לנו משברים קלאסיים: בגלל שאנשים לא מרוויחים ובגלל שהם פסימיים לגבי עתידם הכלכלי, הם גם לא צורכים אפילו כאשר אין מגבלות שקשורות לקורונה, ולכן אחרים מרוויחים פחות, צורכים פחות וחוזר חלילה. למשברים הללו הוצע הפתרון של הגדלת ההוצאה הממשלתית, מה שיגדיל גם את כושר הצריכה של הפרטים, שבזכות כך אחרים יתפרנסו יותר, יצרכו יותר וחוזר חלילה. המדיניות איננה להעביר עושר לתאגידים, אלא דווקא בהעברת עושר לעניים שהם שצורכים שיעור גבוה מכספם.

לצדה נדרש להקטין את הוצאות העסקה, בפרט בתקופת הקורונה, כך שמי שרוצה יוכל לצרוך — וכדי שנגיע לחלוקת עבודה יעילה יותר במשק, ועסקות שמועילות לשני הצדדים לא יפוספסו. בפרט נדרש להגדיל את היכולות להגיע לעסקות מבלי להסתכן בהידבקויות. וחשוב אף יותר: הקטנת עלויות העסקה תהפוך גם את הצעדים הנדרשים לשמירה על בריאות הציבור ליקרים פחות, מה שיסייע לשמור על בריאות הציבור.

האמצעי הטוב ביותר להפחתת עלויות העסקה בעידן הקורונה הוא בהרחבת היכולת לעבוד, לספק שירות ולצרוך מהבית. הכלי החשוב ביותר הוא האינטרנט. לכן, יהיה הרבה יותר זול למשק שהמדינה תפרוש אינטרנט ארצי לכל דורש, בפרט באיזורים חלשים, וכן שתדאג שיהיה לכל המתגוררים בה מחשב או טאבלט. בנוסף, המדינה צריכה לסייע לעסקים קטנים בהקמת אתרי אינטרנט, ואף לערוב לבטיחות הרכישות באשראי באינטרנט, כך שאנשים לא יחששו לבצע עסקות כאלה.

אמצעי נוסף של המדינה להקטין עלויות עסקה הוא להקטין מסי צריכה, בפרט מס ערך מוסף, שהוא מס רגרסיבי: הואיל ועניים צורכים אחוז יותר גבוה מהכנסתם, המע״מ מוסיף לבעל המשכורת הנמוכה אחוז מס גבוה יותר על הכנסתו מאשר מוסיף לבעל המשכורת הגבוהה.

זאת ועוד, האנשים שהפחיתו מאוד את עלויות העסקה, ותרמו בכך לכלכלה, הם השליחים. דווקא בימי הקורונה המיסוי עליהם גדל, שכן תשר באשראי מחוייב במס, בעוד מתשר ביד לא נגבה מס. היה מועיל לכלכלה להקל עליהם את המיסוי. כדי שכלכלת השליחים תתייעל גם בעלי עסקים נדרשים להיפטר ממחסומים פסיכולוגיים שמונעים מהם לשלם לשליחים את שכר השוק החדש שלהם: כמו שכרטיס טיסה בחגים הוא לא אותו מוצר כמו כרטיס טיסה בתקופה רגילה, כך שליחות בימי קורונה היא לא שליחות כבימים רגילים.

לכן, הציבור צריך להכיר במוצהר בכך שזה לגיטימי ששליחים בימי קורונה מבקשים שכר גבוה יותר. בשל התרחבות כלכלת השליחות גם נדרש להקים ועדה ציבורית שתבחן איזו רגולציה נדרשת כדי להגן על זכויות השליחים, ובפרט על בטיחותם. כך, למשל, החוק צריך לאסור על התחייבות למשלוח תוך זמן מועט, מה שמתמרץ שליחים לסכן עצמם.

הכותב הוא ד"ר, עמית באקדמיה ע"ש פולונסקי שבמכון ון ליר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker