תחבורה ציבורית חינם לקשישים היא לא פתרון, אלא פופוליזם

לא בטוח שיש בהצעה של שרת התחבורה בשורה משמעותית עבור האוכלוסייה הוותיקה ולא בטוח שהצעד יטיב עמה, או עם כלל משתמשי התחבורה הציבורית

אראל אבינרי
אראל אבינרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ממתינים לאוטובוס בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבה
ממתינים לאוטובוס בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: מוטי מילרוד

באחרונה הצהירה שרת התחבורה, מירי רגב, על כוונתה לאפשר נסיעה חינם בתחבורה הציבורית לאזרחים ותיקים. על פניו מדובר בצעד חיובי שנועד לכבד את האוכלוסייה החשובה הזו, ולספק מענה לחלק לא מבוטל ממנה שנחשב לקשה יום ונאבק לשמר את קיומו בכבוד.

אלא שמאידך, כלל לא בטוח שיש בהצעה זו בשורה משמעותית עבור האוכלוסייה הוותיקה ולא בטוח שהצעד יטיב עמה, או עם כלל משתמשי התחבורה הציבורית.

נסיעה חינם בתחבורה הציבורית היא עסק יקר. כבר היום מוציאה המדינה מיליארדי שקלים מדי שנה בסבסוד התחבורה הציבורית ובתשתיות שלה. בשלב זה לא ברור מה העלות הצפויה של המהלך למשק הישראלי, ולכן לא ברור האם מדובר בצעד ריאלי שתוקצב. לשם השוואה, תוכנית נסיעות חינם לאזרחים ותיקים שהפעילה ממשלת בריטניה עלתה כמיליארד ליש"ט בשנה וזכתה לביקורות רבות על רקע עלותה והשימושים האלטרנטיביים לכסף. בתקופה שבה השוק הישראלי נמצא במשבר שעדיין לא נחווה כמותו, והגירעון הולך וגדל, כל הוצאה ציבורית נדרשת בחינה מדוקדקת עוד יותר ובפרט בהקשר של עלות מול תועלת.

סוגיה זו מובילה גם לנקודה חשובה לא פחות שיש לתת עליה את הדעת. באופן פרדוקסלי, נסיעות חינמיות בתחבורה הציבורית עלולות להוביל להרעת שירותי התחבורה הציבורית לכלל הנוסעים — ובייחוד לאזרחים הוותיקים המשתמשים בה. זאת, בין היתר מפני שחברות האוטובוסים צפויות לחוות ירידה בפדיון, אך במקביל יתבקשו לבצע פעילויות נוספות עקב עלייה בביקוש לנסיעות "חינמיות".

אם המהלך לא ילווה בתוספת תקציב משמעותית עבור מפעילי התחבורה הציבורית, כפי שקרה בבריטניה, הנוסעים עלולים לחוות בפגיעה משמעותית בשירות עקב קיצוץ משמעותי בקווים ובתדירויות של קווים מסוימים, מה שיפגע מן הסתם בכלל משתמשי התחבורה, ובאזרחים ותיקים בפרט.

תוספת תקציב משמעותית למפעילי התחבורה הציבורית אינה צפויה על רקע משק במשבר וקיצוצים תקציביים, כך שבישראל תוכנית מסוג זה עלולה לפגוע בשירותי התחבורה הציבורית, שבלאו הכי אינם פועלים בצורה מיטבית, בלשון המעטה.

אם לא די בכך, אי גביית תשלום יוצרת למעשה אפליה בין אזרחים ותיקים לבין אזרחים צעירים יותר שלא זכאים לה. אוכלוסיית הקשישים אינה בהכרח אוכלוסייה ענייה יותר, וחלק מהם אף אמידים למדי. בעשירון העליון של ההכנסות קיים ייצוג של קבוצות הגילאים המבוגרות ביותר, בהשוואה לשאר הקבוצות באוכלוסייה, בזמן שאנשים ממעמד כלכלי נמוך יותר נמצאים בכל קבוצות הגיל.

גם קשישים שכל ההכנסה החודשית שלהם היא מקצבת זקנה, שאינה מגיעה לגובה שכר המינימום, לא בהכרח ייהנו מההטבה באופן שוויוני. אוכלוסיית האזרחים הוותיקים אינה קבוצה הומוגנית — חלקם אינם משתמשים בתחבורה ציבורית מסיבות שונות כמו חוסר שוויוניות גיאוגרפי. מהטבה של נסיעות חינם ייהנו בעיקר תושבים של יישובים שבהם קיימות כבר מערכות תשתיות טובות יחסית בפריסה ובתדירות ראויות. חלק מתושבי הפריפריה, למשל, לא ייהנו מהטבה זו, מכיוון שהתחבורה הציבורית אינה משרתת אותם באותה מידה כמו למשל בתל אביב. בצורה זו מעמיקה ההצעה את חוסר השוויון הקיים כיום.

בתרחיש שבו אובדן ההכנסות מתשלום עבור הנסיעות החינמיות של האזרחים הוותיקים ימומן מכיסו של הציבור, הדבר יגיע על חשבון ההשקעה הציבורית בתחומים אחרים. גם אם הבעיה הזאת היתה ראויה לעיסוק, הרי שיש עוד נושאים חשובים בהרבה בסדר העדיפויות מבחינת התועלת הציבורית שלהם.

אם אכן רוצים לסייע באמת לאזרחים הוותיקים המשתמשים בתחבורה ציבורית אין צורך במימון של נסיעות חינם. עדיף להקצות את הכספים הללו או חלקם לשיפור משמעותי באיכות השירות — לרבות התדירות וטווח היעדים, שעות הפעילות, הנגשת המידע למשתמשים, ושיפור חוויית השהייה בתחנות, באוטובוסים וברכבות.

לצד צעדים אלה, ניתן לפתח את התחבורה הציבורית ביישובים בפריפריה, לבנות תחנות ובהן מקומות ישיבה והצללה, החשובים במיוחד עבור הנוסעים המבוגרים, ולפשט את תהליך השימוש ב"כרטיס החכם". נדרש גם שינוי בהכשרת נהגים ובבקרה עליהם על מנת שיתחשבו באוכלוסייה המבוגרת — ולמשל יעצרו בקרבה למדרכה בעת הורדה והעלאה של נוסעים. כל התחשבות בנוסעים המבוגרים היא חיונית, ויש לגנוז צעדים פופוליסטיים לכאורה שבסופו של דבר עלולים לפגוע במשתמשי הדרך המבוגרים.

פרופ' אבינרי הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה וניהול מערכות תשתית במכללת אפקה בתל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker